התמודדות עם חרדות ובפרט לאחר אובדן

שאלה:

שלום וברכה!
אני ב"ה נשואה לאברך ת"ח ואם לתינוקת בת שנה. מחפשת עבודה, אבל בסה"כ ב"ה החיים שלנו נפלאים ומלאי שמחה.
יש לי קושי המלווה אותי בעיקר מאז שנעשיתי לאם, ולאחרונה התגבר.
כשבתי נולדה היו לה קצת בעיות עם החמצן ןעם הדופק. ב"ה הכל הסתדר תוך ימים ספורים והיא בריאה ומלאת חיות. אבל מאוד חששתי עליה בכל יציאה החוצה. היו תקופות שכל דבר קטן נראה היה לי מסוכן. בלילה בדקתי אם היא נושמת. נזכרתי לעיתים תכופות בכל סיפורי הטרגדיות הקרובים והרחוקים ששמעתי. מטריד אותי נורא איך אנשים מתמודדים עם צרות כאלו, כל מיני אסונות מחרידים שארעו לאנשים כמונו, איך הם ממשיכים לחיות… וזה חוץ מהפחד מאירועים כאלו בעצמם.
המחשבות שלי בפנים, בלילות. כלפי חוץ אני אמא חמה ושמחה ואשה נעימה ומתפקדת. אבל בלילה נזכרת וחושבת על מאורעות השואה, על פיגועים ותאונות, שריפות וטביעות ומחלות… ולא יודעת את נפשי. גם כשאני באיזור של דבר מסוכן, כמו חלון שאינו מסורג היטב, כמו הפח הטמון, כמו סכין מטבח… (!) הכל מעלה לי אסוסאציות נוראיות של מה שעלול לקרות אם חלילה אדם מאבד לרגע את שפיותו. בעלי ניסה לעזור לי עם שיחות חיזוק בביטחון, דברים שבעצם הבנתי והסכמתי אתם, אבל עדיין קשה להפנים. בגדול הפחדים החלו להתרכך, ובשלב מסוים גילינו שאני בהריון שוב.
שמחתי והתרגשותי היתה גדולה, כי יש לי חלום למשפחה ברוכת ילדים והילדה שלנו כ"כ אוהבת תינוקות… הודיתי הרבה לה' על כל הטוב שעושה לנו. ואז לדאבוננו, בסוף השליש הראשון (לפני כשלושה חודשים) התברר שאין דופק כבר כמה שבועות. הייתי המומה וניסיתי להכחיש ולהאמין שזו טעות… לא חשבתי שלי זה יקרה, אפילו שידעתי שזה כ"כ נפוץ… עברתי ניתוח וחזרנו לשגרה. נכנסתי למשבר מסוים של אבל, אכזבה וחוסר אונים. מאידך נלחמתי בעצמי לחזור לעבודות הקטנות שהיו לי ולחיפוש עבודה מסודרת ומטלות הבית. היו לי כמה שיחות עם בעלי, אבל הרגשתי שהוא התמודד עם זה בקלות יחסית ולא כמוני. ראינו כמה חסדים עשה עמנו הבורא שהדבר קרה בשלב מוקדם יחסית, כשהחלום עדיין לא מוחשי וגדול כ"כ, ואחרי שכבר יש ילדה בריאה ומקסימה שאפשר לחבק… ובכ"ז קשה לי, בעיקר כשאני חושבת על אחרים שאצלם זה קרה באופן שונה ויותר עצוב. אני מחכה מאוד שניפקד שוב, ושוב כל המחשבות והחרדות מציפות אותי, בשקט, בלילה, בכרית…
איך אתחזק בביטחון ואתמלא בשמחה? איך אמנע מהמחשבות הכואבות להטריד אותי כ"כ? ואיך מסתדרים כל אותם יהודים שבאמת עברו טרגדיות ואסונות ל"ע? תודה רבה!

תשובה:

שלום לך, אישה ואם יקרה ואהובה מאוד.

קראתי. ושוב קראתי את השאלה שלך.

הלב שלי החסיר פעימה כשכתבת על ההיריון שהסתיים שצורה טראגית כל כך. התרשמתי והתפעלתי מהכוחות שיש בך, מהרצון לקום, להמשיך עם תקוה ועם הפנים קדימה.

את מתארת שאת נמצאת בחרדות. חרדות שהתחילו סביב אירוע מציאותי (ובאמת מעורר חרדה!) שבו לביתך האהובה יש קושי להיות מחוברת במאה אחוז למצב של חיים, ודאיים. את מספרת שמאז שהחרדות התחילו שם, הם המשיכו למחוזות אחרים והמוח התחיל להתפרע עם סצינות בשעות הלילה או בעת מפגש עם טריגרים שמעוררים אצלך את הפחד הפנימי מהמוות.

מה עושים עם חרדות?

ראשית, פוגשים אותן.

חשוב לא להתחיל ליצור מעגל הימנעויות מפני מה שגורם לנו לחרדה כי ככל שנמנע החרדה תגדל. יש אנשים שפגשתי שהיו חרדים ממשהו מסוים, ברגע שהוא נפתר, נעלמה החרדה. (אולי אפשר לקרוא לכך-פוביה ספציפית) ויש אנשים שברגע שמושא חרדה אחד נפתר, הם עוברים לחרוד ממשהו אחר. (חרדה שהיא יותר כללית ובכל פעם "מתלבשת" על משהו אחר) כמו מה שאת מתארת: הסתיימה החרדה סביב סכנת החיים של הבת, היא עברה (או נוספו לה חברים חדשים) בדמות דברים מסכני חיים.

הדרך שאני יכולה להציע לך לפגוש היא בצורה מדורגת שמתאימה לך. את יכולה לפגוש עם עצמך הדרך הזו היא באמצעות הקצבת זמן יומי לכל מה שמטריד אותך. בזמן הזה את פוגשת את החרדות ובמקביל מחזקת את עצמך. יש לזה מקור בפסיכולוגיה כשמטפלים בחרדה שהיא כללית יותר שנקרא worry time  (זמן דאגה) ואם התרגלנו לדאוג אנחנו תוחמים את זה בזמן.

בגלל שראיתי כמה הצורך הזה משמעותי, וכמה אנשים יכולים להיתרם מהאפשרות הזו של טיפול עצמי במקרים של כאב יומיומי שלא בהכרח דורש התערבות מקצועית, כתבתי מדריך שמפרט שלב אחרי שלב מה עושים עם החרדה ואיך אפשר להתמודד איתה ועם כל רגש לא נעים שמגיע אלינו. אפשר לקבל אותו בקישור הזה

במקורותינו כתוב: "אם יש דין למטה, אין דין למעלה", פגשתי בעבר אישה שסבלה בדיוק ממה שאת מתארת: פחד מוות על ביתה שסבלה ממחלה מסכנת חיים, היא סיפרה לי שבכל יום היא היתה עושה "דין"-חשבון נפש איך היה היום מה היה בסדר ומה לא ואז נוהגים אם אותו אדם במידת הרחמים, כי את הדין הוא עשה כבר לעצמו-ושב בתשובה כפי יכולתו.

חיזוק באמונה יכול להוות תוספת מצוינת אבל מבלי לוותר על המפגש עם הרגשות הקשים כי כשהם מגיעים לביקור, הם לא תמיד מבינים אמונה, זה פשוט כואב והם רוצים לצאת… מה שצריך לעשות זה פשוט לפגוש אותם מהמקום שמסכים להרגיש, לחוות ולפנות אל הקב"ה בבקשת עזרה, בחיזוק פנימי של האמונה בו ית' שהוא קוצב חיים לכל ולהפקיד את כל דאגותיך בידיו.

כתבת גם על היריון שנפל, כתבת שזה נפוץ ושהשתדלת להודות אבל בכל זאת קשה לך.

הייתי רוצה לשאול אותך: נכון, הכל ברחמי ה' ומעולה שאתם מצליחים לראות את הטוב ולהודות, ונכון שאדם שאומר תודה על הרעה, הופכים לו לטוב וכו', אבל רגע, היית בהיריון, נקשרת לעובר, רקמת חלומות וחווית אובדן הגיוני שזה כואב? (שורף, קורע.. בלתי ניתן לתיאור בכלל). את צריכה לעבור אבל, כמו בכל אובדן. אבל על הדבר היקר שאיבדת, על החלומות, התמודדות עם הכאב הפחדים והחששות שמתלווים להמשך והכל. גם אם בן זוגך התאושש מהר יותר, לא הוא זה שיכתיב את קצב ההתאוששות שלך, וגם לא העובדה שהפלה בשלב זה היא נפוצה, הכאב הוא חי, חותך בבשר, וזה בסדר להתאבל, לשבת ולבכות, לוותר לעצמך לתקופה על תפקוד מאה, ולתת לעצמך את הזמן… זה בסדר. מותר לך להרגיש את מה שאת מרגישה. זה טבעי. תכבדי את הכאב שעולה בך ותני לו מקום. בתוכו ומתוכו תוכלי לגלות את ה' מנחם אותך… ובתוך ההסתרה-שולח לך חיבוק אוהב.

אם את רואה שהמצב נמשך ושאת לא מצליחה להתגבר על החרדות, יותר מחשוב, שתפני לעזרה מקצועית. לפעמים אנשים סובלים שנים לחינם, ולא מבינים שיש אפשרות לעזור להם וזה בסדר להרגיש את מה שאנחנו מרגישים ולקבל עזרה.

יש היום אפשרויות מגוונות לטיפול בחרדה. אם תרצי אוכל להפנות אותך בשמחה למישהו שמתאים לך וליכולותיך (יש גם אפשרויות חינמיות).

 

תוכלי לשתף במידה ויש לך שאלות נוספות,

מקווה בשבילך לכל הטוב ולכל האור

להרבה חיים חדשים, בנפשך, בתוכך ומחוצה לך לכל סובבייך ולכל עמ"י

עם לילות שקטים

בהם תרגישי מרוחמת, מחובקת עטופה ומוגנת בידיו של בורא כל העולמים.

חיבוק.

תמר מ.

לא מצליחה למצוא עבודה מתאימה לי

שלום רב אני כיום בת כמעט 26 נשואה ב"ה ואמא ל 2 למדתי המון לימודים בחיים – מזכירות רפואית ,הנהלת חשבונות,קוסמטיקה ,תפירה ,הוראה – אומנות האמת היא שעדיין לא מצאתי

קרא עוד »

אני לא מתחבר ללימוד הגמרא

אני בישיבה וטוב לי שמה בסך הכל. יש חברים ואוכל והכל . אבל מה שמעצבן אותי זה שכל היום לומדים גמרא . פעם בחיידר הייתי טוב בגמרא והייתי מקבל ציונים

קרא עוד »

גישה נכונה ללימוד תורה של בעלי

שלום וברכה, בעלי אברך כולל ולאחרונה התחלתי להרגיש יותר ויותר שהלימוד שלו לא ממש איכותי רק מזה שאני מרגישה עליו שהוא לא ממש מסופק למרות שהוא לא מסכים איתי והוא

קרא עוד »

תפילה בבית הכנסת בשבת

לאור המצב במדינה. ולאור ההנחיות שאין להתקבץ יותר מ-10 אנשים במקום אחד.כיצד עלינו לנהוג לעניין תפילות השבת בבית הכנסת?בית הכנסת שלנו די גדול. ויש אפשרות לשמור מרחק של 2 מטר

קרא עוד »
מאשימה את עצמי כשאני עצובה

אין לי כוח כבר לכלום

נמאס לי להילחם כל היום לנסות להבין את עצמי, אין לי כוח להמשיך את החיים, אני לא מסוגלת להמשיך עוד. פשוט אני מרגישה שהבטרייה שלי גמורה ריקה אני מסתכלת על

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

קשיים בקשר עם הבת הקטנה שלי

שלום ותודה לאתר הנפלא. יש לנו בת בת 8, חכמה ומקסימה שמרווה אותנו נחת ב"ה. לאחרונה היא התחילה לומר שוב ושוב באוזננו: "אתם לא אוהבים אותי". יצויין שהבית שלנו לרוב,

קרא עוד »

יש לי פחות חשק לקיים את המצוות

שלום, אני בן 24. כל חיי חונכתי במסגרות שומרות תורה ומצוות, אבל לאחרונה קצת קשה לי עם האמונה והמצוות ואני מרגיש שהחשק שלי נחלש.  יש כמה דברים שאני ממשיך לשמור

קרא עוד »

מה עושים עם תלות בחבר?

עם הזמן נהיה לי תלות בחבר, שבאמת אני מחובר אליו. אוהב אותו מאוד, יש לי איתו דו שיח מעולה, כיף לנו להיות ביחד. ממש חברים אמתיים וטובים.
אבל עם הזמן גילתי שיש לי בו תלות (כך זה נקרא) מפריע לי שהוא מדבר עם משהו אחר. כשלא תמיד הוא עונה לי, או כל מיני דברים מהסוג הזה.
עד כדי כך כשעברנו כל אחד לישיבה אחרת, הוא התנתק ממני וזה מאוד פגע. אני מנסה להשתחרר ממנו ולא מצליח, אני חיב אותו זה אוויר לנשימה שלי. אמרוי לי שאני צריך יותר הערכה עצמית ועשיתי וזה לא עזר.
א"כ השאלה. מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ממנו, ושלא יקרה לי שוב עם חבר חדש?
תודה רבה רבה מראש

קרא עוד »

משבר בישיבה

אני חרדי ולומד בישיבה חרדית, ואני עכשיו בתקופת "משבר", ואני מרגיש שכל מה שאני עושה בישיבה זה לחמם כיסא, אני לא לומד כלום, האם אפשר לומר לי איך לצאת ממצב

קרא עוד »

קשה לי לשתף ברגשותי

אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?

קרא עוד »

כדאי לי לדעת על כל הצעה שמגיעה?

קודם כל תודה רבה לכם על המיזם האדיר הזה…. אני בחורה צעירה שמתחילה עכשיו את תקופת השידוכים בתקווה שהיא תגמר מהר בעז"ה, אבל תכלס לבנתיים כל הצעה שעולה אני מאוד

קרא עוד »

חרדה מעבודה

הי אני אישה נשואה בת 26 ואמא לילד. אני לא עובדת כבר שנה ויש לי חרדה מטורפת כל פעם שיש הצעת עבודה. היו עבודות שהצלחתי ללכת יום אחד ועזבתי. ברב

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן