ישיחנה שלום!
רציתי לשאול אני שיעור ב' בישיבה גדולה מוכרת, והמעמד שלי מהגבוהים בשיעור, משקיע המון המון בלימוד ובשיעורים. אבל בתוך תוכי מה לעשות… אני מרגיש שהניסיונות חזקים עלי ונע בין תסכול לבין כשלון כל הזמן… מתקשה בהבנת הלימוד הבסיסית ולמרות שיתכן שבסוף לימוד הסוגייה אצא עם הבנה די ברורה בסוגייה זה יגיע אחרי עמל רב עם הרבה עזרה מהסובבים אותי כיצד להבין את הסוגייה בעוד שהם מעלים צדדים וסברות שעליהם לא חשבתי למרות שהם בסיסיות בהבנת הדברים. כשאני לעצמי לא מצליח להעמיד הסוגייה לבד כמעט אף פעם. וגם זה לרוב לא יחזיק הרבה זמן ולאחר זמן הידיעות שלי באותה הסוגייה ירדו. לפעמים אני מרגיש שאני משתגע ממש! אבל אני לא באמת יכול לספר הרי לאף אחד משום ביישנות גבוהה שבתוכי רק לשלוח מייל אנונימי אליכם.
כמו"כ אני מושפע מאד מלחץ חברתי וממה שהחברים יודעים בסוגיות ואני איני הגעתי למקומות שכאלו, ואיני אוחז שם כלל.
אמנם קיימים מידי פעם הצלחות גדולות ואפי' מרשימות רק שהם לא מורידים את התסכולים.
ובכלל מאז כניסתי לישיבה גדולה נחשפתי לעולם שלא הכרתי… פתאום כל מה שאני יודע ובטוח בו התערער לי. אני מתקשה לחפש מישהו שקצת מתמצא, משום בושה גדולה שבתוכי… למען השם – מה אני עושה???…
תשובה:
שלום וברכה
בחור יקר, כמה קדושה, מתיקות, ענווה וחן אופפים את דבריך, ניכר מדבריך הרצון העז לעלות ולהתעלות. המחשבות שיש בך הם המחשבות שטורדות את בני העלייה המועטים שבכל דור שחפצם עז להתרפק באהבתם כי רבה על דברי התורה הקדושים.
כך טבעה של השתוקקות, המשתוקק לא יודע מנוח. תמיד הוא חש כי הוא לא השיג את מבוקשו. תמיד הוא מגלה עוד רובד שלא נודע לו ותחת שהוא יתמלא בשמחה על הגילוי של אותו עולם נסתר, הוא מתמלא בבושה על שלא ידוע לו מאותו עולם עד כה.
ובכן, גיל העשרה הוא גיל שבו מתפתחים, נחשפים לעוד ועוד עומקים ועולמות שלא היו מוכרים. מתפתחים רצונות ושאיפות שלא היו, ולפעמים גם לא מתאימות לגיל. כשקטנים, כשעדיין לא מפותחים, לא מרגישים כלל את חוסר הידע, ה"אני" לא מפותח, וכשלא יודעים דבר מה, לא נשאלת השאלה, מדוע אני לא יודע? מה איתי? מתי אני כן ידע? כל השאלות הללו ועוד אחרות שנובעות ממודעות עצמית, לא קיימות בקטנות. ככל שמתבגרים האדם מודע לעצמו יותר וכל מציאות שהוא נחשף אליה הוא מחפש ושואל איפה אני נמצא בה, השאיפות והרצון להתקדם גובר, וככל שהשאיפות גדולות יותר השאלות גוברות ומציקות יותר.
יש טיפוסים שלא חושבים יותר מידי, יש שלא מודעים לעצמם, ויש גם את אלו שבטוחים בעצמם כל כך עד שגאוותם חוסמת את היכולת לחשוב. או לחילופין ההצלחה החברתית המסחררת גורמת להם לא לחשוב.
אך יש בני עלייה מועטים, שההצלחה החברתית לא מסחררת אותם, להיפך אפילו עליה הם שואלים שאלות, גם ההצלחה החברתית מותירה בהם תמיהה, האם באמת מגיע לי? אילו היו יודעים באמת מה אני האם היו מעריכים אותי?
הנטייה עצמה טובה היא, אך צריך לדעת להרפות ממנה, טוב מאד לשאוף גבוה, אך צריך לדעת להיות מרוצה. טוב מאד להתספק, להפוך בדברים לבדוק האם אתה חושב נכון, האם אתה לומד נכון, אבל צריך ללמוד ליהנות מן הספק הזה, צריך להתייחס לספקות הללו, כחלק מן הדרך של העלייה.
ויש עוד דבר מה שחשוב לדעת, ישנם אנשים שטחיים, וישנם אנשים יסודיים. השטחיים לא צריכים להתאמץ בכדי לחוש עצמם שקועים בסוגיא, ידיעה שטחית שכולה אינה אלא "בערך" מספיקה להם בכדי שהם יוכלו לצעוק ולשאול שאלות, כאילו הם עמוק בסוגיא. העמוקים יותר, היסודיים יותר, לא מעיזים לומר את דברם אלא אחרי שהם יודעים את הסוגיא, אחרי שהם בטוחים שמותר להם כבר לבטא את עצמם כי הם יודעים את הסוגיא על בוריה.
בדרך כלל אותם בחורים יסודיים, צריכים גם להתחבר אל הסוגיא, הם לא יכולים לפזר אמירות שהם לא מתחברים אליהם. הם לא מוכנים להתייחס אל סוגיית הגמרא כאל משחק שחמט להבדיל בו העיקר הוא להגיע אל היעד לכבוש את המלכה, לחשב חישובים ולדלג על מהלכים. הם רוצים להבין באמת ולדעת על מה הם מדברים, ולא רק לשחק בחישוב של שיטות וכותרות שהם לא מבינים אותם כלל. כל זה לוקח זמן, לוקח זמן להתחבר, לוקח זמן לקלוט את התמונה המליאה של הסוגיא. לוקח זמן לתפוס את המחלוקות, לתפוס את האבחנות הדקות בין השיטות. כל זה לוקח זמן רב. על כל זה עוקפים הבחורים השטחיים.
פעמים רבות במיוחד בשנים הראשונות בישיבה גדולה אלו הצעקניים השטחיים יותר שעושים רושם כביכול הם יודעים, מצליחים, וזה גורם לקנאה לאלו העמוקים יותר שלא מעיזים לומר דבר, בד בבד הביטחון העצמי של אותם בחורים נעלים עמוקים ויסודיים, יורד, והם לא מאמינים בעצמם ובטוחים כי חברם השטחי הצעקן עולה עליהם, הם בטוחים שכישוריו של חברם מתאימים ללימוד יותר מהם. לצערי פעמים רבות אותם בחורים נעלים עמוקים יסודיים, מתייאשים מלהתאמץ כי האימון בעצמם ירד.
אך אם הם יתעקשו, לאורך זמן, הם יקנו קנין של אמת. הם ילמדו את דרכי הסוגיות, הם יקנו דרך של עצמם בהבנת הדברים. וירכשו מסוגלות מיוחדת להבין וללמוד סוגיות. הם ישוטו בים התלמוד יבינו ישכילו ויצליחו, ואז הם יאירו באור תורתם את כל הסביבה שלהם. זה לוקח זמן, צריך להתאזר בסבלנות. אבל זה מגיע יותר מהר ממה שחושבים.
מדבריך ניכר שאתה שייך לאותם בחורים נעלים, מאלו המעטים, שלא הצעקות ולא אור הזרקורים מוביל אותם, אלא חיפוש האמת והרצון לדעת אמת מוביל אותם. אם תשקיע בדרך שלך, אם תהיה אמתי עם עצמך, אם תשב מול הסוגיא ולא תוותר לעצמך, תנסה להבין כל דבר בדרך שלך, בקצב שלך, תראה את הדברים במבט שלך, בראייה המיוחדת רק לך, לבטח תצליח ותתעלה. וסוף כבוד לבוא.
קשה לעבור את המסע הזה לבד, תמיד כדאי לנסות למצוא מישהו, מספיק מישהו אחד, שיכול לסייע לך בעיצה, בתמיכה ובעידוד. זה יכול להיות איש צוות בישיבה זה יכול להיות קרוב משפחה, וזה יכול להיות גם חבר טוב, תנסה לחפש בסביבתך מישהו כזה שיוכל לסייע לך לעבור את המסע הקדוש הזה.
בסוף דבריך כתבת:
"ובכלל מאז כניסתי לישיבה גדולה נחשפתי לעולם שלא הכרתי… פתאום כל מה שאני יודע ובטוח בו התערער לי. אני מתקשה לחפש מישהו שקצת מתמצא, משום בושה גדולה שבתוכי… למען השם – מה אני עושה?".
ניסיתי לנחש למה אתה מתכוין ולא הצלחתי… אולי תפרט יותר ואז אנסה לענות לך. ובכלל אם יש משהו לא מספיק ברור אפשר להמשיך להתכתב במייל המצורף למטה.
בברכה שתראה ברכה בעמלך, ושתשכיל ליהנות מהטוב הרב שאתה שקוע בו
בברכה מרובה
שלמה
sh4101199@gmail.com