חסרה לי שמחת חיים

שאלה:

שלום רב.
אני נשוי ב"ה לאשה מקסימה ויש לי ילדים. וב"ה אלף פעמים הכל טוב.
יש לי בעיה אחת, בתקופה האחרונה חסרה לי שמחת חיים כל דבר נראה לי פשוט מידי ורדוד וחסר לי המון אנרגיות חיוביות אני מאוד משתדל להסתכל על הכל בצורה חיובית וטובה עם הרבה אמונה בה' אבל זה משהו פנימי שאני לא מצליח להתגבר עליו, אני לא אחד שמתלונן בד"כ ואני מאוד אופטימי (זה האופי שלי) עברתי הרבה בחיים ,התיתמתי מאמי שנפטרה בדמי ימיה ולא היה פשוט, אבל ב"ה התרוממתי והצלחתי להקים בית מקסים אבל אני לא מצליח להתרומם ממש קשה לי עם זה לפעמים אני ממש מרגיש סוג של דיכאון ואני לא מצליח להשתחרר מזה.
מה לעשות? האם ללכת לטיפול? קצת מפחיד אותי ……

תשובה:

שלום לך,

האופטימיות שלך שבתה את ליבי. חייב לציין זאת.

גם כשהחויה שלך כרגע היא מדוכדכת, ואתה חווה קושי להתרומם, מבין הסדקים מאירה האופטימיות שלך והאמונה בכך שהעולם הוא טוב. וצריך להודות על כך לקב"ה.

הלואי שגם אני אזכה להשתמש בביטוי 'ברוך ה' אלף פעמים הכל טוב'. זה ביטוי חזק מאד לאמונה ועין טובה.

הבה ננסה להתבונן במושגים שציינת וננסה לבחון אותם קצת, ולנסות יחד לחשוב איך ניתן להתרומם ולהתגבר על המכשול עימו אתה מתמודד.

מצד אחד אתה מציין שיש לך אמונה פנימית בקב"ה והסתכלות חיובית על החיים, כפי שציינתי, הדבר ניכר מבין שורות מכתבך היטב.

מהצד השני, אתה מציין שישנו קושי פנימי מעיק, שמפריע לך, שמכביד עליך. חסרה לך האנרגיה החיובית ושמחת החיים, והכל נראה לך פשוט מדי ורדוד.

מהי שמחת החיים? מהי ה'אנרגיה החיובית' המניעה אנשים לעשות וליצור וגורמת להם לראות את העומק ואת המיוחדות של הדברים? כמדומני שזו השאלה שמעסיקה חלקים גדולים מהאנושות. כל חנות ספרים מחזיקה מדור אחד לפחות של ספרים שעוסקים בנושא הזה, ומנסים להציע נוסחאות שונות לפתרונו. גם במדורים אחרים בחנות הספרים, הספרים מספרים על השאלה הזו, או יוצאים מתוך נקודות הנחה שנמצאות בספרים האחרים, ומשם מתפתחות תאוריות.

ובכל זאת, אנסה לענות לך לפי ערכי ולפי הידע שבחנתי ורכשתי בחיי, אקוה שאולי תמצא במילותי כיווני חשיבה המסוגלים לעזור.

ראשית, אני מציין את המובן מאליו. הדברים הפשוטים והברורים, שאולי לא צריך להזכיר אותם. רק שממעט הנסיון שצברתי, לעיתים דווקא הדברים הפשוטים כל כך, נשמטים מאיתנו, מרוב פשטותם. אוכל טוב, שינה טובה, מעט פעילות גופנית, ומעט זמן איכות. ואסביר: בחברה הלחוצה של ימינו, מרוב משימות והסחות דעת אנחנו לעיתים שוכחים את עצמנו. עסוקים מדי בלנסות להספיק הכל, לדאוג לכל מה שצריך לדאוג לו (ודאי וודאי כשלאדם יש משפחה, הדאגה לשלומם ורווחתם היא גם משימה מורכבת ומלאת משימות), ולא פעם אנחנו מדלגים על ארוחה, אולי על יותר מאחת. אנחנו חוטפים איזה 'נשנוש' כדי להשתיק את הרעב, קפה מזמן הפך להיות הכלי של לא מעט אנשים לסתימת הרעב, והמזון המהיר המעובד וחסר הערכים התזונתיים משמש תחליף אפילו לארוחות העיקריות, כמה שפחות להתאמץ ו…ממשיכים במרוצת החיים.

אנחנו גם מדלגים על העובדה שאנחנו אנושיים, ולא פעם ניתן לראות בשעות הקטנות של הלילה את האור דולק בבתים, אנשים מטיילים ברחוב, משוחחים בטלפון או עושים אינספור דברים, בשעות כאלו שבימי קדם אפילו בעלי חיים היה קשה למצוא ברחוב. למחרת יש יום, שמתחיל תמיד בשליחת הילדים למוסדות החינוך, ובעוד משימות שמביא איתו יום חדש, והרחוב מלא באנשים שלא ישנו מספיק בלילה. מפהקים, צורכים קפה בכמויות, משקאות אנרגיה ומתוקים. הלחץ העומס והקצב המואץ של החיים לא משאירים זמן לפעילות גופנית שהיא חיונית לבריאות הנפשית שלנו לא פחות מלבריאות הפיזית. אם נוסיף לכך את העובדה שלא מעט אנשים מחזיקים רכב צמוד ומתעצלים בשל כך לצעוד אפילו למרחקים קצרים,הרי לנו נתון נוסף לרעת החברה המודרנית.

ואולי יותר מכל זה, העיסוק בריבוי המשימות והמטלות של החיים, גידול הילדים והעיסוק באינסוף ענייני הבית והמשפחה, משכיח מאיתנו את העובדה שאנחנו צריכים מקור כלשהו לשאוב ממנו אנרגיה. האדם הוא לא מכונה רובוטית חסרת רגשות –קרה ומחושבת. אדם זקוק לזמן כלשהו, אפילו מועט, כדי שיוכל לעבד בו את התחושות שהוא חווה. להתבונן מעט על מקומו בתוך רצף החיים הסוחף, לנוח. אדם זקוק לזמן מסוים שבו הוא יהיה הוא. הוא בלבד, בלי שלל התארים והכובעים שהוא חובש לראשו. לא 'אבא' לא 'בעל' לא 'עובד של' או 'אברך בכולל פלוני'. סתם 'הוא'. ובזמן הזה הוא אמור לעסוק בעיסוק מסוים, שמסב לו הנאה. תחביב כלשהו, עיסוק מתחום ענין כלשהו, אפילו סתם הליכה למקום אהוב כמו חוף הים או משהו מעין זה. הרגעים הללו, שיוצרים 'אי' של שפיות בתוך ים החיים הגועש, מחזירים את האדם אל עצמו.

כל הדברים הללו, הם השורש הכי בסיסי ל'אנרגיה חיובית' ולעיתים, אחרי תקופות ארוכות ואולי אפילו שנים, שהאדם לא שם ליבו אל הדברים הללו, הוא עלול לחוות חוסר. חוסר שמקורו בעובדה, שהגוף והנפש מאותתים לו לעצור, ולתקן. להחזיר את מקורות האנרגיה אל מקומם.

דבר נוסף, חשוב וחיוני מאין כמותו: הזוגיות שלכם. אם דיברנו על המחיר שמשלם האדם כיחיד, בתוך קצב החיים הסוחף. הזוגיות לא פעם משלמת גם היא את המחיר… זוג שאין לו זמן להיפגש ולשוחח על דא ועל הא, לשאוב עידוד ותמיכה מהביחד המשותף, עלולים למצוא את עצמם סחוטים ומרוקנים מאנרגיה. 'לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו' אין הפירוש אמור רק על הגבר שזקוק לאשה, האדם-כל אדם, גבר או אשה, זקוק א.לחֵבְרַה. ב.לתמיכה. זה המבנה העקרוני של האדם. הזוגיות היא אידאל לעצמו, לפני ומעבר לגידול הילדים. אני מודע לעובדה שהאילוצים מקשים מאד על מציאת זמן איכותי לזוגיות, אך הנסיון מוכיח שכשהדבר נמצא במודעות, ויש הבנה לצורך ולחשיבות. זה אפשרי וזה מועיל. מאד. (אגב, זוג שחי טוב. זה מועיל גם לילדים…)

במקביל לכל מה שכתבתי, אני מעונין להתייחס גם לנקודה שהעלית בסוף שאלתך. האם ללכת לטיפול? קצת מפחיד אותך.

לא פירטת באיזה פחד מדובר. אנסה לכתוב כאן את שלושת הסיבות הנפוצות שבהן נתקלתי שגורמות לאנשים לחשוש מטיפול: א.הפחד מחשיפה- אנשים חוששים לחשוף את עולמם הפנימי בפני אדם זר (לחשש הזה יש גם כמה סיבות, אבל לא נאריך בזה) ב. הפחד ממה שעלול לצוף בטיפול- הרבה פעמים במהלך החיים אנחנו מדחיקים אירועים וחוויות שעברנו, כמנגנון הגנה. אנחנו חוששים-ובצדק- מפני הצפת הדברים הללו, והקושי הבא בעקבות כך. ג.החשש מפני 'מה יאמרו'.

עכשיו, ננסה לפרק את החששות הללו ולהתבונן יחד, אולי יש אפשרות להסתכל על הדברים קצת אחרת. ובכך להפחית את מתח החרדה.

הפחד מחשיפה- החשש לחשוף את עולמנו הפנימי הוא מוצדק, לא סתם יצר אותנו הבורא באופן כזה שהמחשבות והרגשות שלנו הם רכושנו הפרטי, ואנחנו יכולים לבחור מה אנחנו מעוניינים להוציא החוצה. עם מי אנחנו מעוניינים לחלוק, ואת מה. הייתי רוצה כאן לחבר את החשש השלישי יחד עם הראשון – חלק מהתדמית שלנו על עצמנו נובעת מהמבט של הזולת עלינו, נדרש מהאדם מאמץ גדול ועבודה מרובה בכדי להתנתק מכך ולהיות תלוי רק במבטו שלו על עצמו. ואגב, לא בטוח שהמצב הזה, הוא הדבר הטוב ביותר. יש ערך לכך שהאדם מתחשב בסביבתו ובזולתו, ואכפת לו ממה שיאמרו עליו. מצד שני, חייב להיות גבול הגיוני לכך.

ובכן, בא ננסה לרגע להסתכל במבט קצת אחר: ללכת לרופא שיניים, עד כמה שבדקתי לא פגשתי אנשים שיש להם תחביב כזה. הביקור אצל רופא השיניים כרוך לא פעם בכאב ובסבל, ולמרות זאת אם האדם צריך לבקר אצל רופא השיניים הוא לא מתבייש בכך. אם כך נשאל 'מה ההבדל בין טיפול רפואי לבין טיפול נפשי/רגשי'? התשובה עוברת לעיתים קרובות בתחום של מוסכמות חברתיות, של דעות קדומות, ולעיתים גם קשורה לתפיסה שגויה של איך נראה טיפול, מה קורה שם, ומה זה אומר על המטופל.

אדם שהולך לטיפול, הוא לא חולה נפש. (בהערת אגב: גם מחלה נפשית, שקולה למחלה גופנית. יש מחלות קשות, ישנן קלות, ובכל מקרה אחרי שמטפלים המצב משתפר מאד ובד"כ ניתן להחלים. גם מחלות גופניות שלא עוברות, ברובן בעזרת טיפול מותאם ניתן לחיות איתם כתופעת לוואי צדדית ולהמשיך בתפקוד התקין של החיים) המילה 'טיפול' יכולה להישמע פחות מאיימת אם נמיר אותה ב'קבלת סיוע'. אדם שסובל מבעיה, הולך לקבל סיוע שלאחריו יהיה לו טוב יותר בחיים. אם זה כרוך במאמץ, בזמן, בכסף, בקושי או בכאב, זה עדיין שווה את זה. ונהפוך הוא, אם אחרי טיפול שיניים כואב ככל שיהיה החיים טובים יותר ונוחים יותר, אחרי טיפול נפשי/רגשי על אחת כמה וכמה…

כמדומני, שהדברים שאמרנו נכונים גם לגבי הפחד ממה שעלול לצוף, כי כאב מודחק, עד כמה שהוא לא כואב כרגע, הוא נמצא שם. ברקע. ומזמזם… וגם אם למדנו לחיות עם הזמזום הטורדני, ולחיים כאלו יש מחיר, הזמזום הזה לא ישתתק. והנסיון מלמד, שעם הזמן הוא מתגבר. בכדי לדאוג 'לנקות' את חדרי הלב בהם הדחקנו כל מיני קשיים ובעיות, ובכדי לוודא שהם לא יהפכו להיות מטען רעיל שיום אחד גם עלול להתפוצץ בקול רעש גדול, כדאי להשקיע בקבל סיוע איכותי.

ונסיים בפסוק אקטואלי מפרשת השבוע 'לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך'. רש"י על הפסוק מבאר 'לך לך-להנאתך ולטובתך וכו' '. נשים לב, הקב"ה מבקש מאברהם בקשה קשה מאד, לעזוב את כל מה שמוכר ונותן אווירה של ביטחון, ולצאת למסע מורכב ולוט בערפל. אך כשאברהם יודע שהמסע הוא לטובתו, ולהנאתו. המסע שווה על אף קשיי הדרך.

בהצלחה רבה במסע,

אהרן

azaidman1@gmail.com

נ.ב. אם פספסתי משהו, אם משהו חסר. או אם יש לך שאלות נוספות, אני זמין במייל.

איך נפטרים מתלות באחרים ובסביבה?

שלום, מאז שהייתי קטנה אני רגילה שסובבים סביבי, קיבלתי מענה אדיב ומהיר ו"זכיתי" בעקבות כך לכינוי 'ילדת תפנוקים'. אך, הבעיה העיקרית שנוצרה זו התלות. תלות בהורים, תלות בחברה וכו'. אני

קרא עוד »

משבר בישיבה

אני חרדי ולומד בישיבה חרדית, ואני עכשיו בתקופת "משבר", ואני מרגיש שכל מה שאני עושה בישיבה זה לחמם כיסא, אני לא לומד כלום, האם אפשר לומר לי איך לצאת ממצב

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

יש לי פחות חשק לקיים את המצוות

שלום, אני בן 24. כל חיי חונכתי במסגרות שומרות תורה ומצוות, אבל לאחרונה קצת קשה לי עם האמונה והמצוות ואני מרגיש שהחשק שלי נחלש.  יש כמה דברים שאני ממשיך לשמור

קרא עוד »
לשון הרע נוטל כל הזכויות

מפחדת להתחתן מחשש שאפול בפח

אני בת 19, בחורה מוכשרת, נראית טוב, וחכמה. אהובה מאוד בחברה ובכל מקום שבו דורכת ונהנית מהחיים וגם מהאתגרים שיש בהם. לומדת בסמינר מעולה וחשוב, בית טוב, משפחה מדהימה וילדות

קרא עוד »

מה המעלה בנישואין עם אברך?

שלום הרב. מדוע ישנה חשיבות ומעלה להתחתן עם בן תורה? וכן מה הטעם שלומדים תורה? הרי מה יעזור ללמוד "שור שנגח…" אם אין לי שור? זה רק דוגמא. אני אשמח

קרא עוד »

אלול ואנא אני באה?!

שלום הרב האמת שממש קשה לי אפילו לכתוב את הדברים. אני מרגיש ממש ריקנות ודווקא עכשיו באלול. תמיד כשרק הוא התקרב השתדלתי לשמוע הרצאות, להתחזק, להתקרב. והשנה משום מה?! ואני

קרא עוד »

מתקשה להתחבר לתפילה

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולקום בזמן ולא לאחר, וקשה לי מאוד. אני מתפלל כמובן אבל לא כל כך מתחבר לתפילה.  ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום בשעה

קרא עוד »
אני שמן וזה מדכא אותי

אני שמן וזה מדכא אותי

שלום לכם מאוד נהנה לעקוב אחרי השאלות והתשובות המחכימות אשמח להתייעץ אתכם בנושא כאוב שלי. והוא נושא ההשמנה אני אנסח את זה הכי פשוט. יש לי כרס גדולה שמביישת אותי

קרא עוד »

למה מתפללים על חולה שיתרפא?

  אם אנחנו מאמינים שהשם יתברך הוא רק טוב עושה לנו רק מה שבאמת טוב בשבילנו, אז למה בזמן שמישהו חולה חס וחלילה אנחנו מתפללים עליו? הרי לכאורה אם הקב"ה

קרא עוד »

אני מקנא בחברים שלי בישיבה

אני לומד בישיבה קדושה בירושלים, ולפעמים כשאני רואה בחור שואל קושיות ומעלה סברות, אני מרגיש מאוכזב מעצמי ואני מרגיש שזה קנאה. אני מתפלל לה' שיוציא ממני הקנאה וזה עוזר, אבל

קרא עוד »

קשה לי לשתף ברגשותי

אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן