האם יש איזה ריווח או תועלת לאדם שומר מצוות בעוה"ז?

שלום רב,
האם יש איזה ריווח או תועלת לאדם שומר מצוות בעוה"ז? השכר וההבטחה לעוה"ב, לעתיד לבא וכו' ידוע, אך האם ישנן תועליות גם בעוה"ז? הנאה, רוגע, נחת וכו' וא"כ כיצד?

לשואל היקר שלום רב,
אכן נגעת בשאלה הקצרה שלך המנוסחת הייטב באחד מיסודות הקיום של היהודי – קיום המצוות. השאלה שלך נכונה מאד – האם יש תועלת בקיום הצוות בעוה"ז, ולכן היא דורשת לימוד והעמקה.
לפני שנכנס לסוגיה עצמה אני רוצה להביא קטע מופלא מדבריו של הרב וולבה זצ"ל (עלי שור, ח"א, עמ' יט):
"ברחובות אתונה טייל אדם, עצר כל אזרח שפגש ושאלו – כל אחד את אותה שאלה: כיצד לחיות? שאלה זאת המשיך לשאול כל ימי חייו… שואל זה היה סוקרטס, הגדול שבאומות העולם.
אדם אחר, בתקופה אחרת, הלך בעוד היום גדול ואבוקה בידו. כאשר שאלו אותו למה הוא מחזיק אבוקה בצהריים, השיב: בן אדם אני מחפש! גם זה היה באתונה, והמחפש הזה היה אחד מגדולי הוגיה.
זה היה באתונה. שם שאלו כיצד לחיות, ושם חפשו בנרות בן אדם. בירושלים לא הוצרכו לשאול. שם ידעו כיצד לחיות, ושם היו בכל התקופות בני אדם.
כיצד לחיות? 'ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. בורא החיים גילה לנו כיצד למלאות את החיים". עכ"ד.
במשך כל ההסטוריה האנושית, כל חכמי והוגי הדעות של אומות העולם חיפשו תשובה לשאלה – איך לחיות, כלומר איזו צורת חיים תביא אותנו לאושר, רוגע ושלווה. עד יום אין תשובה ברורה. כלומר, יש הרבה תשובות, אבל אף אחת מהם לא מספקת ומקיפה את כל החלקים של החיים.
אבל, בורא עולם, היצרן של כל חלקי האדם – גוף ונשמה, נתן לנו הוראות מדוייקות כיצד לחיות וכיצד להגיע לאושר פנימי אמיתי. רק הוא יודע. הוא היצרן…..
עכשיו נכנס לסוגיה עצמה בצורה מסודרת:
[הקדמה]
בהקדמה לספר דרך ה' מניח בפנינו הרמח"ל את דרכי החקירה ביסודות היהדות. בכל נושא ישנם הרבה פרטים. חקירת כל פרט בפני עצמו הוא תהליך מייגע שאינו מביא לתשובות מספקות. לכן, מסביר הרמח"ל, בכל חקירה צריך לדעת את הכללים של הנושא. כאשר יודעים את הכללים ממילא יודעם את כל הפרטים עד לעומקם. ידיעת הכללים היא כמו ראיית הגן המסודר לפי שורות וערוגות, לעומת העיסוק בפרטים הדומה לראיית החורשה מבפנים, המון עצים בערבוביה גדולה.
לכן, ברשותך, נתבונן בקצרה בתכלית הבריאה וענין קיום המצוות כחלק מתכלית הבריאה, ע"פ דברי הרמח"ל בספר דרך ה'.
[א] תכלית הבריאה וייעוד האדם
הנה תכלית הבריאה וייעוד האדם הוא קשר ודבקות בבורא עולם. דבקות בבורא עולם מביא לאדם אושר והנאה עצומה יותר מכל ההנאות שאנחנו מכירים בעולם. הסיבה לכך היא, כיוון שבורא עולם הוא הטוב השלם והאמיתי, השורש והמקור לכל ההנאות הקיימות בבריאה. לכן דבקות בבורא פירושו דביקות בשורש הטוב וההנאות.
קשר ודבקות בבורא פירושו, קרבה לה'. כדי להגיע לקרבה לה' צריך לעסוק בהתפתחות רוחנית – פיתוח החלקים הרוחניים של האדם. כמו כן צריך להסיר מהאדם את כל המעכבים והמונעים התפתחות רוחנית וקשר עם ה', היינו, עניני החומריות, שהם חושך ביחס לרוחניות. תהליך זה נעשה באמצעות הכלים שהן המצוות.
מסכם הרמח"ל (דרך ה', חלק א, פרק ד, חלק ד, פרק ב):
"שורש כל ענין העבודה הוא, היות האדם פונה תמיד לבוראו, והוא, שידע ויבין, שהוא לא נברא אלא להיות מתדבק בבוראו… והנה צריך שישתדל להסיר כל מניעות הרע הדבק בחושך החומריות והעולם הזה, ולהתאמץ בהתקרבות אליו, עד שנדבק בו ונשתלם בשלמותו".
[ב] ענין המצוות
המצוות הם הוראות להפעלת המכונה המופלאה, המורכבת מגוף ונשמה, הנקראת 'אדם'. המצוות פועלות בשני מישורים: פיתוח החלקים הרוחניים של האדם (מצוות עשה), והרחקה מדברים המעכבים את ההתפתחות הרוחנית והקשר עם ה' (מצוות לא תעשה).
ישנן תרי"ג מצוות כנגד תרי"ג איברים גשמיים בגוף האדם, וכנגד תרי"ג איברים רוחניים שבנפש האדם. כל מצווה מפתחת חלק רוחני אחר ומרחיקה את האדם מקשר לא נכון לעולם הגשמי. לכן מובא בזוה"ק (ח"ב, פב.) שהמצוות נקראות תרי"ג עצות לקשר ודבקות בבורא עולם.
המצוות מכוונות את האדם להתפתחות רוחנית וקשר עם ה' – שורש הטוב וההנאות. לכן התוצאה של קיום המצוות היא הרגשת רוגע, שלווה, סיפוק, אושר פנימי, והנאה עצומה, יותר מכל הנאות העוה"ז.
ובדברי הרמח"ל (דרך ה', חלק א, פרק ד):
"והנה גזרה החכמה העליונה, שהעושה אותם הענינים שצוה, דהיינו כלל כל המצות כלן… יהיה מתקרב על ידו מדריגה מה ממדריגות הקירבה אליו ית', ותגיע לו על ידי זה מדריגה מה ממדריגות הארת פניו, כפי הקירבה שנתקרב לו, ויתעצם בו מדריגה מן השלימות. והפך זה העבירות, כל מעשה מהן שיעשה האדם ח"ו, הנה יתרחק על ידו ממנו ית' מדריגה מה, ויתוסף עליו על ידי זה מדריגה ממדריגות העלם הארתו, ית' והסתר פניו, ויתעצם בו על ידי זה מדריגה מן החסרון…"
וכתב בזה בספר נפש החיים (שער א, פרק ו) תיאור מרגש של השפעת המצוות:
"וכן המצות כולן קשורין ותלוין במקור שרשן העליון בסדרי פרקי המרכבה ושיעור קומה של העולמות כולם. שכל מצוה פרטית בשורשה כוללת רבי רבוון כחות ואורות מסדרי השיעור קומה…
ובעשות האדם רצון קונו ית"ש ומקיים באיזה אבר וכח שבו אחת ממצות ה', התיקון נוגע לאותו עולם וכח העליון המקבלו, לתקנו או להעלותו או להוסיף אור וקדושה על קדושתו מחפץ ורצון העליון ית"ש… ומשם נמשך הקדושה וחיות גם על אותו הכח של האדם שבו קיים מצוות בוראו המכוונת נגדו..
כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה, תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון וממשיך משם על עצמו אור מקיף וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו, וכתוב מפורש והתקדשתם והייתם קדושים וכמאמרם ז"ל (יומא ל"ט א') כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, רוצה לומר שמלמעלה נמשך עליו הקדושה משרשה העליון של המצוה .. ועל ידי זה הקדושה והאור המקיף, הוא דבוק כביכול בו יתברך בם בחייו, וזה שאמר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם בם בעודכם חיים כולכם היום.
וזה האור מקיף הוא לו לעזר לגמור המצוה, ועל ידי הגמר האור מתחזק יותר וירים ראש עליון ועל זה אמרו ז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו, גם מושכת וגוררת את לבו מזה לסגל עוד כמה מצות, אחר שהוא יושב עתה בגן עדן ממש חוסה בצל כנפי הקדושה בסתר עליון, אין מקום להיצר הרע לשלוט בו ולהסיתו ולהדיחו מעסק המצות, זה שאמרו שמצוה גוררת מצוה, וכאשר ישים אליו לבו בעת עשיית המצוה, יבין וירגיש בנפשו שהוא מסובב ומלובש כעת בהקדושה ורוח נכון נתחדש בקרבו, וזש"ה אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, בהם היינו בתוכם ממש שהוא מסובב אז בקדושת המצוה ומוקף מאוירא דגן עדן".
נספח: קיום המצוות בכוחות הנפש
המצוות פועלות על הכוחות בנפש האדם. לכן הן משפיעות על כל רבדים הנפשיים והרגשיים באדם.
א] איזון נפשי: האדם מורכב מחלק חומרי – נפש בהמית, וחלק רוחני – נפש אלוקית. האיזון בין שני כוחות אלו חשוב מאד לאיזון הנפשי והיציבות הנפשית של האדם. חוסר איזון בין הכוחות יכול להביא את האדם לחרדה, תסכול, דכאון, התמכרות להנאות וכד'. לעמת זאת, איזון בין הכוחות מביא את האדם להרגשת יציבות, רוגע, שלווה פנימית, ויכולת התמודדות עם קשיים. כפי שהתבאר, המצוות יוצרות את האיזון הנפשי העדין בין כוחות הנפש – בין הנפש הבהמית לבין הנפש האלוקית. את הסוד הזה אומות העולם לא מכירים, ולכן הם מחפשים 'איך לחיות?'
מעבר לכך, האיזון הנפשי מאפשר לאדם להתחבר לחלקים הפנימיים והאמיתיים שלו. חיבור האדם לעצמו, כידוע, מביא להרגשת מילוי, סיפוק ואושר עצום.
ביאור הענין: יש לנו הרבה רצונות. רוב הרצונות קשורים עם דברים שמחוצה לנו, ולכן הם לא מביאים אותנו לסיפוק, רוגע ואושר. יש בתוכנו רצונות יותר עמוקים, הקשורים לעצם הקיום שלנו. אם נגיע אליהם נרגיש אושר פנימי עמוק. איך מגיעים אליהם? מערכת המצוות יוצרות איזון בין כל כוחות הנפש. כאשר אין איזון נפשי, האדם רודף אחרי רצונות שאינם באמת שלו. לעומת זאת, כאשר האדם נמצא באיזון נפשי, הוא יכול להתחבר לפנימיות האמיתית שלו. בתהליך הזה של חיבור לפנימיות האמיתית שלנו מתגלה רצון מאד עמוק לרוגע, שלווה, שמחה של תמימות, משמעות לחיים, אושר אמיתי, וכד'. הרצונות האלו הם רצונות הנשמה. הנשמה מחפשת קשר עם בורא עולם. אין לנשמה דבר יותר וודאי ממציאות הבורא, ואין לה דבר שהיא משתוקקת אליו יותר מקשר עם בורא עולם. באמצעות המצוות האדם מגיע לאיזון נפשי וחיבור לרבדים העמוקים ביותר שלו, ומגלה שם אשר עצום.
הפסיכותרפיסט ד"ר עוז מרטין מסכם את התהליך הזה (הכוח הפנימי, עמ' 43-51):
לאדם יש שני חלקים בזהות העצמית: חלק חיצוני – 'האני', וחלק פנימי – 'העצמי'.
'האני' זה הזהות העצמית והערך העצמי שנבנה מבחוץ, היינו ע"י החברה והערכים החברתיים הקובעים גדרים להצלחה, כשרון, הישגים וכד'. אבל האני הזה הוא חיצוני, ומלבדו קיימת מציאות נוספת, והיא: 'העצמי'.
העצמי זוהי המהות האמיתית שלי, הגרעין הפנימי שקיים בתוכי, שאינו תלוי בהצלחות והישגים. העצמי הוא יותר מסך כל הכבוד, היופי, החכמה, הרכוש, הקשרים והידע שצבר ה'אני' בחייו.
העצמי אינו זקוק לאישורים מבחוץ. הוא נצחי. זו הנשמה הנמצאת בפנים וזמינה לפגישה אמיתית בכל רגע, בתנאי שאיני מבולבל מרוב גירויים והסחות הדעת.
מי שמודע לקיומו של העצמי שלו, הוא אדם שיש לו גם דימוי עצמי חיובי, בטחון עצמי, ערך עצמי וכו'. העצמי הוא מקום של כוח מעצם היותו נצחי ובלתי תלוי. זהו כוח עצום המאפשר לכל אחד להצליח בהתמודדות עם אתגרים חשובים.
כתוצאה מההתנהלות שלנו בעולם עם ערכים הישגיים, התרחקנו מהוויתנו הפנימית. אנחנו בעצם לא יודעים איך בכלל להסתדר איתה, כי היא לא שיפוטית, לא כוחנית, לא מנצחת, ובדרך כלל לא מגיעה להישגים מוחשיים וברורים, בוודאי לא כאלה שאפשר להתפאר בהם בחברה.
ברגע שאנחנו משילים מעלינו את הזהויות השאולות שצברנו לאורך השנים, ונשארים עם הגרעין – יש שם מקום להתגלות של הכוח הנשמתי שלנו, לאלוקי שבנו. אנחנו יכולים למצוא שם מחדש את רצונותינו השורשיים, את השמחה הראשונית האבודה של קיומינו – אותה שמחה שאינה תלויה בזהויות שאולות שאינן שלי.
התועלת שאפיק מלפגוש את עצמי היא לחוות את הקיום שלי כבלתי מותנה – להיות בלי סיבה ללא צורך למדידה על ידי עצמי ואחרים , להיות בעל זכות קיום משום שבורא עולם ברא את המציאות, ואני חלק ממנה.
המקום שבו האני מחובר לעצמי הוא מקום של מנוחה. זו נקודה של מרחב ועוצמה. להיות 'אדם המחובר לעצמו' פירושו להיות אדם המצליח להיות מחובר לחלק הפנימי שלו מבלי להתעסק בהגנות שלו".
ב] בריאות נפשית: מבואר בספרים, שכל המצוקות הנפשיות נמצאות בנפש הבהמית – החלק החומרי של האדם. לעומת זאת, הנפש האלוקית – חלק אלוקה ממעל, יש בה רק טוב, שלמות, וחיבור לבורא עולם. כאשר הנשמה שולטת על הגוף (באמצעות האיזון כנ"ל), יש בכוחה לרפא את כל מצוקות הנפשיות. המצוות מכוונות את האדם להגיע למצב שבו הנשמה שולטת על הגוף, תוך שמירה על האיזון העדין בין הנפש הבהמית לנפש האלוקית.
לשואל היקר,
נסכם את הדברים בקצרה: המצוות הן הוראות היצרן. רק היצרן יודע להדריך אותנו כיצד לחיות חיים של רוגע שלווה פנימית, סיפוק ואשא אמיתי. המצוות מפתחות את הקשר עם בורא עולם ומסירות את הדברים המעכבים את הקשר. דבקות וקשר עם בורא עולם נותן לאדם אושר עצום, יותר מכל עניני העוה"ז. בנוסף המצוות פועלות על הרובד הנפשי. הן יוצרות איזון בין גוף לנשמה, חיבור לפנימיות האדם, ויסודות של בריאות נפשית.
כל הנאמר כאן הוא רק בבחינת פתח של מחט, ולכן עליך המלאכה לגמור, לצאת ולעיין עוד בדברים, ולהגיע לפתחו של אולם.
בהצלחה רבה!
ישראל ל.
yisraell613@gmail.com