שלום. רציתי לשאול שאלה שמציקה לי מאוד.
גילי שמונה עשרה ואני וחושב הרבה על החיים וככל שאני יותר מכיר ומגלה ככה אני יותר קולט שבעצם כל האנשים ואפילו החיות וסליחה שאני כותב, אפילו הצדיקים אולי, הם אינטרסנטיים.
אמא דואגת לילדיה, כיוון שזה האיסטינקט שלה
חברים מתיחסים יפה אחד לשני כי זה מה שמשתלם להם
אנשים מתנהגים נורמאלי כיוון שיש חוק וסדר כמו שנאמר; אם אין אלוקים במקום הזה והרגוני,כלומר שאם לא היה חוק סדר ועונש אנשים היו אפילו רוצחים אחד את השני לצורכיהם.
אני לא הייתי צדיק ולכן איני יודע איך הצדיקים מרגישים ולמה הם פועלים איך שהם פועלים ואני חושב שגם הם עושים זאת כי למשל הם יודעים את שכר הגן עדן וכו ולכן יודעים שזה שווה.
בין אם כן ובין אם לא, רובו המוחלט של העולם ממילא לא צדיקים…
אני יודע שזה נורא אבל זה גורם לי לחשוב מה האינטרס של אלוקים? למה ברא אותנו? אני מבין שזה לטובתינו אבל אלוקים, למה לעצמו הוא עשה את זה? עכשיו אנו בניו אבל לפני שיצר אותנו לא היה עולם, גם לא אנשים ואנחנו עדיין לא היינו ילדיו! מה היה חסר לאלוקים שבשביל זה הוא ברא אותנו???
זה לא שאני מנסה חלילה להתערב בשיקוליו של בורא הכל אבל זה קשה לי לעבוד אותו בתמימות כשאני לא מבין.
אני אשמח מאוד לתשובה מהירה ומפורטת ועדיף ממש עם ציטוטים ומקורות.
תודה רבה! תזכו למצוות!
שלום לך
ראשית כל חשוב שאתה שואל וחוקר בנושאי אמונה, מה שכתבת שקשה לך לעבוד את ה' בלי הבנה מראה על רגישות וכנות מיוחדת, והנכונות שלך לחקור גם היא חשובה, הלואי ועוד רבים היו כמוך.
למעשה שאלת שתי שאלות שונות, מה משמעות עשיית הטוב שלנו כאשר זה האינטרס בסופו של דבר, ושאלה שנייה מה האינטרס או הרצון של ה' בעולם, לא כל כך ברור לי איך קישרת את שתי השאלות, אולי התכוונת לכך שאם אין למה שאנו עושים משמעות או ערך, כי הרי בין כה וכה זה האינטרס שלנו, אז בעצם מה התועלת בבריאה, אם זו שאלתך, זו שאלה יפה ועמוקה ואשתדל לגעת בה בתשובתי לשאלה הראשונה. ואם לא ירדתי לסוף דעתך, תהיה לך ההזדמנות להשיב לי תגובה. בכל מקרה אתייחס בעיקר לשאלתך הראשונה שנראה שמטרידה אותך יותר, וכאמור אגע תוך כדי הדברים גם לגבי השאלה השנייה:
האמת שטוב אינו באמת נוגד או אמור לנגוד את האינטרס שלנו, הטוב הוא הרי טוב, אז למה אתה, אבל גם אני ואנחנו מצפים שהוא יהיה יותר מזה? למה אתה מניח שאם זה אינטרס זה לא "שווה"? כי אנו מצפים מהטוב, מהמוסר והצדק להיות יותר מאשר לעשות את המובן מאליו, כמו שאנו אוכלים או עושים את צרכינו, אנו מצפים שעשיית הטוב שלנו תהיה כזו שנותנת משמעות וערך בחיינו, שהיא תהיה משהו שאנו בוחרים מתוך חופש רצון והבחירה הזו תיקרא על שמנו, אבל שים לב, זה בכלל לא אומר שבאופן עקרוני הטוב והצדק אמור לנגוד את האינטרס הבסיסי שלנו, ולהיפך, זה שהטוב הוא לרוב גם האינטרס שלנו אומר בעצם שיש לנו רצון טוב שנובע מתוכנו, רצון בריא לחיות ולהחיות, האינטרס האגוצנטרי במובן הצר שלו הוא שמתחיל להיות קשור ברוע, ככל שבנאדם מסתגר בתוך הקונכיה של האינטרס האישי שלו ודאגה לעצמו, תוך נבדלות מבני אדם אחרים, אזי ה"אינטרס" שלו כבר מתחיל להיות דבר שלילי
שים לב שלבני אדם בריאים יש גם רצון לתרום לחברה, אז זה נכון שהחברה ככלל נתרמת מזה, אבל כלפי האינטרס של האדם כשלעצמו, הרבה פעמים זה בא ממש על חשבונו, על חשבון אוכל, צרכים, תשוקות, ועל פני כל זה הוא מעדיף את התרומה לסביבה, ואני מתנגד לדעה שתאמר שזה בגלל הכבוד שהוא מקבל וכו', כי זה פשוט לא נכון במקרים רבים מספור
יש שיאמרו שזה עדיין אגואיזם כי יש לו מזה סיפוק, אבל זה בדיוק העניין, שרק מי שמשקפיו צרות עד כדי אגואיזם צרוף, מסוגל לומר על סוג כזה של סיפוק אגואיזם, הרי הסיפוק שבעזרה לאחר נובע בדיוק מכך שאנו עושים טוב, תחושת הגמול על כך שאנו עושים טוב, והיא הדבר הכי חיובי שישנו, הוא שכר מצוה אך אינו הופך את הכל לאגו, אף אחד לא עוזר לאנשים כדי שיהיה לו סיפוק, אנו עוזרים ותורמים וכתוצאה מזה מתוגמלים בסיפוק ובשמחה על מה? בדיוק על מה שכתבתי למעלה, על כך שהצלחנו לעשות משהו בעל ערך, שהצלחנו להתעלות מעל פני החייתיות ולגמול טוב עם האחר מאיתנו, ובכך להידמות לאלוקים שכל רצונו להיטיב
כאן מגיעה גם הסיבה בשלה ברא ה' את עולמו, הרמח"ל אומר שעיקר הסיבה היא להיטיב עם ברואיו, הקב"ה הוא תכלית השלמות אבל הוא מבקש למסור אותה גם לאחר ממנו כביכול, זה פלא שאנו יכולים לומר כך על הקב"ה, אך הרמח"ל חוזר על כך שוב ושוב (עיין תחילת ספר דעת תבונות ועוד מקומות רבים ברמח"ל) אם כך, אזי הרצון לעשות טוב הוא אכן הרצון והרגש הנעלה ביותר.
אם כך הוא אזי הרצון להיטיב הוא רצון אלוקי, הוא הרצון הטהור וגם האישי והבחירי ביותר, אבל כל זה הוא כשהרצון להיטיב פונה לעולם כולו, ממש כפי שהקב"ה מבקש את הטוב עבור העולם כולו, כאשר האדם אינו מצטמצם בתוך דאגת עצמו, וכל הרצון האישי שלו מרוכז בלהוסיף טוב בעולם, לאחרים כמו לעצמו ולסביבתו, שזה בדיוק הציווי שנצטווינו בתורה "ואהבת לרעך כמוך" כמו שהוא אתה, שכן אתה אינך יצור נפרד וסגור בתוך עצמו אלא חלק מעולם ומלואו, עולמו של הקב"ה, והאדם האחר גם הוא יציר הקל כמוך,
והאמת שזהו המבחן האמיתי לאנשים, לפעמים הטוב מסתדר עם האינטרס הצר שלנו, אבל לא תמיד, יש התנגשויות של אינטרסים שונים בחיינו, אז מה קורה כאשר אנו יודעים שהיושר אומר לעשות משהו אחד והאינטרס אומר אחרת? האם אנו תמיד מתגברים? לא, יש לנו יצר רע הלוחש על אוזננו לבכר את דאגת עצמנו הצרה והאטומה על פני ההקשבה לטוב הדופק על פתחינו, אבל אין ספק שישנה גם האפשרות האחרת של לבחור בטוב, כי דחף הטוב קיים בתוכנו, אנו רוצים בטוב, ולא רק הטוב המצומצם של דאגת עצמנו אלא הטוב של העולם, הטוב שהשם ההולם אותו הוא הטוב האלוקי, מידת החסד העליונה.
כל זה לא אומר גם שאם נכשלנו סימן הוא שכל הטוב שלנו אינו טוב וכו', חלילה, הפיתוי קיים, דאגת עצמנו הצרה והקנאית גם היא כוח במציאות, הרע גם הוא קיים, וקשה לעמוד נגדו, אבל דחף הטוב קיים בתוך כל אחד מאיתנו, מה שבספרי החסידים ובעיקר בתניא נקרא "נפש אלוקית" אך לעתים הוא לא מפותח בכדי לגבור על הכח האחר שבתוכינו תמיד, אך עצם קיומו של מצפון מראה כי הטוב קיים בנו, אלא אם כן אדם הוא חולה ומעוות לגמרי ואפילו מצפון אין לו, אבל אלו אנשים נדירים, אלו הרשעים, רובנו בינונים, אך בינוניות אינה אומרת שאיננו שווים מאומה ושכל הטוב שלנו הוא אינטרס צר, זה הקטרוג של הרע, והטיעון הזה בא מבית מדרשו של השטן ומרעיו.. אנו מאמינים גם כי הצדיק הוא גם דמות שקיימת, אדם המודרך כולו על ידי הטוב, ואנו יכולים לראות גם מעטים שקרובים לכך יחסית, זה דבר שבהחלט יכול לתת לנו אמונה שהטוב ודחף הטוב האמיתי והקדוש, קיים גם בתוכנו.
וגם הקל ברא אותנו משום שהיה מעוניין להביא את הטוב שבנו לעולם, שלא רק אצלו תהיה השלמות, ושהיא תתפשט אל עבר מחוזות חדשים כל הזמן, הטוב רוצה להתפשט הלאה והלאה לבלי מצרים ולכן הטוב השלם נקרא "נחלה בלי מצרים" היא נחלתו של הקב"ה.
ספר התניא בחלקו הראשון והעיקרי נקרא "ספרן של בינונים" והוא מוקדש כולו בכדי להסביר את הערך של קיומו של הבינוני, זה שנאבק ולא מנצח לגמרי, ולמרות זאת לכל מלחמתו יש ערך עצום. אם תרצה, זהו מקור שאולי יתרום לך להבנת העניין שאתה מתקשה בו. אך מובטחים אנו שהטוב ינצח בסוף, הדבר חייב להיות כך משום שהטוב הוא יסודו של עולם, ובכל פעולה ופעולה שלנו למען הטוב, גם אם אנו לא מושלמים, מצטרפת לבניין הטוב ולנצחונו המוחלט
אוסיף על כך הערה שבעיני היא חשובה, שהמחשבה הזו, שבעצם אין טוב והכל הוא אינטרס אישי בצורות שונות, היא באמת מחשבה הורסת, מחשבה שהמקור שלו הוא בראייה צרת העין והצינית על העולם, זו לא אשמתך, ולא עניין אישי שלך, זו ראייה הקיימת בעולם, כי הרי גם הרע קיים בעולם, אבל תדע לך שזו הסתכלות ותפיסת חיים שגם מבחינה נפשית ורגשית היא מאוד לא בריאה, ההסתכלות הבריאה שלנו רואה בצורה ספונטנית את הטוב בעולם. שים לב למשהו מפרשת השבוע, אפילו כשהקב"ה חשב את המחשבה הזו שכל מעשי האדם "רק רע כל היום" כביכול היא גרמה לאסון הגדול ביותר בהיסטוריה-המבול, שאכן היה בצדק כמובן במצב העניינים דאז, אבל אחרי המבול הרי הקב"ה כרת ברית עם העולם לבלתי יהיה עוד מבול, מה שלא יהיה, משמע שהקב"ה גם הוא מבקש לחשוב טוב על העולם, אפילו אם המציאות אינה מזהירה, אז גם אנחנו זקוקים גם למאמץ לראות את העולם בעין טובה, והיה זה שכרנו.
בברכה
אריה מ.