שלום אשמח שתענו לי לכמה שאלות בהם אני מתחבט:
א. האמונה במתן תורה – מנין לנו (חוץ מהתורה שאינה יכולה להעיד על עצמה) שמתן תורה היה באמת, הרי אף אחד היום אינו יכול להעיד על זה??
ב. תורה שבע"פ – איפה יש מקור בתורה לכך שחכמי ישראל יכולים לפרש את התורה ואת דיניה, – מנין הם לקחו את הפרשנות הנרחבת הזו.
ג. שכר ועונש – אחד מיסודות הדת הם שיש בחירה לאדם – טוב ורע, וכשם שאדם יכול לבחור בטוב כך הוא יכול לבחור ברע, מדוע אם כן הקב"ה אומר לעם ישראל ש"אם תלכו עימי קרי אף אני אלך עמכם בחמת קרי", וכדו' כל מיני פסוקים וקללות אם ילכו ברע, הרי זכותם לבחור ברע, לא כך?
ד. שכר ועונש – יסוד הבריאה היה הרי להיטיב, מדוע א"כ אדם שבחר ברע מגיע לו עונש, אמנם לא מגיע לו שכר, אבל מדוע עונש, בסופו של דבר העולם לא נברא כדי שהברואים ייענשו. – האם זה רק כדי לחזק את ההרתעה אצל הברואים כדי שלא יחטאו?
אודה ממש לתשובה. כמו כן אם יש לכם טלפון של רב שאפשר לשאול אותו שאלות כאלו אשמח לקבל פרטים, תודה רבה!!!
שלום וברכה
שאלת שאלות גדולות, שכל אחד מהם ראוי למאמר או אף לספר שלם, ועם זאת אנסה להשיב בקצרה על שאלותיך מתוך הדגשים שנתת בהם, כך אני יכול להבין מה הנקודה שמציקה לך במיוחד בכל שאלה.
א. האמונה במתן תורה. האמונה במתן תורה היא מתוך היותנו חלק מעם ישראל. הסיפור של עם ישראל, איך שהוא נולד והופיע בעולם כרוך במתן תורה ובהתגלות ה'. לכל עם יש את הסיפור שלו, אך הסיפור של עם ישראל הוא סיפור יחודי של עם שנולד לשליחות מיוחדת, עצם זה שעם ישראל מספר את זה ולא כסתם סיפור, אלא כסיפור שמכונן את כל זהותנו כעם, הוא עבורי, ועבור כל יהודי סיבה להאמין בזה. בנוסף, עצם זאת שעם ישראל חי, ונושא על גביו את התורה זה אלפי שנים (הויכוח בין הכופרים למאמינים בזה הוא ויכוח על כמה מאות שנים בודדות, כולם יודעים שלעם ישראל היתה תורה והוא ראה אותה תמיד כחלק מעצם הוויתו.) זה מחזה פלא. זה לא סתם סיפור על אירוע, אלא זה סיפור שבא להסביר מה המקור של התורה, שהיא ממש חלק מהחיים של עם ישראל. התורה עצמה ראתה בהעברה אדוקה ונאמנה של המורשת הזו את הבטחת השימור שלה "כי לא תישכח מפי זרעו". התורה מספרת שה' מודע מראש לאפשרות שהיא תישכח, ולכן דואג מלכתחילה להבטיח שכל דור יתעד את זה עבור הדור הבא אחריו, וזה פלא עצום שאתה רואה שזה באמת עובד, אין לך עדות גדולה מזו. ונקודה נוספת, כשאתה רואה כיום את הנצרות והאיסלאם לשלל סוגיהם ממש ברוב העולם, הפלא שבכך ורמת האמון שאנו רוכשים לתורה צריך לעלות עשרת מונים, העמים ברובם הצטרפו לאמונה הבסיסית של התורה משום שגם הם בשלב מסויים השתכנעו שיש צדק ואמת בתורה הזו. האמונה בכך שהיא ניתנה משמים אינה רק בגלל שכך כתוב בתורה, אלא בגלל התוכן של התורה, אלו החוקים והמשפטים הצדיקים שכל העמים רואים ונשבים בקסמם.
הקושי שלך ושל רבים וטובים להאמין בכך נובע הן מכך שכיום החילוניות שלטת (עדיין) בכיפה, והיא מניחה כהנחה ראשונית שאין בכלל כוח עליון ואין נצחיות ואין מסתורין במציאות. וממילא שמתוך הנחה כזו מעמד הר סיני נשמע כמו סיפור ילדים. אבל כדאי שתבין שאנחנו בעידן אחר, בראשית העולם חוותה האנושות חוויות אחרות ממה שהיא חווה היום, המציאות האלוהית היתה נוכחת בחייהם הרבה יותר ואילו היום יש ניסיון של החילוניות לבטל את כל מה שהיה שם, את כל המורשת של האנושות מעבר לעידן הנאורות של 200 השנים האחרונות. אבל זה ניסיון שלדעתי נכשל ויכשל, האנושות ברובה נוטה להאמין שיש כוח עליון, ויש אמת שגדולה מהמציאות האנושית. ואם כך הוא אין באמת אופציה נוספת מלבד התנ"ך, שכן סיפורי האלילים אין איש משכיל אחד שמאמין בהם. החילוניות הטהרנית, שמנסה לעקור את כל הערך של העבר, ושל המסתורין שבמציאות, ושל המחוייבות האנושית לכללים נעלים ממנו ולהשתית את המציאות רק על חוק התבונה, אינה מספקת אותנו כבר ואנו מבינים שהיא מתעלמת משאלות יסוד רבות על המציאות וממאנת להתייחס אליהם. אם תסתכל על המציאות המערבית הכפרנית בספק ובתהייה, אולי יקל עליך לראות את מעמד הר סיני, את מתן התורה כמשהו שיש לו תשתית מאוד חזקה מהסיבות שאת תמציתן מניתי לעיל, ולא תסתכל עוד על המעמד הזה מתוך הנחה קדומה שזה קשה או לא אפשרי שקרה.
ואני רוצה להדגיש שוב, שיש אמנם את האמונה התמימה בסיפור התורה, ושזה חלק מההיסטוריה שלנו, וזה מאוד הגיוני להאמין בכך. אך יש עוד נקודה והיא האמונה בתוכן של התורה, ואם האמונה בתוכן היא אצלך חזקה ומבוססת, וברור לך שהתוכן של התורה הוא צדק אלוקי שאין כמותו באנושות, אזי שאלת הסיפור הזה או סיפור אחר היא משנה פחות, לא משנה מה בדיוק היה שם, מה שהתורה רוצה הוא שתלמד מכל סיפור את הלקח שלו לחיים. ולכן, אם אתה רוצה להשתכנע יותר, כדאי לך להגות בתורה עצמה, בתנך, ולנסות לקרוא את זה ולשאול מה הכותב רוצה כאן, מה המסר שלו עבורי ולנסות לראות אם זה מרגיש לך כמו מסר אמיתי של אלוקים, ולא מסר של עוד אדם שכתב ספר יפה ומעניין. כך האמונה שלך תהפוך להיות דבר אישי, פנימי ויציב ולא רק אמונה באיזה מופת או נס שמספרים לך עליו. זה מומלץ מניסיון אישי..
ב. השאלה על תורה שבע"פ היא שאלה טובה וחזקה. גם על כך יש לענות בכמה דרכים. האחד הוא שפרשנות חז"ל לתורה היא היחידה שעמדה במבחן הזמן. היא אפשרה לעם ישראל להחזיק בתורה עד היום. לא הצדוקים או האיסיים או כל כת אחרת. ועצה טובה היא, דבר שעומד במבחן הזמן, כדאי שנכבד אותו, הכבוד הוא בעצם נתינת אמון בכך שיש בו יסוד של אמת מוצקה, גם אם על פניו זה נראה מחודש. כשהנך לומד את התורה שבע"פ, את פירוש הפסוקים בדרך מחודשת, כדאי שתעקוב ותשאל למה בעצם החכמים עשו זאת? מה ראו לכך? ואולי גם אתה תגיע למסקנה שחכמתם רבה היא והם כיוונו לרצון ה' ולשורש דברי תורה. (אינני מדבר כמובן על החלקים שקיבלו במסורת, אלא בעיקר על החידושים שרבים הם)
אומר לך בקצרה את מחשבותי בעניין, אפילו שהיריעה אינה מספקת. ביסוד התורה מונחת כבר אפשרות הפירוש. התורה אינה חתומה אלא ניתנה לאדם, והאדם הנאמן לתורה יצליח לפרשה פירוש אמיתי ומתאים לזמנו ולתקופתו. אפילו בתורה עצמה רואים כבר שמשה לא רק מוסר מפי ה' אלא גם מפרש, שזה הוא ספר דברים שספרו של משה הוא והסכימה ההשגחה על ידו שדבר ה' הוא. וגם כח השופטים והכהנים הלוויים להעמיד דברי תורה הם דברים המפורשים בכתובים.
והאמת שאם התורה היתה כספר החתום כדברי הצדוקים, לא היה לה המשך חי. התורה אינה רק ספר, כפי שזה באסלאם להבדיל, אלא משהו שממשיך את עצמו כגוף חי וניתן בכל דור ודור מחדש. לולי היו קמים חזל ומפרשים דברי תורה בהתאמה לתקופתם היה קושי גדול להמשיך את התורה הלאה, כאשר אין נבואה ואין השראת שכינה גלויה בישראל. ספר שאין לו המשך אינו גוף חי, התורה עבורנו היא גוף חי שמתגלה מחדש תמיד על ידינו. אנו מתפללים שיתן חלקנו בתורה, שהתורה אינה רק הוראות שמיימיות סתומות אלא משהו חי, התגלות ה' שחיה בקרבנו, שכיום הוא בעיקר ע"י הלימוד וחידושי תורה שבכל דור ודור.
והאמת שזה צורך הכרחי בכל דת, אין באמת דת שמחזיקה הרבה אם אין לה מסורת של פרשנות.
ג. לגבי הקללות והאיומים, היא הנותנת, זאת שיש בחירה חופשית היא המצריכה לומר לנו כה הרבה שלמעשינו יש תוצאה ואם נעשה רע אז יהיה רע. אילו לא היתה בחירה לא היה צורך לאזהרות אלו.
ד. הצורך בעונש. איך שאני מבין שכר ועונש אינו רק מנגנון הרתעה, אלא ההבנה שלדברים יש תוצאה. השכר והעונש אם כן אינם איום, אלא העמדה על חומרת ומשמעות מעשינו, היות ויש לנו בחירה חופשית, אזי לטוב ולרע אנו יכולים להכריע את מהלך הדברים, ולכן עלינו לדעת שלמעשה הרע יש השלכות לא פשוטות על חיינו. ולהיפך בטוב, שמידה טובה מרובה.
אם ברצונך לשאול עוד הנך יכול לשלוח עוד שאלות לישיחנה או אלי במייל ryehmeir@gmail.com
שמח על כך שאתה מעלה את שאלותיך ומעז לבקש עליהן תשובה
בברכה
אריה מ.
