איך אוכל ללמוד להקשיב ולהיות אמפטית? אני כ"כ רחוקה מזה!

שאלה:

קראתי כמה מהשאלות ותשובות באתר וכ"כ נהניתי ו…קנאתי
התפעלתי מצורת התגובה לכל שאלה תוך שיקןף וחזרה על כל פרטי השאלה ובכזאת קבלה, הבנה והזדהות!
הייתי שמחה לדעת אם יכולות הקבלה, ההבנה והעברת המסרים האלו(קבלה והבנה) הם יכולות רק מולדות, או שאוכל גם אני לרכוש אותן(ואם כן-איך?) למרות שאני מרגישה רחוקה מזה מאד,
אני מרגישה שאני מאד אגואיסטית, והרבה פעמים חשה שאני הבסדר,
ואם אני לא הייתי חולמת לעשות את מה שבנ"א מסוים עשה, הרי שזה סימן שהדבר לא בסדר ( למרות שכבר קרה שדברים שהיו נשמעים לי מופקעים, עד שהגעתי אני לעשותם ופתאום זה לגיטימי מאד..),
בנוסף לכך, הרבה פעמים גם כשאני באמת מבינה את מה שחברה מספרת, קשה לי למצוא מה לומר, איך לשדר את ההבנה שלי או סתם איך להגיב.
ועוד, איך תמיד מוצאים תשובה לכל שאלה?
אני גם סתם סקרנית לדעת אם יש שאלות שאתם חשים שקשה או שאין מה לענות.

 

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה,
נהנתי מאד מהשאלה שלך.
את כותבת שאת רחוקה מאד מהיכולות של האמפטיה ההבנה והרגישות שעולות מהתשובות בישיחנה, והרשי לי להניח סימן שאלה בסוף ההנחה הזו,
האומנם? את כה רחוקה?
ממה שלמדתי בחיי נוכחתי לראות שכאשר אנחנו מעריכים תכונה מסוימת, מסתכלים עליה בהשתוקקות ובקנאה זה מלמד שיש בנו בסיס חזק ושייכות כלפי אותה תכונה.
עצם ההתבוננות שלך בפרט הזה, עצם שימת הלב לצורת המענה מראות כמה את כבר שם. כמה זה לא רחוק ממך.
פעם השתתפתי באיזו סדנת מודעות והמנחה ביקשה מאיתנו לחשוב על אישה שאנחנו מאד מעריצות. חשבנו כמה דקות על אחת כזו, ואז המנחה שאלה אותנו שאלה מעניינת:
כעת תחשבי מה כבר משותף בינך לבין הדמות שבחרת, איפה את כבר עכשיו דומה לה.
ואז היא הרחיבה ופרטה שאנחנו מעריכים ושמים לב לדברים שמעסיקים אותנו, שכבר יש בנו חלק מאותו הקניין, שיש בנו כבר מאפיינים דומים לאותו מושא הערכה.
הרי קשה להאמין שנעריץ משהו רחוק מעולמנו, משהו מופקע מהחיים שלנו, זה לא יעניין אותנו. יעניין אותנו מה שנמצא בתחום הבחירה שלנו ועדיין כמה צעדים לפנינו.
אבל שנינו באותה הדרך, לכיוון אותו היעד.

בעניין השיפוטיות שאת מתארת כלפי אנשים :זה טבעי שזו התחושה הראשונה שעולה לך. יש לנו את המשקפיים שלנו לבחון את העולם ובהם אנחנו משתמשים.
היכולת לצאת מנקודת המבט שלי ולהסתכל אחרת על הסיטואציה זו יכולת נרכשת. נרכשת אצל אנשי מעלה. אנשים שעושים עבודה עם עצמם.
בהתחלה אפשר לעשות את ההסתכלות על מעשי האחר באופן מלאכותי. פשוט לנסות לחשוב מה עובר עליו, מה מניע אותו לעשות את מה שהוא עושה.
איזו נקודת מבט אחרת יכולה להיות פה, ללמד עליו זכות, לחשוב מה הייתי חושבת על המניע שלו אילו זה היה אדם שאני מאד מאד אוהבת.(אני עצמי למשל )
בהמשך כבר לומדים לעשות את זה בטבעיות בלי להתאמץ..

כשחברה מספרת לך דברים לא פשוטים הכי טוב זה להקשיב לה. להקשיב באמת.
הקשבה אמיתית היא לא לחשוב בזמן שהשני מדבר מה אני אענה לו אלא הקשבה נקיה,
להבין שהתועלת היא בעצם זה שהחברה משתפת אותך ופחות בהגיגי החכמה שיהיה לי לומר לה בעקבות דבריה,
אם אחרי שהיא דיברה ואני הקשבתי בתשומת לב יש לי מחשבה מעניינת להגיד לה, אדרבא,
ועדיף לשאול: את רוצה שאגיד לך מה אני חושבת?
או: יתאים לך שאשאל אותך משהו על מה שאמרת?
התייחסות כזו תשדר הרבה כבוד.
אפשר לשדר את ההבנה שלך במילים קטנות של, וואו, לא פשוט, אני מבינה, או במבט מאד קשוב ומשתתף.
אין ספק, להקשיב זו אומנות. זה עבודת חיים. אל תצפי שתרכשי את היכולת הזו תוך שבוע
אבל עם מודעות מיוחדת כמו שלך אני חושבת שתוכלי לחוש בשינוי בקרוב.

לגבי שאלתך האחרונה אם יש שאלות שקשה לענות עליהן או שאין מה לענות, בהחלט יש כאלה.
לפעמים התגובה והתשובה הכי נכונה היא רק אמפטיה, השתתפות בכאב, שיקוף והבנה.
לפעמים שואלים מתארים מחדלים קשים או בעיות אמיתיות שאכן קשה מאד להבין אותם,
במקרה כזה ננסה לכוון את השואל איפה הקושי הזה פוגש אותו, מה מידת האחריות שיש לו,
מה יכולת הפעולה שלו בתוך הקושי וכו, כמובן שזה כללי מאד ותלוי בסוג השאלה הקשה.

מאחלת לך הצלחה רבה!
תמר נ.

הורים מבוגרים נובלים בגלל הקורונה

שלום ותודה על האפשרות להשיח אני בת בכורה להורים שסיימו לחתן וחוששים מאד מהקורונה, אינם מארחים ושוקעים בדעיכה גם מההסתגרות וגם מהעובדה ששלום הבית שלהם שגם ככה היה גרוע מחמיר

קרא עוד »

קשה לי לשתף ברגשותי

אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?

קרא עוד »

חסימה רגשית במהלך טיפול

שלום! דבר ראשון תודה רבה על האפשרות לקבל מענה בצורה דיסקרטית ומכבדת לפני כחודש התחלתי טיפול רגשי בעקבות אובדן שחוויתי לפני כחצי שנה אני טיפוס מופנם מאוד וכמעט שלא יוצא

קרא עוד »

רוצה לדעת לכעוס

גדלתי בבית עם הרבה לחץ, מתח וכעס. בתור ילדה הייתי נבהלת, נלחצת, משתתקת וננעלת בתוך עצמי. היום אני מרגישה שאני לא יודעת לכעוס. אני ממש מפחדת לכעוס, מפחדת לתת לזה

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

קשיים בקשר עם הבת הקטנה שלי

שלום ותודה לאתר הנפלא. יש לנו בת בת 8, חכמה ומקסימה שמרווה אותנו נחת ב"ה. לאחרונה היא התחילה לומר שוב ושוב באוזננו: "אתם לא אוהבים אותי". יצויין שהבית שלנו לרוב,

קרא עוד »

יש לי קושי להביע את רגשותי

אני אברך בן 20, יש לי קושי גדול להביע את רגשותי, אני מרגיש מעין חסימה כזאת בכל פעם שאני רוצה לבטא את עצמי בפני אנשים אשתי וכל מי שלא יהיה,

קרא עוד »

געגוע לבנות שלי

שלום. עוד מעט יהיו ארבע שנים מאז שנזרקתי מביתי ונאסר עלי להיפגש עם בנותי.. על אף הזמן שעובר, אני לא יכול להתנחם מהריחוק מארבע הילדות החמודות שלי ועל שאני לא

קרא עוד »

שאיפות גבוהות בלימוד תורה

כילד וכנער הייתי מתמיד גדול, וגם הייתי הכי מוכשר בכיתה ובכל המקומות שהייתי, וכך שהייתי כביכול 'מבטיח' היה ברור לי שאצא תלמיד חכם, ובאמת הייתי בכיוון. למדתי גם כי רציתי

קרא עוד »

התמודדות יומיומית בלי אמא

שלום אני בחורת סמינר בת 18 אמא שלי נפטרה לפני שנתיים כל יום זה התמודדות לא פשוטה בכלל גם המצב בבית. המתח הנפשי. משפחה הכל סיוט אחד שמתמשך… עכשיו תמיד

קרא עוד »
העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם

קרא עוד »

התמודדות בימי קורונה כאמא

איך אפשר לשמור על שגרה, כשהמצב ממש לא שגרתי איך אפשר להישאר רגועים במצב כזה. מה אני עושה אם נגזר עלי בידוד? מה עושים עם הילדים, כשאני צריכה להעסיק אותם

קרא עוד »

חשש מיום הדין הקרב

איך אפשר להגיע ליום הדין כשאני עדיין מתמודדת ללא הצלחה בנסיונות קשים, ואין בכוחי עדיין לעשות תשובה, משום שעוד לא הגעתי למקום הפנימי בלב שמאפשר זאת?? תשובה: שלום יקרה,מאז ששלחת

קרא עוד »

מתקשה עם מצות כיבוד הורים

שלום רב רציתי לשאול כשאני מגיע לבית בשבתות לפעמים אני רב מעט עם ההורים שלי, ויש בינינו חוסר הבנה הדדית. אפילו שאני רוצה לכבד אותם, לא תמיד אני מצליח כל

קרא עוד »

בני מייחל למתיקות בלימודו

ללא ידיעתו של בני בן ה18 שמעתי אותו מתפלל ,הוא ממש בכה שאין לו מתיקות בלימוד ולמה לו חיים ,יצויין שבני צדיק גדול עבד ה' בכל מאודו,מאד כאב לי ,איך

קרא עוד »

מתקשה להתחבר לתפילה

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולקום בזמן ולא לאחר, וקשה לי מאוד. אני מתפלל כמובן אבל לא כל כך מתחבר לתפילה.  ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום בשעה

קרא עוד »
מאשימה את עצמי כשאני עצובה

אין לי כוח כבר לכלום

נמאס לי להילחם כל היום לנסות להבין את עצמי, אין לי כוח להמשיך את החיים, אני לא מסוגלת להמשיך עוד. פשוט אני מרגישה שהבטרייה שלי גמורה ריקה אני מסתכלת על

קרא עוד »

איך נפטרים מתלות באחרים ובסביבה?

שלום, מאז שהייתי קטנה אני רגילה שסובבים סביבי, קיבלתי מענה אדיב ומהיר ו"זכיתי" בעקבות כך לכינוי 'ילדת תפנוקים'. אך, הבעיה העיקרית שנוצרה זו התלות. תלות בהורים, תלות בחברה וכו'. אני

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן