אני גרושה וחזרתי להורים וקשה לי כל כך שם!

שאלה:

שלום רב,
אני בת 34, גרושה בלי ילדים גרה אצל ההורים, יש לי קושי גדול מאוד שהתחיל מזמן ורק מתעצם עם השנים. העניין הוא מערכת יחסים בתוך המשפחה, בעיקר מול אמא שמשפיע על כולם.
אמא היא אדם ביקורתי מאוד, כל היום מסבירה לי למה אני לא בסדר, ואת מה אני צריכה לתקן ולשפר בעצמי, בכללי נותנת כל הזמן תחושה שהאי חכמה ממני ורק היא יודעת מה טוב עבורי, התחושה היא שאני ממש לא הילדה שהיא ציפתה לה, אנחנו שונות באופי מאוד. היא טיפוס דומיננטי, עוצמתי שלא משאיר מקום לאף אחד. ואני עדינה ורגישה מאוד. (אם שמעתם על המושג אדם רגיש מאד) בכללי אני מרגישה חסר גדול מאוד, אני זקוקה לאהבה ולחום, והאי בכלל לא שם. לדוגמא לפני מספר שבועות לא חשתי בטוב והיא ממש כעסה עלי שהכל פסיכולוגי, אני חשתי כאבים בחזה, דופק מהיר, סחרחורות וכאבים בכל הגוף והיא אומרת לאבא שלי "תעזוב אותה היא סתם משוגעת" הרגשתי כל כך נטושה. גם הרופא לא הבין מה אני רוצה, למעשה אחרי בכיות ותחנונים הגעתי עם אבא שלי לרפואה דחופה שם נאמר לי שזה נשמע כמו תסמינים של הנגיף … חזרתי הביתה בוכה בהקלה שסוף סוף מישהו הבין אותי מאז אני מחלימה ב"ה. הקושי הזה שכל בוקר היא היתה צועקת עלי כמו מטורפת כמעט שאלך לעבודה, ולא מרשה לאבא לדבר איתי חצי מילה. מבחינתה הכל פסיכולוגי…
ויותר מזה היא שולחת את האחים הנשואים לצעוק עלי גם !!! וגם הם משתפים איתה פעולה במקום להקשיב לי. ואחר כך אח שלי הנשוי מסביר לי כמה זה חשוב ביקור חולים בתור מחלים הלך לבקר אנשים חולים בבית וזה ממש החיה אותם. ואני רציתי לצעוק עליו שאולי זה יפה אבל אחותו שוכבת כמעט חודש פעם אחת לא יכלת להתקשר לדרוש בשלומה? פעם אחת התקשר רק כי אמא אמרה לו לצעוק עלי שאלך לעבודה…. אני מרגישה שעם כל הכבוד אין לי שום דבר משותף עם הנשואים פשוט כלום. הם לא מוכנים להקשיב לי בכלל. חברתית-גם מאוד מאוד קשה לי, אני לא מכירה בנות במצב שלי וגם ארגונים שועזרים לנשים גרושות לא עוזרים לגרושות בלי ילדים. אני מרגישה שמשפחתית קשה לי מאוד מאוד, אין לי ביטחון שהאנשים בבית אוהבים אותי ודואגים לי ורוצים בטובתי. אני כל כך רוצה להתחתן ובינתיים זה לא קורה. חולמת על ילדים משלי וגם זה לא קורה בינתיים… עצובה מאוד ודי בטראומה התחושה הזאת שאנשים סביבי אני לא יכולה לסמוך עליהם. זה מלחיץ. אני בקשר עם מטפלת רגשית מצוינת, בתקופת הקורונה הרוב היה מרחוק, ושוב גם כאן נכנס הפחד מאמא (שיש לציין משתדלת שלא ינהל לי את החיים אבל לא תמיד בהצלחה) בגלל שהמטפלת אינה מהציבור החרדי אז אמא לא מרשה לי ללכת אליה, ואני לא חושבת שזה משנה, כי אישה מאוד מיוחדת עם הכרות ארוכה עם בנות כמוני, אני מרגישה שהיא מעריכה אותי מאוד על המקום הרוחני שבו אני נמצאת וכן היו פעמים שהבנו שזה שאלה לרב. העובדה היא שמאז שאני אצלה מצאתי לפחות מקום אחד שנותן לי אהבה וחום, שמקבל אותי כמו שאני, שנותן לי תקוה, שמאמין בכוחות וביכולות שהשם נתן לי, טוב שם מאוד. מבחינתי כל עוד המצב החברתי והמשפחתי שלי כזה אני איתה בקשר. היא מבינה את המקרה המיוחד שלי ועונה גם בין פגישות לטלפון/למייל. רב ששאלתי אמר שזה לא קשור אליה אם זה טוב לי זכותי ללכת אני לא צריכה רשות ממנה. אני מבינה את זה אבל היא לא, בחינתה כיבוד הורים זה תרוץ טוב בשביל לנהל לילדים את החיים. יש כאן בעצם כמה שאלות, אולי פשוט תאור מצב מתמשך שנהיה קשה יותר בשנה האחרונה בעקבות המצב. לא יודעת. לפעמים אני חושבת לעצמי מי יתחתן עם מישהי כמוני עם כזה סיפור? אני חוששת שאשאר לבד.

שואלת יקרה,
עוד לפני שנענה תשובה,
תרשי לי להגיד כמה מילים?

אני מורידה את הכובע בפנייך… אבל באמת.
במצב מורכב כל כך
בו הייאוש, החידלון, והמרמור הם אויבים מרים שעורבים מכל פינה
את מנסה לשמור על שפיות…
לעזור לעצמך
להרים את הראש איכשהו ולקוות לעתיד טוב יותר…

בראש ובראשונה חשוב שתביני כמה זה לא מובן מאליו…
כמה ההתמודדות שלך היא "מסלול למיטיבי לכת" וכל התקדמות
וכל ניסיון לחשוב חיובי ולהתקדם למקום טוב הם מאמץ אדיר וראוי לכל הערכה.

ועכשיו-
בואי נתחיל מעובדה "פשוטה" שיש ארגון ל"רווקות גרושות"
היכרתי אותו כשהוא היה בחיתוליו..עד שהוא התבסס יותר
את יכולה לפנות אלי באישי ואני אתן לך פרטים של ה"מייסדת" שלו
חברה קרובה ואהובה שגם כמוך מצפה לישועה.

רק אחרי שמכירים את העולם הזה מעט מקרוב מבינים כמה זה מורכב…
יש כאן קונפליקט עצום-
מצד אחד -את כבר ישות בפני עצמך…
כבר יצאת מרשות הוריך ועברת את הגיל בו את מבקשת מאמא רשות ללכת לחברה..
אבל בפועל את עדיין גרה איתם בבית משותף
וזו בהחלט "סיבה למסיבה" :(((.

המצב המתוח להערכתי בינך לבין אימך נובע גם מהבדלים אישיותיים
אבל גם מהתמודדות שונה מאוד.

כלומר-
אמך שרוצה כבר לראות אותך נשואה, מסודרת, מנהלת סדר חיים שמתאים לגילך
מנסה לגרום לזה לקרות בדרכים שהיא יודעת לגרום לדברים לקרות-
ל"עזור" לך להיות אקטיבית
לגרום לך להצליח בעבודה ושיהיה לך שם טוב כשמבררים עליך
להסביר לך כמה חשוב להתנהג כך וכך ולא אחרת-
כי בעיניה "בן אדם נורמלי" לא אמור להיות כל כך רגיש וזקוק לזמן איכות לעצמו…
ואם זה לא עובד ואת לא מבינה מה שלהערכתה את אמורה להבין.
אז היא גם פונה לאחיך ומנסה לרתום אותם למערכה.

האם היא צודקת?
לפי אמות המידה שלה-לפי מה בעיניה בחורה בגיל שלך אמורה לעשות- אולי כן.

האם זה מה שיעזור לך להתמודד ?
התשובה מיותרת…

את בנויה אחרת.
ומעבר לזה במצב שלך אני מניחה שיש דברים שלוקחים לך
פי 10 יותר אנרגיות מאשר אם היית בחורה בת 20….או אישה ל3 מתוקים בת 30…
וזה כל כך טבעי.

האם את אמורה ללכת לפי הלך רוחה של אימך?
זו הרי לא שאלה של מה לעשות היום או מחר
אלא האם את אמורה להתאים את עצמך למבנה הנפשי
ואופן החשיבה של אימך?
מוזמנת ללמוד הלכות כיבוד הורים ולהבין עד כמה ריבונו של עולם
לא מצפה מצפה מאיתנו להיות העתק הדבק של ההורים שלנו והדפוסים שלהם.
גם כן אם בעיניהם זה הישר והנכון.

מה כן?
אם כבר ניסית הכל
כולל להעריך את עצמך על החוזקות שיש בך ואת עצמך כמו שאת
ועדין המתיחות קיימת.

אני ממליצה לך ממש לחשוב על שינוי הנתונים
אין טעם לשהות במקום ששואב אותנו ולחכות שמישהו ישתנה ויהיה לנו קל יותר
תחשבי על אופציה לשכור יחידה עם שנים שלושה דיירות שנמצאות במצב דומה לשלך
זה אמנם לא אידיאלי ,
אבל אידיאלי עוד פחות מלשהות בבית הוריך ולהזמין לעצמך פיצוצים על ימין ועל שמאל.
כי את הדרך של אמא שלך להשיג תוצאות ושינויים את לא הולכת לשנות
לא משנה כמה את צודקת

המצב הזה מורכב מאוד עבור שניכם
ואת מוזמנת להיות הראשונה שעושה לו סוף
ולא ממקום של מרדנות והתרסה
אלא ממקום של הערכה על כל השנים שהבית היה לך לאכסניה
אבל עכשיו- נכון יותר לכולן לעבור שלב.

אני מניחה שזה לא דבר של מה בכך
ומומלץ שתעברי את זה מתוך תמיכה של מישהי קרובה
שתדחוף אותך הלאה-
אבל בסופו של דבר זה ימשוך אותך מהביצה הטובענית שבה את מצויה כרגע.
וגם ייתן לך תחושת יציבות וביטחון כאדם שמסוגל לעזור לעצמו ולא להישאר במקום שמטביע אותו.
דבר שיעזור לך גם הלאה בעזרת ה' כשתהיי בצומת של לקיחת החלטה על בניית הבית שלך בעז"ה.
זה גם ישפיע על הארגיות שלך ויזמין לך אנשים אחרים וטובים לחיים שלך

ועוד דבר-
חשוב לא פחות

תדעי לך שיש מישהו ששם אותך בצומת הכואבת הזו
למה? לא נדע…
הוא נמצא איתך בכל רגע ורגע בכאב, בחסר, בסחיטה הנפשית הפנימית.
ויש לו תוכניות רק להיטיב לך.

אני מניחה שאת מודעת לזה
לא יודעת עד כמה את חיה כך ביום יום. כי כשנמצאים במערה
לפעמים מתקשים להאמין שמישהו חצב אותה אך ורק בשביל נקודת היציאה…
אבל ככל שמנסים להיאחז בידיעה הזו
כך המציאות נהיית נסבלת יותר גם אם עדין לא רואים את האור המיוחל בקצה המנהרה.

בהצלחה המון המון

חוששת על ההורים שלי

אני הבת הקטנה במשפחה והרוב כבר נשואים נשארתי עם אח שגדול ממני בכמעט 8 שנים והוא גם לא הרבה בבית ההורים שלי כבר מבוגרים ואני מאד מפחדת שיקרה להם משהו

קרא עוד »

חסימה רגשית במהלך טיפול

שלום! דבר ראשון תודה רבה על האפשרות לקבל מענה בצורה דיסקרטית ומכבדת לפני כחודש התחלתי טיפול רגשי בעקבות אובדן שחוויתי לפני כחצי שנה אני טיפוס מופנם מאוד וכמעט שלא יוצא

קרא עוד »
לשון הרע נוטל כל הזכויות

מפחדת להתחתן מחשש שאפול בפח

אני בת 19, בחורה מוכשרת, נראית טוב, וחכמה. אהובה מאוד בחברה ובכל מקום שבו דורכת ונהנית מהחיים וגם מהאתגרים שיש בהם. לומדת בסמינר מעולה וחשוב, בית טוב, משפחה מדהימה וילדות

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

קשיים בקשר עם הבת הקטנה שלי

שלום ותודה לאתר הנפלא. יש לנו בת בת 8, חכמה ומקסימה שמרווה אותנו נחת ב"ה. לאחרונה היא התחילה לומר שוב ושוב באוזננו: "אתם לא אוהבים אותי". יצויין שהבית שלנו לרוב,

קרא עוד »

יש לי קושי להביע את רגשותי

אני אברך בן 20, יש לי קושי גדול להביע את רגשותי, אני מרגיש מעין חסימה כזאת בכל פעם שאני רוצה לבטא את עצמי בפני אנשים אשתי וכל מי שלא יהיה,

קרא עוד »

תפילה במניין באתר זום

בס"ד האם אפשר להגיד קדיש בתפילה במניין דרך אתר "זום"? תשובה: שלום וברכה,שאלה גדולה וחשובה שאלת. באופן עקרוני עמדת הפוסקים היא שצירוף למניין הוא באמצעות התכנסות פיזית למקום אחד ואין

קרא עוד »

נקרעת בין אבי לאמי

אני בת יחידה בין בנים ויוצא לי הרבה להיות עם אמא שלי לדבר איתה וכו. ההורים שלי (סליחה שאני אמרת) אבל מאוד הרבה רבים מילולית. עד כדי שאמא שלי יכולה

קרא עוד »
מאשימה את עצמי כשאני עצובה

אין לי כוח כבר לכלום

נמאס לי להילחם כל היום לנסות להבין את עצמי, אין לי כוח להמשיך את החיים, אני לא מסוגלת להמשיך עוד. פשוט אני מרגישה שהבטרייה שלי גמורה ריקה אני מסתכלת על

קרא עוד »

יש לי פחות חשק לקיים את המצוות

שלום, אני בן 24. כל חיי חונכתי במסגרות שומרות תורה ומצוות, אבל לאחרונה קצת קשה לי עם האמונה והמצוות ואני מרגיש שהחשק שלי נחלש.  יש כמה דברים שאני ממשיך לשמור

קרא עוד »

מה עושים עם תלות בחבר?

עם הזמן נהיה לי תלות בחבר, שבאמת אני מחובר אליו. אוהב אותו מאוד, יש לי איתו דו שיח מעולה, כיף לנו להיות ביחד. ממש חברים אמתיים וטובים.
אבל עם הזמן גילתי שיש לי בו תלות (כך זה נקרא) מפריע לי שהוא מדבר עם משהו אחר. כשלא תמיד הוא עונה לי, או כל מיני דברים מהסוג הזה.
עד כדי כך כשעברנו כל אחד לישיבה אחרת, הוא התנתק ממני וזה מאוד פגע. אני מנסה להשתחרר ממנו ולא מצליח, אני חיב אותו זה אוויר לנשימה שלי. אמרוי לי שאני צריך יותר הערכה עצמית ועשיתי וזה לא עזר.
א"כ השאלה. מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ממנו, ושלא יקרה לי שוב עם חבר חדש?
תודה רבה רבה מראש

קרא עוד »
האם מדינת ישראל קמה בזכות השואה?

מדינת ישראל קמה בזכות השואה???

שלום, יש לי שאלה שמעיקה עליי מאוד מאוד במיוחד בימים אלו. אני מרגיש שזה חונק עליי, מונע ממני לחשוב ומעוות לי המון דברים שאני באמת יודע שאני מאמין בהם וסומך

קרא עוד »

חסימה רגשית במהלך טיפול

שלום! דבר ראשון תודה רבה על האפשרות לקבל מענה בצורה דיסקרטית ומכבדת לפני כחודש התחלתי טיפול רגשי בעקבות אובדן שחוויתי לפני כחצי שנה אני טיפוס מופנם מאוד וכמעט שלא יוצא

קרא עוד »

רוצה לבכות ולא מצליחה

אני לא מצליחה לבכות. איך בוכים? זה לא שעברתי דברים מדי קשים רק שאני תמיד אומרת שאח"כ אני יבכה ובסוף זה אף פעם לא קורה. אשמח אם תסבירו לי איך

קרא עוד »

חסרה לי שמחת חיים

שלום רב. אני נשוי ב"ה לאשה מקסימה ויש לי ילדים. וב"ה אלף פעמים הכל טוב. יש לי בעיה אחת, בתקופה האחרונה חסרה לי שמחת חיים כל דבר נראה לי פשוט

קרא עוד »

מתקשה להתחבר לתפילה

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולקום בזמן ולא לאחר, וקשה לי מאוד. אני מתפלל כמובן אבל לא כל כך מתחבר לתפילה.  ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום בשעה

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן