קשה לי מאד עם הילדים בבית מתחילת הקורונה

שאלה:

 

אני אמא לילדים במגוון גילאים התקופה הזו קשה לי ממש, אני מרגישה שאני כל היום "מפרפרת" סביבם, מציעה תעסוקה, מארגנת, מפעילה, מכינה אוכל מנקה אחריהם, כאילו אין לי חיים, אבל יש לי.. אני צריכה זמן מסוים ביום להקדיש לעבודה וגם קצת זמן שקט ושפוי עבורי וכרגע כשאין לי אותו אני מרגישה שזה לוקח לי את השלווה ואת היכולת לתת,
איך מנהלים חיים בשגרת החרום המוזרה הזו ונשארים שפויים ואולי אפילו שמחים?

תשובה:

שלום לך שואלת יקרהקראתי את השאלה שלך ואני יכולה לומר לך שהבנתי כל כך את התחושות שאת מתארת, נהוג לומר שכולנו בסירה אחת בעת הזו אבל אני חושבת שזה לא מדויק, לכל אחד ואחת הסירה המיוחדת והמורכבת שלו עם נתוני חייו היחודיים,

איך באמת אפשר לצלוח את התקופה הזו?

נראה לי שהדבר העיקרי שיש לי להציע לעצמי ולסביבה שלי זה שינוי תפיסה.

יש לנו פה סגנון חיים חדש (לתקופת זמן בלתי ידועה מראש), וזה לא חופש. זאת שגרת חיים אחרת ממה שהכרנו.

למה זה משנה?

קודם כל בשביל הציפיות.

הציפיות שלנו, הציפיות של הילדים.

אם הילדים בחופש, אז חופש זה פרק זמן עם הגדרה מאד צפויה מראש: זמן בטלה (מנוחה/משחק/שעשוע) שהוא הפוגה מהחיים ומסתיים בפרק זמן מוגדר.

אם זה לא הפוגה מהחיים, אלא אלו החיים עצמם, זה לא זמן של מנוחה או בטלה, זה זמן לחיות את החיים ולשאת בעולם.

אפשר לדמות את זה לחיים לפני שהיה בית ספר. ברור שילדים לא רק נחו ושיחקו כל היום, ועוד יותר ברור שההורים לא עמדו על גביהם לשעשע את ליבם.

ילדים קטנים השתלבו לתוך סדר היום של המשפחה, וילדים גדולים תרמו מעצמם מה שהם יכולים.

למיטב הבנתי, הילדים שלך יותר שייכים לקבוצה הראשונה, זו שאמורה להשתלב לסדר היום.

אז קודם כל זה שאת לא רשות התעסוקה ולא שרת התרבות כבר מקל משהו מהלחץ. תפקידך אינו לדאוג לעשות להם כיף ולשעשע את ליבם מהבוקר ועד הלילה.

התפקיד של אמא, כמו שאני רואה אותו, זה פשוט לאפשר את הגדילה המשותפת ביחד.

גדילה משותפת זה פשוט לגדול. כמו המילה הזאת.

מה עשית בשביל שהילד שלך בן שבע ילמד ללכת?

כלום בערך. נתת תשתיות וזה קרה 'מלבד'.

זה בעיניי המיצוי של התפקיד שלנו כהורים.

ואני מכבירה ברקע תאורטי, כי דומני שהשינוי התפיסתי הזה הוא מה שיותר מכל טיפ מאפשר לי פה לשרוד את התקופה בשפיות יחסית.

עכשיו לטיפים:

קודם כל באמת יש לך גילאים מאתגרים. מעון-גן-תחילת בית ספר. קשה לאסוף אותם לפעילות שתעניין את כולם….

הטיפ הכי קריטי זה סדר יום.

סדר יום זה דבר שאמור לשרת אותך, ולא את אותו 🙂 ולכן ההתאמה היא לפי מה שאת. לא לפי מה שרץ בקבוצות ווטסאפ לתעסוקת אמהות 😉

סדר מתחיל בבוקר בשעת קימה.

מתי היקיצה הטבעית שלהם? לפניך ואחרייך? יש 'חלון' לפני כן?

ומה את, טיפוס בוקר או טיפוס לילה?

יש איזה פרק זמן ביום שהילדים יכולים להיות לא איתך ויהיה לך קצת שקט?

איזה פינוקים את יכולה לתת לעצמך בימים אלו?

קו המחשבה שלי הוא בעיקר אם יש חלונות זמן אפשריים לנצל. אפילו אם הם קצרים יחסית.

ועדיף שהחלונות מראש.

למשל, לקחת סדר יום של גן (העלו בפרוג) בשביל לתכנן מה סדר היום.

להחליט מראש מתי משכיבים ואת מי, ואם יש סיכוי לעיסוק שקט של הגדול/ים.

הסדר יום של הגן גם עזר לי לקבל תמונה כמה הצפי ההגיוני שילדים יתעסקו בדף דידקטי או ביצירה (15 דקות גג). ותגידי את, אם ב 15 דקות את יכולה בכלל להתקדם משהו בעבודה, או שעד שאת נכנסת לריכוז זה כבר עובר ת'זמן.

וכמובן הדבר היחיד שיכול לאפשר איכשהו הישרדות זה תאום משותף של בני הזוג שאמורים שניהם גם לעבוד, שעות שלך שעות שלו. עבודה במשמרות 😉

וגם אין לי פתרון שמסיר את המורכבות, אלא רק תקווה להצליח לחיות איתה ביחד.

בהצלחה לכולנו!

דבורה

יש לי קושי להביע את רגשותי

אני אברך בן 20, יש לי קושי גדול להביע את רגשותי, אני מרגיש מעין חסימה כזאת בכל פעם שאני רוצה לבטא את עצמי בפני אנשים אשתי וכל מי שלא יהיה,

קרא עוד »

רוצה לדעת לכעוס

גדלתי בבית עם הרבה לחץ, מתח וכעס. בתור ילדה הייתי נבהלת, נלחצת, משתתקת וננעלת בתוך עצמי. היום אני מרגישה שאני לא יודעת לכעוס. אני ממש מפחדת לכעוס, מפחדת לתת לזה

קרא עוד »
לא יודעת ליצור קשרי חברות

לא יודעת ליצור קשרי חברות

ב"ה קראתי באתר שאלה על מישהו שמתבייש לפתוח את הפה. וממש הזדהיתי אתו. אני בחורה שקטה כלפי חוץ, ויש לי חברה טובה אחת. למה? כי אני לא מדברת בפתיחות רבה

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

מתבייש לפתוח את הפה

אני בחור לא חברתי, ומטבעי אני מתבייש לפתוח את הפה. בישיבה ובמסיבות עם חברים אני יושב בשקט ולא מצליח לשוחח. אני לא ביישן בכלל, פשוט אין לי מה להגיד ומה

קרא עוד »

רוצה לדעת לכעוס

גדלתי בבית עם הרבה לחץ, מתח וכעס. בתור ילדה הייתי נבהלת, נלחצת, משתתקת וננעלת בתוך עצמי. היום אני מרגישה שאני לא יודעת לכעוס. אני ממש מפחדת לכעוס, מפחדת לתת לזה

קרא עוד »

מאשימה את עצמי כשאני עצובה

שלום וברכה! איזה כיף שיש למי לפנות בכל פעם שמתעוררת איזשהיא בעיה/שאלה ולקבל תשובה ממשיבים מוצלחים, יעילים ורגישים!!! אז ככה: אני בת 20 ויש לי זמנים -יותר נכון ימים שבהם

קרא עוד »

כדאי לי לדעת על כל הצעה שמגיעה?

קודם כל תודה רבה לכם על המיזם האדיר הזה…. אני בחורה צעירה שמתחילה עכשיו את תקופת השידוכים בתקווה שהיא תגמר מהר בעז"ה, אבל תכלס לבנתיים כל הצעה שעולה אני מאוד

קרא עוד »

לא מצליחה למצוא עבודה מתאימה לי

שלום רב אני כיום בת כמעט 26 נשואה ב"ה ואמא ל 2 למדתי המון לימודים בחיים – מזכירות רפואית ,הנהלת חשבונות,קוסמטיקה ,תפירה ,הוראה – אומנות האמת היא שעדיין לא מצאתי

קרא עוד »

תפילה בבית הכנסת בשבת

לאור המצב במדינה. ולאור ההנחיות שאין להתקבץ יותר מ-10 אנשים במקום אחד.כיצד עלינו לנהוג לעניין תפילות השבת בבית הכנסת?בית הכנסת שלנו די גדול. ויש אפשרות לשמור מרחק של 2 מטר

קרא עוד »

רוצה לבכות ולא מצליחה

אני לא מצליחה לבכות. איך בוכים? זה לא שעברתי דברים מדי קשים רק שאני תמיד אומרת שאח"כ אני יבכה ובסוף זה אף פעם לא קורה. אשמח אם תסבירו לי איך

קרא עוד »

האם להעביר את הילד חיידר

בתחילת השנה העברתי את הילד שלי חיידר כי גיסי אמר שהחיידר הנוכחי שלו לא טוב, ושמבחינת לימוד גמרא זה מקום שלא מלמד מספיק טוב איך ללמוד גמרא כמו שצריך. הוא

קרא עוד »

התמודדות יומיומית בלי אמא

שלום אני בחורת סמינר בת 18 אמא שלי נפטרה לפני שנתיים כל יום זה התמודדות לא פשוטה בכלל גם המצב בבית. המתח הנפשי. משפחה הכל סיוט אחד שמתמשך… עכשיו תמיד

קרא עוד »
חשש מנערוון בתפילה ותחושה לא נעימה

לא מצליח להתחבר לתפילה

אני אברך בן 26, נשוי + 2, לומד תורה כל היום. כל זמן פנוי שיש לי מהאשה והילדים, אוטומטית אני נשאב ללימוד, זה מעניין אותי ומושך אותי, וברוך ה' כמעט

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן