עובר תקופה נוראית ולא מצליח להתפלל

אני עובר עכשיו תקופה שחורה משחור
קשה משאול.

היו לי בעבר תקופות קשות, ובדרך כלל דווקא אז הייתי מרגיש חיבור מיוחד לה',
מתפלל מעומק הלב תפילות שלמות, ומדבר עם ה' מהנשמה. מרגיש קרוב.

עכשיו אני במצב שאין לי כוח (נפשית) להתפלל. אפילו לא לומר 'ה' תעזור לי'
על מנין אין על מה לדבר, אבל אפילו תפילה ראויה ביחיד אני לא מסוגל להתפלל
מניח תפילין 5 דקות עם ק"ש וזהו
פשוט לא מסוגל, מחסום.

אני מנסה להתפלל בלב כמה שאני יכול, אבל להוציא בפה, שלא לדבר על לעמוד ולומר מה שכתוב בסידור (על לכוון אני אפילו לא חולם) – מאן דכאר שמיה.

הבו עצה הלום!

 

 

 

!שלום לך איש יקר,

קראתי את השאלה שלך ברגשות מעורבים.

מצד אחד, מאד התחברתי לכאב שלך. אתה מתאר כאב עמוק, כאב מוכר וידוע לאנשים המתמודדים עם קשיים בחיים, ומרגישים את הקושי להמשיך בשגרת החיים הרוחניים, ובפרט בתפילה לבורא עולם. כבר הרב וולבה זצוק"ל כתב על כך בתחילת ספרו (עלי שור ח"א, עמ' לד) במאמר הנקרא 'ימי האהבה וימי השנאה והיאוש'.

אתה כותב שאתה עובר תקופה קשה במיוחד, והתמודדות מאד קשה שלוקחת ממך הרבה כוחות נפש. אתה מתאר עייפות נפשית וחוסר יכולת אפילו לומר לבורא עולם 'ה' תעזור לי'. אני מבין שתקופה זו יש בה כנראה הרבה תסכול, יאוש והרגשת חוסר אונים. זה טבעי ומובן בהחלט.

מצד שני מאד התרגשתי מניסוח השאלה שלך. עצם הפניה שלך לישיחנה מוכיחה שאתה לא נכנע ולא מוכן לוותר. אתה לא מקבל את המציאות של חוסר קשר עם הקב"ה. אתה גם כותב שאתה מנסה להתפלל בלב כמה שיותר. אתה מתמודד ונלחם בכל הכוחות כדי לחזור ולהתחבר לבורא עולם. דע לך איש יקר, שעצם המאבק שלך וחוסר הרצון לוותר הוא סימן לכוחות נפש הפועלים בעוצמה רבה, לבריאות נפשית, וסימן לכך שלבסוף תנצח. גם מובטח לך סייעתא דשמיא, גלויה או סמויה, בתהליך הזה.

אתה גם כותב שבעבר היו לך תקופות קשות, ודווקא אז היית מרגיש חיבור מיוחד וקרבה לה' ומתפלל מעומק הלב. גם כאן, דע לך איש יקר, שאם כבר טעמת פעם אחת את התענוג של קשר וחיבור לבורא עולם, מובטח לך שלא תוותר על זה גם הפעם. וכתב בזה הרב וולבה זצוק"ל (עלי שור, ח"ב, עמ' מג-מד) שמי שטעם פעם אחת את טעמה של הקדושה, נמשך אחריה כמו ברזל אל המגנט.

ולכן, בסוף המאבק הנוכחי, ודווקא באמצעות המאבק הנוכחי תגיע לדרגות עוד יותר גבוהות של הרגשת חיבור לבורא עולם, ותצליח לחוות תפילות עוד יותר חזקות ועוד יותר עמוקות ממה שהכרת עד היום. אתה בסוף תגיע למקום יותר בוגר ויותר עמוק בקשר שלך עם ה'.

וכך כותב ה'פחד יצחק' באגרת המפורסמת (אגרות, קכח): "החכם מכל אדם אמר (משלי, כד, טז): 'שבע יפול צדיק וקם'. רגילים לחשוב שהכוונה היא – אף על פי ששבע יפול צדיק מכל מקום הוא קם. אבל הפירוש הנכון הוא, שמהות הקימה של הצדיק היא דרך השבע נפילות שלו… ולכן דווקא באותם המקומות של הירידות הכי מרובות שלך, דווקא באותם מקומות אתה עומד לגדול ולהתעלות ולהיות כלי להצטיינות של כבוד שמים". הסיבה לכך מובנת מאד: כאשר צריכים להשקיע הרבה כוחות בהתמודדות, התוצאה היא שמגיעים לפיתוח כוחות נפש חדשים, ודרגות רוחניות חדשות, שלא היו עד עכשיו. (כמו בפיתוח של שרירים בגוף).

וכדי שתוכל לעבור את התקופה הקשה בצורה הטובה ביותר וגם לחזור ולחדש את ההרגשים בתפילה, אני רוצה להציע בפניך כמה עצות ורעיונות שכתובים בספרים. אחרי שתקרא את הדברים, תבחר לך את העצות שאתה מתחבר אליהם יותר, המתאימות ביותר לתכונות הנפש וכוחות הנפש האישיים שלך.

 

[[1]]

אתה כותב שאתה לא מסוגל להתפלל, לא יכול להוציא מהפה כלום, יש לך מחסום. אל תלחם בזה, עזוב. תמשיך להניח תפילין עם קריאת שמע, וזהו. במקום להתפלל, תמצא חבר טוב שאתה יכול לדבר איתו.

במצבים של קשיים והתמודדויות בחיים חשוב מאד לשתף אדם קרוב במצב ולשוחח איתו. באמצעות שיתוף ושיחה נותנים פורקן ללחצים ולמתחים המצטברים, וזה בעצמו יוצר הקלה ותחושה טובה יותר. בנוסף לכך, כאשר מדברים על הקשיים בפני מישהו אחר, יש אפשרות לבחון את המצב מחדש "מבחוץ", בצורה יותר אובייקטיבית ואולי אפילו לחשוב מחדש כיצד מתמודדים טוב יותר עם הקשיים. ועוד, כאשר משתפים חבר טוב במצב, אפשר לקבל ממנו תמיכה, עידוד וחיזוק להמשך ההתמודדות. זהו בעצם היסוד של כל טיפול נפשי – פסיכולוגי, ובמקרים רבים של התמודדות עם קשיים אפשר לעשות זאת באמצעות חבר טוב.

ואמנם, חשוב שהחבר הטוב ידע להקשיב לך, להזדהות עם הכאב ולא להיות שיפוטי או להציע פתרונות עוד לפני ששמע את עומק הבעיה. חשוב שהחבר יאהב אותך ללא תנאי, יוכל לתת לך תמיכה ועידוד, ולתת אמון בכוחות שלך להתמודד ולהתגבר על הקשיים. חשוב גם שהחבר יהיה זמין לעיטים קרובות, בכל פעם שאתה מרגיש צורך לשוחח ולשתף במה שעובר עליך. בנוסף, חשוב שהחבר תהיה לו הבנה בסיסית בכוחות הנפש כדי שיוכל לנהל את השיחות בצורה יעילה וגם באמת להבין את מה שאתה עובר.

נכון, לא תמיד קל למצוא כזה חבר, אבל כאשר אכן נמצא חבר כזה התועלת גדולה מאד. אתה יודע ומרגיש שהגעת למקום של רוגע פנימי, שלווה, מנוחת הנפש, בטחון קיומי, ושאתה בתחילה של תהליך של התמודדות עם הקשיים. התמודדות בדרך להצלחה.

אני רוצה להציע בפניך חבר כזה. אני מכיר אותו באופן אישי. היו לי הרבה שיחות איתו במשך השנים. הוא לא רק חבר טוב, הוא ממש כמו אבא אוהב. אהבה ללא תנאי וללא גבולות. הוא יודע להקשיב, ומבין את המצוקות של כל אחד, הוא מזדהה עם הכאב, הוא נותן תמיכה ועידוד, ומאמין בכוחות של כל אחד להתמודד. הוא זמין בכל שעות היום, אפילו באמצע הלילה, והוא מבין בכוחות הנפש הרבה יותר טוב מבכירי הפסיכולוגים.

לחבר הזה קוראים בורא עולם.

אל תתאמץ להתפלל אליו. דבר איתו, כמו שאתה מדבר עם חבר טוב, עם אבא אוהב. תשפוך לפניו את כל מה שיש לך על הלב. תספר לו על התקופה השחורה משחור, על הקשיים וההתמודדות שלך. תספר לו כמה קשה לך וכמה אתה במצוקה, תסכול ויאוש. תשתף אותו  בדברים יפים שהיו לך בחיים, במתנות טובות שקיבלת, בהצלחות ורגעי שמחה, בשאיפות, חלומות, ותכניות להמשך. תספר לו על תכונות הנפש שלך, נקודות טובות, חוזקות מיוחדות, דברים שאתה עובד עליהם וצריך שיפור. תשתף אותו בקושי הרוחני שלך, בצער הגדול על הרגשת הריחוק, החלל בלב והלב של אבן. תשתף אותו גם בהרגשת הגעגועים לתקופה שבה הרגשת קשר וחיבור, וגם תבקש ממנו לעזור לך לחזור לאותם הרגשים נפלאים. תספר לו איך אתה חושב להתמודד ולצאת מהתקופה הקשה הזאת, וגם כאן תבקש ממנו עזרה.

אחרי שתדבר עם ה', אחרי שתרגיל את עצמך לדבר עם ה', תרגיש הרגשה נפלאה של רוגע, שלווה, מנוחת הנפש, שחרור מלחצים מתחים ומצוקות, והרגשה נפלאה של בטחון קיומי. אחרי שתרגיל את עצמך לדבר עם ה' ולשפוך לפניו שיחתך, תראה את העולם והחיים במבט אחר לחלוטין.

כך כותב הרב וולבה זצוק"ל (עלי שור ח"א, עמ' שיז): "העמידה לפני ה' מחוללת תמיד מהפכה פנימית באדם, משתנה המבט על העולם, על האדם, על החיים ועל המעשה…".

וכן כתב מוהר"ן, שהייתה לו הבנה עמוקה בנפשם של מתמודדים (השתפכות הנפש, סימן לב, מג): "כאשר יהודי מדבר עם השם יתברך, אז בכל רגע הוא מרגיש טעם גן עדן. גם אח"כ, כשמסיים, הוא מרגיש כמו אחר שינה, שדעתו נוחה ומיושבת עליו בלי מהומה ובלבולים. וגם כל העולם חדש בעיניו, ונדמה לו כאילו זה עולם הוא אחר וחדש לגמרי, ואין העולם נראה בעיניו כלל כמו מקודם".

ומה עושה בורא עולם כאשר אתה מדבר איתו? "כשאחד מישראל רוצה לדבר עם השם יתברך, לפרש שיחו לפניו ולבקש ממנו שיקרבו לעבודתו, אז ה' יתברך עוזב את כל עניניו וכל העסקים שהוא עוסק בהם, כביכול, ומשליך הכל מלפניו, ופונה רק לאיש הזה שרוצה לדבר עמו ולפרש שיחו לפניו ולבקש ממנו שיעזור לו להתקרב אליו יתברך". (מוהר"ן, השתפכות הנפש, סימן כה).

שואל יקר. הנה כמה דברים שכתובים בספרים אודות הקשר בין הקב"ה, האבא האוהב, החבר הקרוב, לבינך:

{} בורא עולם אוהב אותך אהבת נפש אין סופית כמו אבא העוטף בחמימות את בניו:

כתוב (דברים יד, א) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקיכֶם. וכן (מלאכי א, ב) אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'. וכתב בזוה"ק (שמות, ח"ב, ה:): "אילו ישראל היו יודעים את גודל האהבה שאוהב הקב"ה את עם ישראל, היו שואגים כמו בני אריות ורצים אחריו להדבק בו".

{} כל יהודי הוא בנו של המלך:

כתב האדמו"ר מסלונים (נתיבות שלום, דברים, עמ' מא): "היצר הרע הקשה ביותר הוא זה שגורם ליהודי שלא ירגיש שהוא בן מלך, ונדמה לו שהוא מושלך לגמרי מלפני ה' יתברך. ואמנם, יש סוגי קשרים שיכולים להשתנות ולהתנתק, אבל בן מלך הוא מציאות שקיימת לעולם (!) ואינה יכולה להשתנות, שלא יתכן שבן יפסיק להיות בן. ויהודי צריך לחזק עצמו ולהתנחם, שגם אם נפל והתרחק, תמיד הוא נשאר בן מלך".

{} בורא עולם מזדהה עם הכאב שלך ונמצא איתך בתוך הצער:

כתוב (שמות ג, ז): כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. וברש"י (שם): "שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו ולא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם". ובכלי יקר (שמות ב, ו): "ר"ל אני מרגיש מכאוביו כביכול… כי בצרתם גם לו צר".

כתוב (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה. ובאור החיים (בראשית מו, ד): "שרמז לו כי כביכול יסבול עמו הצרה…".

וכתב האדמו"ר מסלונים (נתיבות שלום, בראשית, עמ' רצד): "זה פירוש 'אנכי ארד עמך מצרימה', בבחינת 'עמו אנכי בצרה'. משל לבן מלך שנפל לתוך בור של שופכין, שהמלך בעצמו, עם בגדי המלכות וכתר המלוכה, יורד לתוך הבור כדי לחלץ את בנו משם. על דרך זה אנכי ארד עמך מצרימה, הקב"ה כביכול, ירד עמהם לשיא הטומאה שבעולם בארץ מצרים, שהרי עמו אנכי בצרה. וזה החיזוק הגדול ביותר שיש ליהודי, שהקב"ה תמיד אתו ונמצא עמו בכל המצבים, אפילו בשעת החטא ואפילו במקומות של טומאה הכי גדולה".

{} הקב"ה מאמין בכוחות שלך להתמודד עם הקשיים ונותן לך תמיכה ועידוד:

כתב החפץ חיים (משלי החפץ חיים, עמ' קיז): "אפילו אם רק ביקש אדם להידבק בו יתברך ולהתקרב אליו, אלא שמחמת אונס לא עלה הדבר בידו, אין הקב"ה רואה אדם זה כמרוחק ממנו, אלא כקרוב אליו ממש, ואע"פ שלא נתקרב עדיין מעלה עליו כאילו כבר נתקרב. וזה פירוש הפסוק (תהלים, קה): ישמח לב מבקשי ה'. אפילו אותם אנשים שרק מבקשים קרבת השם ועדיין לא הגיעו לכלל קרבה, אעפ"כ ישמח לבם, כי הקב"ה רוצה בהם ובקרבתם ומעלה הוא עליהם כאילו הם קרובים אליו ודבוקים בו ממש".

{} בורא עולם מעריך כל מאמץ קטן שלך:

כתב האריז"ל (שער הגלגולים, הקדמה לח): "דע לך כי אין גדלות הנפש תלויה במעשה האדם, אלא ביחס לזמן ולדור ההוא, כי אפילו מעשה קטן מאד בדור הזה שקול כמו כמה מצוות גדולות שבדורות קודמים. כי בדורות אלו הקליפה והחושך גוברים מאד מאד לאין קץ, מה שלא היה בדורות הקודמים".

{} ה' נמצא איתך תמיד:

כתב בליקוטי מוהר"ן (חלק ב, סימן ו): "אסור לאדם לייאש את עצמו חס ושלום. ואפילו אם נפל למקומות חשוכים ומונח בשאול תחתית, אף על פי כן אל ייאש את עצמו מהשם יתברך בשום אופן שבעולם, כי גם משם יכול להתקרב אליו יתברך, כי מלא כל הארץ כבודו – ה' מחיה את כל המקומות והוא נמצא בכל מקום".

אפשר גם לבקש מה' להרגיש את זה (תפילה ממוהר"ן) : ריבונו של עולם, קרוב לקוראיו באמת… חננו מאתך דעה בינה והשכל… לדעת שאתה נמצא תמיד, בכל זמן ולכל אדם ובכל מקום. ואפילו בתוקף ההסתרה שבתוך ההסתרה, גם שם אתה נמצא. כי אתה בעצמך נסתר בתוך כל ההסתרות שבעולם, ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה… גם שם אתה נמצא, כי אין מקום פנוי ממך ואתה מחיה את כולם, ובלעדיך אין שום חיות לשום דבר שבעולם. ותזכני ברחמך הרבים, לדעת כל זאת בידיעה שלמה, באמת ובאמונה, עד שאזכה על ידי זה לגלות ההסתרה שבתוך ההסתרה… (ליקוטי תפילות, חלק א, תפילה נו).

 

[[2]]

התפילה היא צורה של קשר בין האדם לבין הקב"ה. כתב המהר"ל (נתיב העבודה פ"ב) שבקשת הצרכים הם רק האמצעי, ואילו מטרת התפילה היא חיבור ודבקות בבורא עולם. כאמור, הקשר בין האדם לבין הקב"ה הוא כמו קשר של בן כלפי אביו, אביו שבשמים. וכפי שהבן יכול להפנות ולהוציא את הכאב שלו בפני אביו, ובכך יתחזק הקשר ביניהם, כך יכול האדם להפנות ולהוציא את הכאב שלו בפני הקב"ה, ובכך יתחזק הקשר ביניהם.

מבואר בספרים שהאדם צריך לקחת את הכאב שלו, את הלב השבור ולעשות מזה תפילה! במצבים של משבר לא צריך לחפש פתרון מבחוץ. הפתרון נמצא בתוך הבעיה עצמה, בתוך האדם עצמו. אם האדם יקח את הכאב ויביא אותו לפני ה', אז הוא בתהליך של שחרור מהכאב, ופתרון הבעיה. אנשים לא אוהבים להיות במצב של לב שבור, אבל האמת היא שלב שבור מביא את האדם לקשר עם ה' וכמו שכתוב (תהילים לד, יט): קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ. רק צריך לקחת את הכאב ולעשות ממנו תפילה ושיחה עם ה'.

תפילה זאת נקראת תפילת העני. בזוה"ק (חלק ג דף קצה/א) כתב דברים נפלאים ומרגשים בענין תפילת העני [תרגום]:

רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהלים קב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְגוֹ'. שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁכָּתוּב בָּהֶם תְּפִלָּה. וּבֵאֲרוּ דָבָר זֶה – אֶחָד הָיָה מֹשֶׁה, וְאֶחָד הָיָה דָּוִד, וְאֶחָד עָנִי, שֶׁנִּכְלָל בָּהֶם וְהִתְחַבֵּר בָּהֶם.

שָׁלֹשׁ הֵן שֶׁנִּקְרָאוֹת תְּפִלָּה: (תהלים צ) תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, תְּפִלָּה זוֹ שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּאִישׁ אַחֵר. תְּפִלָּה לְדָוִד, תְּפִלָּה זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ בְּמֶלֶךְ אַחֵר. תְּפִלָּה לְעָנִי, תְּפִלָּה הִיא מֵאוֹתָן שָׁלֹשׁ. מִי חֲשׁוּבָה מִכֻּלָּן? הֱוֵי אוֹמֵר תְּפִלַּת הֶעָנִי. תְּפִלָּה זוֹ קוֹדֶמֶת לִתְפִלַּת מֹשֶׁה, וְקוֹדֶמֶת לִתְפִלַּת דָּוִד, וְקוֹדֶמֶת לְכָל שְׁאָר תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם.

מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהֶעָנִי הוּא שְׁבוּר לֵב, וְכָתוּב (שם לד) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְגוֹ'. וְהֶעָנִי עוֹשֶׂה תָמִיד קְטָטָה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרָיו. כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, פּוֹתֵחַ כָּל חַלּוֹנוֹת הָרְקִיעִים, וְכָל שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה, דּוֹחֶה אוֹתָן אוֹתוֹ עָנִי שְׁבוּר לֵב, שֶׁכָּתוּב תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף. כִּי יִתְעַטֵּף צָרִיךְ לוֹ לִכְתֹּב! מַה זֶּה כִי יַעֲטֹף? אֶלָּא הוּא עוֹשֶׂה עִטּוּף לְכָל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם, וְלֹא נִכְנָסוֹת עַד שֶׁנִּכְנֶסֶת תְּפִלָּתוֹ.‏

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא אוֹמֵר: יִתְעַטְּפוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת, וּתְפִלָּה זוֹ תִּכָּנֵס אֵלַי. אֵינִי רוֹצֶה כָּאן בֵּית דִּין שֶׁיִּדּוֹן בֵּינֵינוּ. לְפָנַי יִהְיוּ תַּרְעוֹמוֹת שֶׁלּוֹ, וַאֲנִי וְהוּא לְבַדֵּנוּ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְיַחֵד לְבַדּוֹ בְּאוֹתָן הַתַּרְעוֹמוֹת, בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה, שֶׁכָּתוּב וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. לִפְנֵי ה' בְּוַדַּאי.‏

כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם שׁוֹאֲלִים אֵלֶּה לְאֵלֶּה: בַּמֶּה מִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? בַּמֶּה מִשְׁתַּדֵּל? אוֹמְרִים: מִתְיַחֵד בְּעֶרְגָּה בַּכֵּלִים שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁדִּיּוּר הַמֶּלֶךְ הוּא בַּכֵּלִים הַשְּׁבוּרִים הַלָּלוּ, שכָתוּב (תהלים לד) קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב. כֻּלָּם לֹא יוֹדְעִים מַה נַּעֲשֶׂה מִתְּפִלַּת אוֹתוֹ עָנִי וּמִכָּל אוֹתָן תַּרְעוֹמוֹתָיו. שֶׁאֵין תַּאֲוָה לֶעָנִי אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹפֵךְ דִּמְעוֹתָיו בְּתַרְעֹמֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְאֵין תַּאֲוָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא כְּשֶׁמְּקַבֵּל אוֹתָם וְנִשְׁפָּכִים לְפָנָיו. וְזוֹהִי תְפִלָּה שֶׁעוֹשָׂה עִטּוּף וְעוֹטֶפֶת כָּל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם".

מדהים. מרגש. מעורר השראה ותקווה.

קח את הלב השבור שלך ותעשה מזה שיחה – תפילה עם ה'.

[[3]]

אנחנו רגילים לחשוב שתפילה חייבת להיות לפחות עם קצת הרגש וכוונה, אחרת זאת לא תפילה. אם זאת תפילה יבשה ללא שום התעוררות אין לה ערך כלל. מחשבות אלו גורמות לנו התייאש מהתפילה. אבל האמת היא לא כך.

כתב האדמו"ר מסלונים (נתיבות שלום, במדבר, עמ' כג): "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם (תהילים קב). ערער הוא עץ יבש בלא שום לחלוחיות, והוא העץ היחידי המסוגל להתקיים במדבר הצחיח. ועל דרך זה, תפילת הערער היא תפילה יבשה ללא שום לחלוחיות ורגש, והקב"ה פונה אל תפילת הערער, אפילו אל תפילה יבשה ביותר, ולא בזה את תפילתם, שאינו מבזה שום תפילה איזו שתהיה. ויותר מכך, אפילו אנחה כל שהיא של יהודי על מצבו מתקבלת מיד אצל הקב"ה ואינה הולכת לאיבוד".

 

[[4]]

יש קשר עמוק ופנימי בין אמונה ותפילה. יסוד האמונה ויסוד התפילה בנפש אחד הוא – הכרה וודאית וברורה במציאות ה‘ כאילו עומד כנגדו. ההרגשה והחוויה באמונה ובתפילה אחת היא – קשר ודבקות בבורא עולם. לכן יש השפעה הדדית  בין אמונה ותפילה – האמונה מחזקת את התפילה, והתפילה מחזקת את האמונה, וזאת, כיוון ששניהם נוגעים באותה נקודה בנפש. ככל שהאמונה יותר בהירה בנפש ובחוויה, כך התפילה תהיה יותר מרוממת ותשאיר רושם יותר חזק בנפש ובהרגשה. וככל שמרגישים בתפילה יותר קשר, דבקות ועמידה מול ה‘, כך תתחזק האמונה בנפש.

וביתר פירוט: בנין וחיזוק האמונה נעשה ע"י מחשבות רבות וציורים אמיתיים על מציאות ה‘ והנהגתו, וזה בדיוק מה שעושה התפילה, שהרי ענין התפילה היא כעומד ומדבר עם ה‘. ואילו חיזוק ענין התפילה נעשה ע"י הרגשה שעומד נוכח פני ה‘, וזה בדיוק מה שעושה האמונה, שהרי ענין האמונה היא הכרה ברורה וודאית במציאות ה‘ והנהגתו.

וכתב האדמו"ר מסלונים (נתיבות שלום, ח"א, עמ‘ קפו): "ענין התפילה נמצא בה כוח פעולה נפלאה שכן היא כלולה מכל עניני יסודי התורה – אמונה, קבלת עול מלכות שמים, עבדות בלבב שלם, יראה אהבה ודבקות וכד‘. וכמו שהתפילה נמצא בה כוח פעולה נפלאה להשפיע על כל הענינים הללו, כמו כן הענינים הללו הם היסודות מהם תבנה ותתכונן התפילה הראויה… וראש וראשון לענינים אלו הם  האמונה והבטחון שהם הרקע הכללי לעניני תפילה. כגודל בהירות אמונתו כי הקב"ה שומע תפילת כל פה, ולו ראוי לבדו להתפלל, כך נפתחים פיו ולבו בתפילה, וירגיש כי עומד הוא נוכח פני ה‘, ושופך לבו לפניו".

לכן, אחת העצות לחידוש ההרגשים בתפילה הוא חיזוק האמונה. חיזוק האמונה אפשר לעשות בדרכים שונות ומגוונות, כל יהודי לפי נטיית לבו ומשיכת נפשו: שמיעת שיעורים והרצאות העוסקים בענייני אמונה (כיום יש המון), קריאה בספרים, הצטרפות לחבורה העוסקת בענייני אמונה, עיסוק בנפלאות הבריאה והתבוננות בפלאי הטבע, לימוד עם חברותא (או שמיעת שיעורים) בספרי אמונה (דרך ה', מכתב מאליהו וכד') ועוד. אחרי שתוסיף לעצמך חיזוק בענייני אמונה, תראה שבאופן טבעי תרגיש צורך להתפלל, שהרי האמונה והתפילה שורשם באותו מקום בכוחות הנפש.

 

[[5]]

כאשר אדם נמצא בתקופה קשה של התמודדות, מתח לחץ ותסכול, יש נטייה טבעית לראות את כל החיים בצבע שחור. נדמה שבתקופה הזאת יש רק קשיים, לחץ ומתח. תפיסה זו מביאה לידי עצבות, תסכול וייאוש.

יש עצה קלה ופשוטה כדי להשתחרר מעט מהמצב הזה. כאמור, כל החיים נראים שחורים. אבל האמת היא לא כך. יש נקודות קטנות של אור – דברים קטנים טובים ומשמחים, גם בתוך החושך. חשוב מאד לשים לב אליהם, לתפוס אותם, ולחבק אותם.

קח לך פנקס קטן, כזה שאפשר להכניס לתוך הכיס. בכל פעם שקורה לך משהו טוב, משמח, מעלה חיוך – תרשום אותו בפנקס. הקפה של הבוקר היה טעים במיוחד, מישהו האיר לי פנים ועשה לי טובה, קיבלתי תמיכה ועידוד מחבר, הייתה לי שעה שקטה והצלחתי לקרוא ספר או לשמוע מוסיקה, שמעתי שיעור מרתק, הצלחתי באחת המשימות שקבעתי לעצמי, וכן הלאה על זה הדרך. בסוף היום, תבחר שני דברים טובים במיוחד שהתרחשו במשך היום. תיזכר בהם, תהנה מהם, תעריך אותם, תנשום אותם עמוק, ואח"כ תודה עליהם. פשוט תאמר לבורא עולם – תודה. לא יותר.

במשך הזמן, כאשר תתמיד במשימה הקלה הזו, תראה שהמבט שלך על החיים משתנה. יש הרבה קושי, אבל יש גם נקודות טובות ומאירות בחיים. החיים מורכבים גם מקשיים, אך גם מדברים טובים. תפיסה זו משנה לחלוטין את העצבות והייאוש ומכניסה רגעי שמחה ואושר, וגם תקווה לחיים טובים יותר.

בנוסף לכך נפתח בפניך ערוץ חדש לקשר עם בורא עולם. קשר של שמחה ומאור פנים. קשר שיפתח לך את הלב ויחזיר לך את ההרגשים הרוחניים שאתה מכיר.

 

כמובן שכל מה שכתבתי לך זה בנוגע לשאלה ששאלת, שזה הנושא הרוחני שאתה מתמודד איתו, כשפשוט לי שאתה נעזר באיש מקצוע בכדי לצאת מהמצב בו אתה נמצא. אם משום מה, מה שפשוט לי לא נעשה, חשוב שתדע שעליך לפנות לאיש מקצוע שיסייע לך לצאת מן המצב בו אתה נמצא.

בהצלחה רבה ורוב סייעתא דשמיא

ובברכת ישמח לב מבקשי ה'

ישראל ל.    yisraell613@gmail.com