איך לזכור מה שלמדתי ואיך להסתדר עם חברותא מוכשר יותר?

ישיחנה שלום! רציתי לשאול….
א'
אני בחור בישיבה גדולה. א' אני ב'ה נמצא בשיעורים ובסדרים אבל בסדר ב' יש לי חברותא מוכשר ויותר גאון ממני ולכן יש פעמים שאני לא תמיד יורד לעומק דעתו האם אני צריך להמשיך ולנסות להקשיב לו או לאו
ב'
אני לומד לומד ולא זוכר את הלימוד מה אני יכול לעשות כדי לזכור ולחשבן את הלימוד הנוכחי עם הלימוד הקודם

תודה רבה ומחכה לתשובה…
יישר כח גדול.

שלום לך בחור יקר מפז העוסק בתורה ושוקד על דלתותיה!
שאלותיך הן חשובות ומעשיות מאד.
אתייחס לראשון ראשון ואחרון אחרון.
א'
כיצד להתמודד עם חברותא ששכלו מהיר יותר משלי.
ובכן, לא היה ברור לי מתוך לשונך, האם אתה שוקל להחליף חברותא, או שבכל מקרה אתה ממשיך איתו, והספק הוא אם להקשיב לו או לא.
הבה ונפתח מעט את הנושא. בדרך הטבע כששני אנשים לומדים בחברותא, אין ביניהם זהות מלאה בכשרונות, וזה בסדר אם אחד קצת יותר מהיר. אדרבה, פעמים רבות החברותא מעשירה גם את זה ששכלו מהיר, ע"י שהמתון יותר ניחן בכושר העמקה והתבוננות, והם נשכרים זה מזה.
אך כאשר הפער הוא גדול, עלולה להיות הפרעה לזרימה של החברותא. אם אחד קורא את התוספות בנשימה אחת ומבין את כל המהלך, וכבר פותח מהרש"א, והשני עוד אוחז ב'ואם תאמר' הראשון – בדרך כלל ייווצר קושי בהלימה ביניהם. אלא אם כן, מלכתחילה אומר זה שיש לו ראש מהיר, לחבירו: אני מבקש שתאט לי את הקצב, ותעצור אותי…
אשאל אותך רגע שאלה: משמע מדבריך שהחברותא שלך מעוניין להמשיך וללמוד איתך, למרות שאתה מתאר שיש פער במהירות החשיבה שלכם. למה באמת הוא נהנה? וכאן ייתכנו כמה אפשרויות. א': החברותא נהנה מכשרונות אחרים שיש בך, ונכון שאתה לא מהיר כמוהו, אבל יש לו תועלת מהלימוד איתך. ב': יתכן, שהדומיננטי בעל הראש המהיר, "מנהל" את החברותא, הוא זה שקורא ומסביר, כעין מוסר שיעור לחברותא, והחברותא שלו שהמוח שלו עובד יותר לאט, "מזייף" את התגובות שלו, ומנענע בראשו כאילו הבין, ואז ה"מגיד שיעור" מתקדם הלאה בשמחה וששון… בעצם לא נוצרה כאן חברותא אמיתית אלא אחד לומד והשני 'מקשיב' לו. התופעה הזו מצויה יותר אצל צעירים שאין להם די אומץ או כנות להעמיד דברים על מכונם, והם מעדיפים לזרום עם החברותא למרות שאין כאן מערכת שויונית אלא כמו מסירת שיעור, שבעצם זה יכול להיות דבר טוב, אבל חברותא אין כאן…
אסכם ואומר, שאם באופן כללי אתה נהנה והוא נהנה, ואתם נתרמים זה מזה, כנראה שיש ביניכם קשר מועיל, וכדאי להמשיך. ובאותם פעמים שהוא הולך מהר מדי, תוכל לבקש ממנו לחזור שוב.
הכי טוב יהיה אם תוכל פעם אחת לדבר איתו בצורה פתוחה, ולתאר לו שאתה מרגיש שהוא גאון ולברר ביניכם את טיב הקשר הלימודי. זה יהיה דבר טוב. ובכלל, תקשורת פתוחה היא דבר נפלא בכל מערכת של קשר. להיות מסוגלים לדבר את הפער ולאחוז את השור בקרניו.

ב'
מה שאתה שואל אודות שכחת הלימוד, היא שאלת השאלות, הכואבת והמנסרת בחלל בתי המדרשות. איך זוכרים את הלימוד? איך ריבונו של עולם לא שוכחים כל כך?
ובכן, לא אחדש לך אם אומר שהמפתח לכך הוא חזרות נכונות. וכמובן צריך לסייג שגם אחרי שחוזרים, עדיין מצודת השכחה פרוסה על רוב הלומדים, וחוץ מיחידים שיש להם זכרון מיוחד, או שזכו לסיעתא דשמיא יוצאת דופן, כולם שוכחים. ובחז"ל כתוב שזו גזירה מלמעלה, כדי שאנשים ימשיכו ללמוד עוד ועוד. וכפי הנראה לימוד תורה הוא דבר שנשכח יותר מענינים אחרים שלומדים… ומה יש להוסיף על הגמ' בתחילת מגילה (ו, ב) "לאוקמי גירסא סיעתא מן שמיא", הרי שבסוף הכל תלוי בתפילות ובקשות.
אבל אין ספק שלחזרות חלק מרכזי ביכולת לזכור, או לפחות למעט את השכחה.
ויש לדעת כי יש כמה סוגי זכרון אצל בני אדם. יש שמבנה הזכרון בנוי אצלם לפי סידוריות, דף אחרי דף. ויש שהזכרון שלהם אסוציאטיבי כלומר דבר מזכיר את הדומה לו (כעין שהגמ' עוברת מענין לענין). שמעתי פעם ממרביץ תורה, שכאשר חוזרים על מסכת ב"ק, יש דרך אחת לחזור דף אחרי דף, ויש דרך לחזור על נושאים, כלומר: הבה נסכם את עניני 'בור' מבבא קמא, ואז מלקטים מכל המסכת את מה שקשור לדיני בור. וכן כיו"ב.
שלוש נקודות בחזרה:
1. סיכום. יש תועלת גדולה בסיכום קצר ותמציתי, הן בעל פה והן בכתב. לזכור את כל הפרטים מאד קשה, וכמעט בלתי אפשרי (גם החכמים הגדולים בדרך כלל לא זוכרים את כל הפרטים ופרטי הפרטים). אז בכל סוגיא נסכם את הדינים העולים, ואת העקרונות החשובים, ואותם ננסה לזכור. זה גם מקצר את זמן החזרה. אפשר כך לחזור על מסכתות שלימות במהירות. יש גם אפשרות לחזור על מסכת דרך לימוד המשניות ובכך נוצרת חזרה תמציתית.
2. חזרה על המקום וחזרה מאוחרת. חשוב לחזור תיכף ומיד על הנלמד, כמה פעמים, כדי שהדברים יוסדרו במוח באופן נאות. לא מובן כיצד לומדים משהו חדש פעם אחת, וכבר מתחילים לפלפל. זה רעה חולה, צריך לחזור על המקום כמה פעמים. החזון איש אמר שלפני שהוא לומד את הגמרא עשרים פעם הוא לא חושב על שום סברא.
כמו כן יש לומדים חשובים שבסיום הסדר תמיד חוזרים ומסכמים מה שלמדו היום. וכן בתחילת הסדר למחרת, מסכמים את מה שנלמד אתמול (ויש שאף לומדים בפנים את מה שלמדו אתמול).
3. יש תכנית של חזרות מוגדרות בזמנים, הנקראת 'חבורת ש"ס', שבונים חזרות באופן שמותאם לצורת הזכרון של האדם. אך דרושה לזה משמעת עצמית וסדר.
יש להבין מצד אחד שלזכור את הכל הוא בלתי אפשרי, אך מצד שני לא להתייאש ולהתמקד בחזרות תמציתיות בלי להתעייף, ולהתפלל לפני ה' לזכות ל"אוקמי גירסא".

מקווה שיש בדברים להועיל לך, ואם תרצה, נוכל להמשיך להתכתב
בברכה נאמנה
כי תמשיך להתעלות בתורה ותצמח לתלמיד חכם אמיתי!
ישי
yrlesser@gmail.com