החינוך החרדי וההכנה לחיים ללימוד תורה וליכולת להתפרנס

שאלה:

רצוני לשאול על הגישה של החינוך החרדי לגבי חיי הבגרות והפרנסה לפני זה הקדים קצת רקע על עצמי.
כיום אני אברך בן 29  למדתי בחיידר לאחמ"כ בישיבות (רגילות של הציבור הליטאי),
הייתי בחור ממוצע עם עליות ומורדות (מה שנקרא סטנדרטי) היו תקופות שעשיתי מאמץ גדול מאוד להשתפר אבל איפשהו חזרתי לרוב לממוצע+-.
התחתנתי עם רצון אמיתי להיות אברך בן תורה לשקוד על לימוד התורה ולהיות ת"ח ובאמת אני אוהב את התורה רוצה מאוד להיות בקיא כמה שיותר.
בתחילה קנינו דירה בירושלים חיינו בצמצום כמה שנים עד שראינו שא"א להמשיך בצורה הזאת ועברנו לגור בפריפריה כמובן לאחר שאלת רב,
ובאמת בהתחלה היה לנו טיפה יותר קל אבל עם הזמן והילדים שנולדו וגדלו המצב נהיה יותר קשה עד שכיום יש לנו חובות ואנחנו לא רואים שום אפשרות להמשיך אם אני לא יצא לעבוד.
עוד נקודה אחת- אשתי כבחורה בסמינר (אחד הגדולים) התחילה ללמוד לבגרויות ע"מ להוציא תואר בתחום שהיא מאוד אוהבת שאפשר להתפרנס ממנו מאוד טוב,
ובאחד הימים הגיע מרצה ידוע לסמינר ודיבר בגנות האקדמיה מה שגרם לאשתי לסגת מהרעיון והיא פנתה לרב של ההורים שלה והוא אמר לה שכבחורה זה לא מתאים ושאם היא מעוניינת שתלמד אחרי החתונה,
כאשר המרצה הגיע לסמינר נודע לו את כל הסיפור והוא מאוד התרגש סיפר את הסיפור לכל התלמידות ואמר שהוא מבטיח שבזכות זה היא תזכה לבעל תלמיד חכם וגדול בתורה.
כיום בנקודת השבר שאני נמצא בה מאוד קשה לי לקבל ולהבין את הגישה החינוכית החרדית גם בגלל מה שאני עברתי וגם בשביל להבין את המקום שבו אני מגדל את ילדי.
1. המצב הזה שאני נאלץ לצאת ולפרנס אני מרגיש שאני הופך להיות סוג ב' גם כלפי החברה, אבל בעיקר כלפי עצמי כיון אני מבין שאני כבר אף פעם לא הגיע למה ששאפתי להיות ובעיקר כלפי אשתי שאני מרגיש שבעצם הפרתי לה את מה שהבטחתי בנישואין שלנו.
2. ההשקפה החרדית בשונה מהדת"ל שאנחנו לא משקיעים במקצועות אלא בלימוד תורה כיון שלכתחילה המטרה היא לשבת וללמוד כל החיים ומי שנאלץ לצאת לעבוד לפרנסתו במשך החיים יסתדר איכשהו – אני עומד כרגע לפני שוקת שבורה עם חובות ואין לי מאיפה לשלם על דברים בסיסיים ומסתפק על המשך דרכי האם אני מתחיל מיד לעבוד (ומה לעשות שתחום ההוראה זה פחות הסגנון שלי) בכל מיני עבודות ממש פשוטות ומבזות או שאני אלך ללמוד עכשיו מקצוע אבל מה לעשות שאני חייב להביא לחם הביתה בסוף החודש ואין לי שום דרך לממן לימודים ולא להתפרנס כמה שנים עכשיו – ובפרט שיש מכתבים מגדולי ישראל נגד לימודים לגברים ונגד אקדמיה וכדו'.
3. אמנם החינוך החרדי השמרני שומר על ילדי ישראל מרוחות זרות אבל גם דווקא בגלל זה המון בעיות לא מטופלות כיוון שהמלמדים חסרי ידע והשכלה בנושאים שונים הם גם לא יודעים לטפל בבעיות, מאז שהבנתי שיש לי בעיית קשב וריכוז יש לי המון כעס על כל מי למדתי אצלו ולא הבין בזה כיון שאם זה היה מטופל לפני 15-20 שנה יכול להיות שהייתי מצליח הרבה יותר, לומד בישיבות יותר טובות ומתחבר יותר ללימוד ומגיע לרמה הרבה יותר גבוהה.
4. הסיפור שהיה לאשתי גורם לי לחשוב ההיפך ממה שמחנכים כיון שאולי עם היא הייתה הולכת ללמוד באקדמיה לפני החתונה היא הייתה נהיית קצת יותר מודרנית אבל ברור לי שהיא הייתה יכולה לפרנס יותר טוב ולא להתגלגל מעבודה אחת לשניה ולנסות להשלים כל מני תעודות שכמעט לא נותנות לה כלום כיוון שברור שאחרי החתונה כשיש כבר בית וילדים קשה מאוד להשקיע בלימודים כמו בימי הנעורים, בעצם אני מרגיש שאותו מרצה בסמינר פשוט שיקר עליה וגרם לה לעשות דברים כל סמך הבטחות (שבעלה יהיה ת"ח) שדווקא בגלל שהיא לא למדה את מה שרצתה אני נאלץ לצאת לעבוד ולוותר על הרעיון של להיות תלמיד חכם.

תשובה:

שלום וברכה

קראתי את דבריך כמה פעמים, וכאב רב נמצא בו, כאב מובן על חיים שהיו לכאורה יכולים להיות יותר יפים, ומחמת ההחלטות או הנהגות מסוימות שלא לגמרי מובנות לך חייך כיום נראים פחות יפים. הקושי הכלכלי ואולי יותר מהקושי הכלכלי, קושי של חוסר יכולת לממש את יכולותיך. זה בהחלט כאב גדול, ולפני שפונים לדון בדבריך יש לפנות אל הכאב הזה, להבין שהכאב הזה נכון, בין אם נבין את הדרך בין אם לא נבין את הדרך, אדם בגילך רוצה לראות את עצמו ממומש, ודאי שהוא רוצה שיהיה לו יכולת להתפרנס. המצב הזה בו אין לך יכולת להתפרנס כראוי וגם חוסר המימוש מהווה אולי את אחד הכאבים הגדולים ביותר שיכול להיות לאדם. הבורא יתברך נטע באדם רצון להיות איש לעצמו להתפרנס ולממש את כישוריו, זה כל יצר החיים – היצר הטוב שמניע את האדם, ואתה חושש גם מהמימוש העצמי העתידי שלך וגם מהעתיד הכלכלי שלך, זה בהחלט לא פשוט. אך זאת אומר לך, ההתעוררות שלך כעת מראה על יצר חיים בריא – יצר הטוב שלך של הרצון להתקדם ולהיות איש מאושר פועל כראוי והוא קרא לך את הקריאה הזו לכתוב לנו, לנסות לעשות עם זה משהו, זה מראה שיש לך עתיד, רק צריך לעמול עליו, ועל כך בהמשך.

אבל, כל זה לא סותר לנכונות הדרך, שנוהגים בציבור החרדי בכל הנוגע לענייני הפרנסה.

איך יתכן? אם זה פגע בך כך, איך יתכן לומר שזה נכון?

בשביל זה צריך לפנות לדבריך, ובהמשך אחר שנדון בהם נחזור אליך אישית ונחשוב איך תוכל להמשיך מהמקום בו אתה נמצא.

ובכן, יש בדבריך כמה שאלות שונות. אך כולם סביב אותו נושא, אתה תוהה על כך שלא הכינו אותך לחיים ואין בידך מקצוע מכובד לעבוד בו. אתה תוהה על כך שכעת אם תלך לעבוד תהיה סוג ב'- איש עובד ולא אברך. אתה תוהה על כך שאשתך לא יכלה ללמוד מקצוע כראוי. . לכאורה שאלות שונות ומגוונות, על תופעות שונות ומגוונות. אך באמת כולם לדעתך נובעים ממקום אחד, של יחס מזלזל בצורך להתפרנס, כביכול הפרנסה היא משהו שרק בדיעבד מתעסקים בו, לכן איש עובד נחשב סוג ב' לכן לא מכינים אנשים להיות בעלי מקצוע מכובד בחיים, ואולי זה פחות קשור, אבל הניתוק הזה מהחיים גורם גם שלא מזהים בעיות קשב, בעיות שבעולם המודרני מאובחנות ומטופלות, ורק בעולמנו המנותק יכול להיות שבעיה כזו לא תאובחן. בעולם לא מנותק הפרנסה זה עיקר החיים, אדם שמתפרנס בכבוד הוא מכובד ואדם שלא מתפרנס לא מכובד, בעולם לא מנותק מטפלים בכל בעיה בכדי שאדם יוכל לממש את עצמו כראוי. החיים החרדיים כביכול משליכים מידי את העול הזה מעל עצמם.

בהחלט יש כאן ניתוק. אלא שהניתוק הזה נובע ממורכבות מסוימת, זה לא ניתוק לשם ניתוק, אלא ניתוק הנובע ממורכבות ואני מעונין להסביר קודם את המורכבות הזו. ולשם כך אני צריך להקדים משהו.

ובכן, האדם, מורכב מגוף ונשמה. כאשר הגוף מושך את האדם לחיים חומריים, והנשמה מושכת את האדם לחיי רוח. מלחמה תמידית מתקיימת בין הנשמה לגוף, הדתות כולם מקיימות יחס לסכסוך הזה, כל הדתות סבורות שהרוח והחומר לעולם הם שני הפכים שלא יכולים להסתדר בגוף אחד, הדתות השונות פותרים את הבעיה הזו בכל מיני דרכים כשאחת מהם זה קיום של אנשי דת פרושים מן העולם כשעל פי הספר… הם אמורים לא ליהנות מן העולם כלל, ומי שהוא לא איש דת, יכול ליהנות מן החיים. הדת היהודית היא הדת היחידה שבאה ליישב את הסכסוך הזה באופן אחר, הדת היהודית מכוונת את האדם לקיים חיים רוחניים שלא מנותקים מן הגשמיות, ולא רק שאינם מנותקים אלא תפקידו של האדם לקדש את החומר.

אך התפקיד הזה הוא תפקיד מורכב, כי ללא עבודה, ללא שהאדם ידע היטב את הדרך הנכונה, יהיו החומר והרוח יריבים, וינגסו זה מזה.

הרבה ממצוות התורה מכוונות ליישוב הסכסוך הזה, וכך כאשר האדם חי חיים יהודיים תקניים מתוך דקדוק הלכה, והפנמת הערכים והמוסר הנובעים מהתורה הקדושה יוכל האדם לקיים חיים לא מנותקים מן החומר, אלא להיפך הוא יקדש את החומר, ויחבר שמים וארץ.

אך, מן העולם כולו נושבת רוח אחרת, רוח שמושכת את האדם עמוק עמוק לתוככי חיי החומר, וככל שהשנים מתקדמים העולם הופך ליותר ויותר חומרי. הנהנתנות הפכה לסמל השאיפה של כל אדם. ריבוי היכולות הגשמיות הפך את החומר למפלצת האורבת בצד לכל אחד ומנסה להשתלט עליו…

בעבר, הייתה יכולת לחיות חיים מנותקים מכל העולם ולנהל חיי קהילה יהודיים מנותקים בהם מתנהלים הרוח והחומר שלובי זרוע על פי הנחיות היהדות. אך כעת אנו חיים בעולם בו הגלובליזציה יצרה מציאות שאין אפשרות כזו, והחומריות-הנהנתנות פושטת בכל מקום ולא שייך להסתתר ממנה.

היהודים כמו תמיד מקדשים מלחמה מאותה תרבות שיכולה לנגוס בהם. בעבר משך דורות היהודים חיו בנפרד מן הגוים ומחמת כך לא התפרסנו כראוי, והיו עניים מאד. היו אמנם ארצות בהם היהודים השתלבו בחיי העם, והשילוב הזה היה הרסני, ממקומות אלו כמעט ולא נשארו יהודים, ההתבוללות שם חיסלה את החיים היהודיים באותם מקומות.

כאן אנחנו בארץ ישראל ופעמים אנו חושבים בטעות שאפשר להשתלב, שאם נשתלב זה לא יהיה נורא כי זה לא גוים, אך לצערנו, מדובר באנשים שלא מקיימים תורה ומצוות חלק אפילו שונאים את היהדות, ומבחינת זה ההשתלבות עמם עשויה חלילה להזיק נזק אדיר.

יש רבים שמעוניינים להוביל את החברה החרדית ללימודי אקדמיה, ולהשתלבות עם הציבור החילוני. הם לא שמים לב, שהם קוראים לשילוב, שילוב הרסני שבמשך כל הדורות הוא היה להרס. אני אישית מכיר אנשים רבים שפנו לשם וחיי הדת שלהם השתנו לרעה בעקבות כך.

גם אם תמצא כאלו שהצליחו ולא נהרסו הם יחידים, אנו מדברים על ההנהגה הכללית. ההנהגה הכללית, הקריאה לציבור כולו, היא קריאה לשמור על הניתוק הזה מן הקהילה החילונית. אילו היו לומדים לימודי אקדמיה, היה שילוב, ושילוב עשוי לזרוע הרס חלילה.

בעקבות כך יותר מבכל דור הפכה האפשרות של היציאה לעולם העבודה כאפשרות של "בדיעבד". פתיחות לעולם העבודה היא פתיחות לעולם האקדמיה ולעולם החומרי בכלל.

זה מורכב לא כל אחד יכול להישאר בכולל, ולא כל אחד יכול לעבוד עבודת כפיים, יש אנשים שלפי כישוריהם לא מתאים להם לעבוד בעבודת כפיים. זו בעיה רצינית מאד, מורכבת ולא פשוטה, לא כולם יכולים להיות מורים, או שאר מקצועות קודש, אבל צריך להבין את המורכבות.

בכל מקרה, הפחד הזה שמא היציאה לעולם העבודה תוביל לשילוב של חיים עם אלו שאינם שומרים תורה ומצוות, תוך מתן חיזוק לפחד, מאלו שיצאו לעולם העבודה ולצערנו יציאתם לעולם העבודה גרמה להם ירידה רוחנית, יצרה יחס מוטעה לאנשים שעמלים לפרנסתם. יחס של סוג ב' כפי שאתה כותב. ועל כך אכתוב בהמשך.

מעבר לפחד מהשילוב עם החילונים, יש חשש  נוסף, אילו יהיה לגיטימציה ללימודי מקצוע, בעולם שמקדש כל כך את החומריות, לגיטימציה כזו עלולה איפה להוביל להחלטה של הרבה שראויים לשבת וללמוד שמסוגלים לכך, לבחור חלילה בעזיבת בית המדרש, כך יכולים חלילה להפסיד את הטובים ביותר את אלו שיש להם מסוגלות ללמוד בהתמדה שיש להם את הכישורים והם יבחרו ללמוד מקצוע שיפרנס אותם בכבוד תחת הבחירה להישאר בעולמה של תורה. זה עשוי  להיות אסון של ממש.

בנות רבות שהלכו לאקדמיה נחלשו ברוחניות. אתה מתלונן על כך שאילו אשתך הייתה הולכת ללמוד באקדמיה היה לכם פרנסה מכובדת יותר, אבל אתה שוכח שאולי לא היית מתחתן איתה… כי לך תדע מה היה מצבה הרוחני אם היא הייתה הולכת לשם.

אנחנו בעולם מורכב, נכון הניתוק שלנו מן העולם המערבי גורם גם לכך שאיחרנו קצת בנושא של זיהוי של בעיות קשב וכיוצא באלו, אנו מתייחסים לעולם המדע בחשדנות מסוימת, ואנחנו פחות חשופים למחקרים, ולכן גם בשנים בהם היית נער יכלו לפספס זיהוי של בעיית קשב, כיום ב"ה גם במחוזותינו מודעים לכך ומטפלים בכך.

כאמור המורכבות הזו יצרה גם יחס לא ראוי אל העמלים לפרנסתם, המרוכבות תמיד לוקה בטעויות. אך המורכבות מוצדקת זה בהחלט מורכב.

ובכן, נכון ממש כמו שפתחתי המצב הזה לא פשוט בכלל, אתה סובל, אבל חשוב שתדע שאתה סובל למען ערך עליון של שמירת הגחלת, אתה סובל בכדי שמשפחתך תמשיך את מסורת הדורות כראוי. חשוב שתדע את זה גם כי זה יקל עליך, אבל יתירה מכך אני סבור שממקום של הבנה תוכל להביט על הדברים ממקום נינוח יותר וממילא תוכל לחשוב ביצירתיות איך כעת אתה מתגבר על הבעיות הקימות, ומנסה למצוא אפיק לפרנסתך שלא גובל בטשטוש גבולות הקודש.

אני רוצה לומר עוד משהו על ההבטחה של אותו דרשן לאשתך. ראשית, כל מי שמבטיח הבטחות טועה, כך שבכל מקרה הוא טעה, גם אילו הייתה ההבטחה מתקיימת לא הייתי תולה זאת בהבטחה שלו. אין מי שיעשה מעשה שיהא מובטח בעתיד שלו.

אבל דווקא מהמקום של ההבנה שאתה מבין היום תבין כמה טעות יש בהבטחה הזו, ולשם כך אני רוצה להסביר לך עוד משהו חשוב, בהקשר של היחס אל אנשים העמלים לפרנסתם כ"סוג ב'".

תלמיד חכם קודם לכל אדם, האם בגלל זה ירגיש מי שעמל לפרנסתו כסוג ב'? לכאורה למה לא?

ובכן, לא ככל העמים בית ישראל, כלל ישראל לא מייצג יחידים נפרדים, אלא המון יחידים היוצרים יחד גוף אחד שלם. כאשר כל אחד ואחד בישראל מהווה חלק מן הגוף השלם של כנסת ישראל. האם נכון לומר על חלק מן הגוף שהוא סוג א' וחלק מן הגוף סוג ב'? האם אפשר להצביע על חלקים בגוף ולקבוע את מעמדם? רק מי שסובל מפיצול אישיות יכול להצביע על חלקים שבו כחלקים אחרים הראויים לסיווג שונה. היחס לחלק מן הכלל כאל סוג א' ואל חלק מן הכלל כסוג ב' זה יחס מפלג, יחס של פירוד של חוסר תפיסה של שלימות האומה. תלמידי חכמים מקיימים חלק מן הגוף השלם של כנסת ישראל הם עושים את תפקידם הנעלה וכך גם מי שלא תלמיד חכם מקיים תפקיד אחר שנועד לו.

אשתך מסרה את נפשה למען הקדושה, למען חיי תורה. מה מובטח לה עבור זה?

אינני יודע, אינני נביא ומי שמתיימר להיות נביא ולהבטיח הבטחות טוב שלא לשמוע לו.

אך ברור שהיא עשתה דבר גדול ויש לה זכויות רבות. דבר אחד ברור שהיא זכתה בך, אתה החלק השני שלה, ויחד יש לכם שליחות משותפת שאותה אתם צריכים לעשות.

לא כולם נועדו לאותו תפקיד, התפקיד הוא תוצר של אופי, של כישורים, של מסלול חיים, של משפחה, כך כל אדם מגיע ליעוד המגיע לו. זה נכון אגב גם ביחס לבעיית הקשב שלך שלא אובחנה, אתה מצטער שלא אבחנו את הבעיה בגיל צעיר ואתה חושב שאילו הבעיה הייתה מאובחנת היית היום נמצא במקום אחר, זה לא נכון להתייחס כך כלפי העבר, כי התפקיד שנועד לך כלל מסלול בו לא זיהו את בעיית הקשב שלך בכדי שתהיה היום בדיוק מה שאתה היום, שתעמוד היום בפני הבעיה בה אתה נמצא ושתמצא לה פתרון, יתכן שחבויה לך שליחות מסוימת שאליה תגיע רק בדרך הזו. מו"ר מרן הגרי"מ פיינשטיין זצ"ל אמר פעם כי השתדלות זה רק ביחס אל העתיד ולא ביחס אל העבר, כשמתייחסים אל העבר אין לחשוב על ההשתדלות שאולי היו צריכים לעשות. אל העבר צריך להתייחס כאל עובדה מוגמרת שנוצרה בגזירת שמים.

היחס אל החיים כחיים של שליחות, תוך רצון חדור לקיים את השליחות שנועדה לך תביא לך תחושה של מימוש עצמי ושל רצון חיים נפלא.

לסיום אני רוצה לומר לך דבר חשוב, אתה חי חיים של מסירות נפש למען חיים של יראת שמים. למען חיים של תורה ודקדוק הלכה וחלקך גדול, תרחיב את המבט ותחשוב על הדורות הבאים על זרע ברך ה' שיצא מן ההתמסרות הזו.

פעמים רבות אני בודק עצי משפחה, אני בודק בדורות קודמים, יכולים לראות אנשים שסטו קצת מהמסלול הרגיל וכך כל הדורות אחריהם נותקו לצערנו. ולעומתם אנשים שהתמסרו לשמור על חיי תורה וקדושה כראוי הקימו דורות של תלמידי חכמים יראים ושלמים. אם תבדוק למי היו חיי רווחה יותר אולי תמצא שדווקא אלו שסטו מן המסלול חיו חיי רווחה יותר היה להם עושר פרנסה וכבוד חומרי, אך הם הפסידו את העיקר, את המשכיות הדורות. תביט על מסלול חייך בהערכה, ובד בבד תחשוב ביצירתיות איך להמשיך את החיים מתוך מימוש עצמי ולמצוא אפיק של פרנסה כך תחבר שמים וארץ ותזכה לחיי רוח המקדשים את החומר מתוך שלוה אושר ועושר עד בלי די.

בברכה מרובה

שלמה

sh4101199@gmail.com‏

 

 

 

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

הורים מבוגרים נובלים בגלל הקורונה

שלום ותודה על האפשרות להשיח אני בת בכורה להורים שסיימו לחתן וחוששים מאד מהקורונה, אינם מארחים ושוקעים בדעיכה גם מההסתגרות וגם מהעובדה ששלום הבית שלהם שגם ככה היה גרוע מחמיר

קרא עוד »

אני מקנא בחברים שלי בישיבה

אני לומד בישיבה קדושה בירושלים, ולפעמים כשאני רואה בחור שואל קושיות ומעלה סברות, אני מרגיש מאוכזב מעצמי ואני מרגיש שזה קנאה. אני מתפלל לה' שיוציא ממני הקנאה וזה עוזר, אבל

קרא עוד »
דילוג לתוכן