חרדה מעבודה

שואלת מבקשת יקרה!

החרדה לופתת אותך ואת מבקשת, מבקשת כל כך להשתחרר ממנה.

היא מחזיקה אותך באופן כללי ומונעת ממך כנראה הרבה שחרור וטוב אבל מציקה לך מאוד ובמיוחד כשאת רוצה ללכת לעבודה והיא – לא מרשה.

בשאלתך, בקשתך את משרטטת קווים כלליים. הקונפליקט בין ללכת לעבוד לבין החרדה שמונעת זאת.

אבל- הנפש שלך לא מגיבה סתם, ואין בה התנהגות שאין לה פשר, סיבה והגיון משלה.

אני שואלת את עצמי ממה את חרדה? האם מאז שהתחלת לעבוד החרדה תמיד ליוותה אותך? האם קרה ארוע כלשהוא? ושוב, ממה את מפחדת? מה את מפחדת שיקרה? איזה דבר קרה שאת מפחדת אולי שיחזור על עצמו? מה זה בשבילך לעבוד? מה המשמעות עבורך של מקום עבודה?

נראה משאלתך, ואנא סלחי לי אם אני טועה, כי מקום עבודה הוא עבורך הזדמנות מסוכנת, הזדמנות שאת רוצה אבל חרדה ממה שהיא תביא איתה. יש לך מושג מה?

בואי ננסה לשאוף אויר ולנסות להבין את החוויה ומה היא מנסה להגיד.

חרדה היא מנגנון טבעי שהקדוש ברוך הוא טבע בנו בני אדם כדי להזהיר אותנו מסכנות.

סכנות הן איום על קיומנו ולכן להבנתי מנגנון החרדה מצליח לצלצל כל כך חזק בפעמוני האזהרה שלנו ומצליח למנוע מאתנו לעשות את מה שמסיבה כל שהיא, אמיתית יותר או פחות, מציאותית או פחות נחווה כמאיים על שלימותינו הפיזית או הנפשית. מנגנון זה, בגלל המצוקה שהוא מעורר בנו מצליח היטב היטב להחזיר אותנו אל האי הנחווה בטוח ומונע מאתנו לעשות את מה שהגוף או הנפש או שניהם ביחד מזהים כסכנה.

אולם, אליה וקוץ בה כי כוחו של המנגנון חזק כל כך שאף שההכרה, ההיגיון, השכל והמודעות אומרים ומשמיעים קול שאומר "תרגעי, אין סכנה, הכל בסדר וכד'" החרדה לא ממהרת להשתכנע. מה שנצרב כסכנה או כאיום על שלימות פיזית או פסיכולוגית עבור הגוף או הנפש ממשיך לעורר את המנגנון החרדה בכל הכח. לרוב , זה גורם לסבל רב ולהמנעות ממקום, מסיטואציה, מתמונות, מריחות, מקולות משברירי זכרונות המזכירים את אותה הסכנה הגם שהיא לא נוכחת יותר בפועל. בנפש היא קיימת וזה מה שקובע! בנפש, כי היא רוחנית, הזמנים מתקיימים אחרת ממה שהם קיימים במציאות הקונקרטית. עבר לא ממש נשאר בעבר. הוא גולש וחי בתוכינו בהווה, מקרין על העתיד ופשוט נמצא.

בשפה מקצועית תכנית ההגנה הזו של הנפש על עצמה קרויה פוסט- טראומה.

החרדה, על כל גווניה היא דרך של הנפש לספר לנו משהו במקום מילים ישירות. היא מספרת זאת דרך הפעלת מנגנון של פעילות יתר בגוף- של מחשבות, דפיקות לב, הזעה, נשימה, תחושה של לחץ, אי נעימות ועוד. כל אחד כפי השפה הספציפית של החרדה שלו.

אז מה עושים?

לוותר על יתר ההגנה הזו, פירושה עבור הנפש להסתכן. ופעם שהיא נכוותה, היא לא רוצה להסתכן כל כך מהר שוב ומנסה להניא אותך מלעשות או לחוות דברים המעוררים חווית איום. מצד שני, להישאר בתוך כלוב המוגנות, זוהי אפשרות אבל, הבריאות שבך ויצר החיים פועמים מדי חזק ולא מסכימים לוותר על החיים בצורה חדה שכזו.

כתבת שניסית טיפול וזה לא עזר.

אינני יודעת איזה. קיימים בגדול שני סוגי טיפול לחרדה. האחד, ממשפחת הטיפולים הקוגניטיביים פונה אל ההתנהגות והמחשבות המלוות את ההתנהגות הזו. מטרתו היא להכחיד את ההתנהגות החרדתית, לסגל מחשבות מעודדות ונותנות כח ולעזור לך לפתח התנהגות אחרת, מעיזה יותר, מסתכנת (מלשון סיכוי) ולא מסוכנת.

סוג הטיפול האחר, הדינמי שם את הדגש על הקשר בינך לבין המטפלת המאפשר לחזור לחוויות "המסוכנות" ולחוש אותן, לגעת בהן אבל כשאת עטופה ומוכלת בתוך קשר המאפשר לחוות את אותן החוויות בצורה אחרת. באופן הזה, החזרה אל הסיכון אבל עם החזקה, מאפשר לנפש להטמיע לתוכה חוויה אחרת, ממשית ונוכחית, של "היום" ופחות של פעם. באופן הזה נוצרת הפרדה בין מה שנחווה בעבר כסכנה נוראית לבין מה שהוא היום. הטיפול עוזר לך לעשות את ההפרדות האלו, לסמוך על עצמך שאת יודעת להעריך סכנות ולהישמר מפניהן.

כאן המקום לציין שחלק מהטראומטיות של אירועים "מסוכנים" היא בחוסר המוכנות של הנפגעים. האירועים האלו מתרחשים פתאום. הפתאומיות שלהם נוראית! היא מבהילה אותנו בני אדם עד עומק העומקים שלנו…לאורך זמן ארוך. הפתאומיות וחוסר המוכנות שלנו שוברים ממש את תחושת המוגנות והביטחון שלנו בעולם. כי אם דברים רעים יכולים לקרות פתאום, מבלי יכולת שלנו להדוף אותם ולהתגונן מפניהם- אז….מה כוחנו? ואז אנחנו מוותרים, מחפשים שוחות בטוחות ולא מפסיקים להתגונן ולהתמגן….

הטיפול הדינמי מאפשר לחוות באופן מוגן, מוכן ומוכל יותר את החלקים המעוררים חרדה.

זהו טיפול ארוך יותר, אך מניסיוני משמעותי מאוד ויכול להביא לשינוי גדול באיכות החיים שלך.

כמובן, קיימים ערוצי טיפול אחרים וישנה אפשרות לטיפול המשלב בין גישות. קטונתי ואינני מכירה את כל האופציות.

עצם הפנייה שלך מספרת על כוחות הפועמים בך הרוצים לחיות. לא בגן שעשועים… אולם גם לא להישאר כבולים בגן סגור. ליבך שואף לחיות בגן פתוח, עם הזדמנויות, עם חיים, עם פוטנציאל.

אני ממליצה לך בחום לנסות שוב טיפול.

אם תרצי, תוכלי ליצור איתי קשר במייל ואוכל לנסות לכוון אותך למקומות מקצועיים.

אנא ממך- אל תוותרי על עצמך.

ההתמודדות עם חרדה אפשרית. ישנם חיים מוארים יותר המחכים לך.

הם קוראים לך!

בתיה

batiaber@walla.co.il