איך לעזור לבני להתחיל ישיבה קטנה בהצלחה רבה?

שאלה:

שלום לכם. בני בן ה- 15 ילד עדין וחכם ילד בעל מידות טובות שמכבד גם בישיבה וגם בבית כמעט 0 אחוז בעיות התנהגות ב"ה. מבחינה לימודית הרבנים תמיד משבחים את התנהגותו למופת .גם מבחינה לימודית הילד מבין עניין מאד אך לא פעיל בשיעור מעצמו רק שפונים אליו בסביבות כיתה ח' הבחנתי שילדי קצת מנותק חולם וקצת קצר רוח כלפי משהו או משהוא שמצריך ממנו ריכוז. תוך כדי שיח איתו הרגיש לי שעיניו בורחות מעט וקשה לו להיות קשוב לאורך זמן. לקחתי אותו לאיבחון והנרולוג המליץ על רטלין. הילד התחיל לקחת רטלין ללא ידיעת הרבנים, שלא הרגישו בשינוי. לדברי הילד הוא הרגיש שהכדור עוזר לו קצת יותר להתרכז ,השנה הבן שלי לומד במכינה והבעיה ששנה הבאה הילד מתחיל ישיבה קטנה בעז"ה איך ניתן לעזור לילד לשבת וללמוד עד השעה 9 בערב שהכדור עוזר עד השעה 2 בערך? ובנוסף איך אפשרי לעודד ילד ללמוד מעט גם בבית ביום שבת, חגים, חופשים בלי ללחוץ ולגרום לנזק. תודה מראש

 

 

 

שלום וברכה
ראשית יש להביע הערכה לעירנות שלך לצרכי הילד, גם כאשר המערכת החינוכית לא זיהתה קשיים
ולשאלתך, הנה כמה נקודות שכדאי לשים אליהן לב

1. הפרעת קשב אינה מתבטאת רק בנושא הלימודי, אדרבא, הנושא הלימודי הוא רק אחד התחומים המושפעים מההפרעה.
להפרעה ישנן כמה תת-חלקים:
א. חוסר ויסות של הריכוז – חוסר בריכוז לאורך זמן, לצד עודף בריכוז ואי-שימת לב לדברים שמסביב
ב. קשיים בארגון, לרבות ארגון השיטות בסוגיית הגמרא, קושי בהתנהלות בזמנים או איבוד ופיזור של חפצים
ג. קשיים באיפוק, קושי לדחות סיפוקים, סף תסכול נמוך, רצון שהעולם יתנהל לפי הראש שלו, דיבור או תגובות בלי מחשבה מוקדמת
ד. חוסר ויסות באנרגיה של הגוף שיכול להתבטא בעודף במרץ, דיבור או מחשבות, יכול להיות גם חוסר בכל אלו

2. ההפרעה יכולה להשפיע על לימוד, תפקוד רגשי, חברתי ועל התנהגות ומשמעת.
בכל התחומים הללו ישנו תפקוד "עגול" – למשל הילד לומד בצורה מאוד יצירתית, אך לא שיטתית ועקבית, הוא סוער יותר רגשית, חווה דברים עמוק יותר, רגיש יותר, מאלתר פתרונות, מתנהל באופן קופצני יותר ומעדיף להיות הוא זה שמחליט על דברים.
וישנו תפקוד "מרובע" הילד עובד בצורה מסודרת, שיטתית, עקבית, ממושמעת, מחושבת ומתוכננת.
הפרעת קשב משמעותה שבחלק מהתפקודים הללו הילד נוטה מטבעו לצורת התנהלות "עגולה" יותר (שאולי הוא מרגיש שהוא טוב בה יותר, או שהיא נתפסת כיותר משוחררת), מאשר לצורת התנהלות מרובעת.
כאן יש הבדל בין שני סוגי ילדים:
סוג אחד – הילד בועט בדרישות המרובעות ומאמץ התנהלות עגולה. במקרים כאלה המערכת מזהה קושי בתפקוד ומתריעה בפני ההורים
סוג שני – הילד מאמץ תפקוד מרובע, בניגוד לאופי שלו, ובמקרים אלו הקושי נשאר לרוב פנימי או לא בולט וכך הוא מזוהה בגיל מאוחר יותר
ייתכן שהילד שלך הוא מהסוג השני

3. טיפול בהפרעה הוא בעצם טיפול באדם, ומאחר שאדם מחובר מגוף ונפש, גם הטיפול בהפרעה צריך להיות גופני – תרופות למשל, ונפשי – הדרכה וסיוע שייתן לו כלים להתמודד. זו המלצת גורמי הרפואה המקובלים בעולם.
ביחס לטיפול הגופני – יש תרופות עם טווח השפעה ארוך יותר. מציע להתייעץ עם הרופא המטפל, להסביר לו מה מערכת השעות הנדרשת בישיבה ובהתאם לחשוב על מתווה לטיפול התרופתי
ביחס לנפש – מציע להתייעץ עם מומחה בתחום שיכין את הילד ויקנה לו כלים רגשיים והתנהגותיים כדי לשפר את התפקוד ולהצליח בישיבה

4. שאלתך כיצד לעודד את הילד ללמוד גם בשבתות היא למעשה המשך של הסעיף הקודם
ניתן להתייעץ עם הרופא לגבי טיפול תרופתי גם בשבת (פוסקים רבים מתירים לקחת רטלין בשבת)
חשוב לזכור שלא להסתמך רק על התרופה אלא ללמד את הבחור למצוא את הדרכים שלו להתמודד בעצמו
חשוב לזכור שהתרופה אינה "מרפאה" את הילד, הוא גם לא חולה.
התרופה היא כלי עזר נהדר שמיקל על הילד "להפעיל את הריבוע של עצמו" – ריבוע שקיים אצלו בכל מקרה

5. לגבי עידוד הילד ללמידה ותפקוד, הנה דבריו של מרן ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל וכמה מילות הרחבה שעלו בעקבות דבריו הנפלאים
שאלו את הרב זצ"ל: ילדים שמאבדים את מימד הזמן, ישנים מאוחר, קמים מאוחר, עד כמה להקפיד איתם על זמן קריאת שמע ותפילה?
תשובת הרב: בדרכי נועם, רק בדרכי נועם. לא בכפייה. לא לנדנד. הילד יודע מה שטוב, צריך לתת לו עידוד שייעשה, עידוד שיהיה לו חשק. בכפייה זה הפוך, זה לא משפיע בכלל. להכריח ילד, אסור!
הרב מלמד אותנו עיקרון פסיכולוגי-חינוכי חשוב מאוד, שהוא נכון לעוד התמודדויות עם ילדים, והוא קריטי עוד יותר במקרה של ילדים עם הפרעת קשב (ADHD).
יש לאדם שני "מנועים" שגורמים לו לפעול ולעשות דברים: מנוע עגול ומנוע מרובע. הדלק של המנוע העגול הוא "אני רוצה" – עושה בגלל חשק ורצון פנימי, הדלק של המנוע המרובע "אני צריך" – עושה בגלל הכרה בהכרח שיש במציאות.
כאשר מאלצים את הילד יותר מידי, גורמים לו להשתמש יותר מידי במנוע המרובע שלו. שימוש יתר במנוע המרובע גורם לילד לפתח סלידה כלפי אותם דברים שניסו להכריח אותו לעשות, לפעמים הדבר גורם נזק רחב יותר והילד מפתח סלידה כלפי המנוע המרובע כולו ולטווח ארוך הוא מפתח קושי לפעול מתוך מחוייבות.
ברור אמנם שאי אפשר להסתמך רק על המנוע העגול, אי אפשר לחיות רק לפי חשק. הסוד הוא לגרום לעיגול של הילד לרצות את הריבוע!
אי אפשר להתחמק מאילוצים בחיים, אבל אפשר לשנות את הגישה כלפיהם: אפשר להיות במצב של בחירה בהם או של סלידה מהם. מה יכול לגרום לעיגול לבקש את הריבוע? הרי העיגול שואף לחופש והריבוע למחוייבות? התחושה הפנימית שהריבוע-צריך נעים לו, עוזר לו, מכוון אותו, מאפשר לו ולא "חונק" אותו.
כשנותנים לילד עידוד לפעול בצורה נכונה, ה"עיגול-רוצה" של הילד נדלק והוא זה שמזמין את הריבוע שעוזר לו לעשות את הדברים לפי הכללים שצריך. כך, העיגול והריבוע עוברים ממצב של פירוד למצב של חיבור. הילד מבין שהוא לא צריך לבחור בין מה שהוא רוצה למה שהוא צריך, אלא יש לו יכולת לחבר בניהם.
ישנם כמה דרכים שיכולות לסייע בכך:
א. הקשבה לילד, מה הוא באמת רוצה, למה הוא רוצה את אותו דבר, מה עובר בראש שלו. כדי ששיח כזה יתאפשר, יש לעשות מעבר מעמדה שיפוטית שמניחה שהילד רוצה רק הפקרות או נוחות להבנה שגם אם הוא טועה באופן שבו הוא מבטא את הרצון שלו, שורש הכוונה שלו הוא חיובי. כאשר רוב השיח בין ההורה והילד הוא מרובע ועוסק במה שצריך לעשות ובמה שהילד עשה או לא עשה, הילד לא מרגיש שיש מקום לרצון הפנימי שלו. יתירה מזו, הוא עלול לחשוב שהרצון שלו הוא בעצם "יצר הרע". לכן חשוב ליצור מרחב של שיח בו מדברים עם הילד גם על עניינים נוספים מעבר לדברים המעשיים/חינוכיים, מקשיבים לדעתו, ומכבדים את הרצון שלו – אפילו במקרים שמחליטים לא לתת לו את מבוקשו. במרחב שיח זה נשים לב ליותר הקשבה ופחות ביקורת. אפשר לשמוע אותו גם בדברים שאנחנו לא מסכימים איתם. לרוב הבעייה אינה בעצם הרצון, אלא בצורת המימוש שלו. הקשבה אין פירושה הסכמה. לא בכל שתיקה שלנו יש אישור למה שהילד אומר.
ב. מתן כבוד לילד כאדם שלם העומד בפני עצמו. לפעמים אנחנו מסתכלים על הילד כאל "מבוגר פגום", מישהו שלא באמת יודע מה הוא רוצה, מישהו שלרצון שלו יש ערך רק אם הוא רוצה דברים טובים. ישנו סרטון בו רואים תינוק בן כמה חודשים שמובא לגרי"ש אלישיב זצ"ל. רואים איך הרב לוחץ לו את הילד כאילו הוא אדם גדול. דמיינו את הילד בעוד כמה שנים כאדם בוגר. הוא מרגיש עכשיו בדיוק כך. העיסוקים שלו חשובים בעיניו בדיוק כמו העיסוקים שלכם, וכשאתם מבקשים ממנו להתפנות מעיסוקיו לטובת מקלחת למשל (משימה שבעיניו יכולה להיתפס כדבר שולי לעומת חשיבות המשחק שלו), תנו ביטוי לכך שאתם מכבדים את עיסוקיו. הראו לו שאתם מבינים שהוא עסוק ולמרות זאת אתם מבקשים ממנו להתקלח. בנוסף, נוכל לבחור נקודות מסויימות שבהם ניתן לילד חופש בחירה, ואפילו נבטל דעתנו מפני דעתו, רק להעביר לו המסר שאנו מכירים בעצמאותו ובדעתו, גם אם אנחנו היינו חושבים/פועלים אחרת.
ג. התייחסו לגבולות שאתם מציבים לילד כאל מתנה ולא כאל הגבלה. העיגול זקוק שיגבילו אותו, אחרת הוא הולך לאיבוד. שימו לב שאתם חשים שלמים עם עצמכם בעת הצבת גבולות, גם אם הילד אינו שמח בה. הזכירו לעצמכם שאתם דווקא מעניקים לילד מרחב כי ההגבלה משחררת ומאפשרת. כאשר מצבים גבול, שימו לב לנקודת המבט של הילד אודותיו. לפעמים הוא יכול לפרש את הצבת הגבול בצורה שלילית, למשל "מחפשים אותי", "רוצים לשלוט בי". הסבירו לו ככל האפשר את הנימוק להחלטה שלכם. שימו לב שמתן הסבר לא מחייב שהילד יסכים להסבר, אך הוא מאפשר לילד להבין שההורה פועל מתוך שיקול דעת ולא מתוך גחמנות.
בברכה
חיים ד.

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

איך אדע מה הדרך שלי בעבודת השם?

שלום וברכה! כבחור ישיבה קטנה, יש לי רצון להבין מה הדרך האמיתית שאני צריך לבוא אליה, היינו, אולי אני צריך להיות בהמשך חיי חרדי אולי חסידי [ואפי' שם יש חסידות

קרא עוד »

איך להביע מחאה?

שלום וברכה מה לעשות עם פרסומי השחץ שעל האוטובוסים של חברת דן, האם נכון לפנצ'ר את הגלגלים של האוטובוסים בעקבות הפרסומים הללו? זה מה שבא לי לעשות ואני לא יודע

קרא עוד »
חשש מנערוון בתפילה ותחושה לא נעימה

לא מצליח להתחבר לתפילה

אני אברך בן 26, נשוי + 2, לומד תורה כל היום. כל זמן פנוי שיש לי מהאשה והילדים, אוטומטית אני נשאב ללימוד, זה מעניין אותי ומושך אותי, וברוך ה' כמעט

קרא עוד »
דילוג לתוכן