מתבייש לפתוח את הפה

זה לא פרגונים באוויר. הם פשוט כתובים בין שורותיך!

אדם לא ישר, לא פונה לעזרה בישיחנה. ודאי לא בהקשר זה. אדם לא ישר, או שדעתו מוטית ואינה נקייה – יעדיף לתלות את מצבו בחברה הגרועה שבה הוא נמצא; "כולם פה סנובים / דפוקים / גאוותנים / הכל יחד". הכתיבה שלך תקנית, מנוסחת בבהירות ובקיצור, עם פיסוק תקני ותחביר מעולה, מה שמלמד על האינטליגנציה שלך (אגב, לטיפשים לוקח זמן רב מאוד להיכנס לדיכאון…). הגישה של ה"חושב ומנסה לפתוח את הפה" היא חכמה, ואצילית. כל כך הרבה אנשים פותחים את הפה – הרבה לפני שהם חושבים… פשוט זורקים אל החלל את המשפט הראשון שהבקיעה האסוציאציה שלהם.

ומדוע אני מציין את זה?

• כדי שתלמד להגדיר את עצמך בצורה פחות ענוותנית מההגדרה "אני לא חברותי".
• כי ברשותך, ברצוני לחלוק עליך לטעון; 1. אתה בחור חברותי בהחלט, 2. יש לך הרבה מה לומר. ומיד אפרט.

אתה בחור חברותי בהחלט!

הגע עצמך, אם היית בחור לא חברותי, האם היה אכפת לך מכך שאינך חברותי? אדם לא חברותי מעצם הווייתו, שמח מאוד על האפשרות לשבת בפינתו שלו מבלי שיטרידוהו.

אתה לא כזה. אתה מציין את המצב הזה כבעיה!

אתה בחור חברותי מאוד, ולכן המצב הנוכחי מפריע לך. אלא מאי, שישנה סיבה מסוימת, שבהמשך ננסה לגלותה, שבעטיה – אתה נמנע מלהתערב בדינמיקה החברתית, ולא נכנס אל המשבצת שבה היית רוצה לראות את עצמך.

יש לך הרבה מה לומר!

לי אישית קשה להאמין שבאמת אין לך מה לומר. המציאות מוכיחה את ההפך; ככל שכלי ריק יותר, כך מצלצל בו המטבע בעוז. גם אתה תסכים שעל פי רוב, אנשים חכמים אינם מדברים הרבה, והטפשים – לא סותמים ת'פה.

מוח האדם בנוי בצורה כזו, שלא יתכן שיחלוף רגע קל בלי שום מחשבה. נסה לבחון את עצמך ולבדוק האם יש מצב שבו אינך חושב על כלום… האינסטינקט הוא לומר "הנה, כעת אינני חושב על כלום". אך התבונה תלמד כי באותו רגע חשבת על: המושג 'כלום', על יכולת החשיבה שלך, על האופציה להתמודד עם האתגר של 'לא לחשוב' ועוד… ואם יש לאדם מה לחשוב – הרי שיש לו מה לומר! פשוט להעלות על דל שפתיו את כל מה שאתה חושב! זה מה שנקרא ביידיש "לחשוב בקול".

אממה, שלא כל מה שאתה חושב – אתה אומר, כי "קיש קיש קריא" אתה בהחלט לא!

כשאתה נמצא במסגרת חברתית, בשיחה משותפת של חברים, אתה בהחלט חושב, מבין את הנאמר, מגבש דעות, מתעמת מחשבתית עם הרעיונות ובמקרים רבים יש לך גם מה לטעון, בעד או נגד. אפס כי אינך מעלה על דל שפתיך את מחשבותיך. לא כי אין לך מחשבות, לא כי אין לך פרשנות משלך על המקרה או המצב שדנים בו, ולא כי אין לך דעה בנושא. יש לך הרבה מה לומר!

בקצת אומץ הרשה לי לנסות ו'להתנבא' שישנם מקומות שבהם אתה כן מוצא את מעמדך (משפחה, מסגרות אחרות וכו'), ובהם אתה מצליח להתבטא ולהשתלב בשיחה כראוי. הבעיה קיימת במסגרת החברה שבה אתה נמצא כיום, ששם – אתה לא מדבר.

וזה המקום להעלות את השאלה המחודשת: מדוע? מדוע אתה שותק…

שאלה זו ראויה לבירור, לבחינה ולעיון מדוקדק כדי לפתור אותה, כיון שחשוב מאוד שתפתור אותה. אך יש להגדיר אותה במסגרת הנכונה: מדוע אני שותק בחברה, למרות שיש לי מה לומר?

מדוע אינך מדבר?

יכולות להיות מספר סיבות לכך שאינך מתבטא בחברה.

לעניות דעתי יתכן מאוד שהסיבה היא – חוסר בטחון.

יתכן שאתה חושש להתבטא, משום שאתה חושש שדעתך אינה טובה, נכונה, מדויקת או ראויה לציון ודיון, והעלאתה תסיט את השיחה למקום לא רצוי או גרוע מכך – תיתקל בהתעלמות, או גרוע מכך – תיתקל בגיחוך קל.

אם אכן זהו המצב – הרי שעליך לחפש דרכים לפתרון בעיית חוסר הביטחון, ולא חוסר החברותיות. אם הבעיה אחרת – יש לחפש אחריה ולגלות אותה, ולנסות לפתור אותה.

אם אכן צדקתי בחלק מן השערותיי, ואתה מסכים שאכן הבעיה היא חוסר ביטחון או כל בעיה אחרת, כדאי מאוד שתמשיך לחפש כיצד להתקדם, ותוכל כמובן לפנות שוב לישיחנה, בשאלה חדשה 🙂

נסכם;

1. עליך להעריך את עצמך קצת יוצר, על שלל התכונות הטובות הקיימות בך,
2. עליך לזכור שגם אם אתה שותק יותר ממה שאתה רוצה, וברצונך לטפל בזה ולקדם את זה – עדיין, השתיקה הזו מקורה בחכמה ובכלי מלא, ולא בריקנות וטפשות.

לסיום, אשתף אותך בהיבט אישי שלי על ידיד שנערץ עלי מאוד. הוא כלל לא מרבה בדברים, אך כשהוא פותח את פיו – נהרות של יהלומים שופעות ממנו. בחתימת המייל שלו הוא הוסיף פסוק אקטואלי מקהלת, שאולי קשור גם לכאן; "אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים".

בהצלחה חבר!

ישראל

ic93335@gmail.com