שלום לך וחורף בריא
אני פונה אליך בתחינה ובבקשה דחופה יש לי הרגשה ממש גרועה ויש לי כמה דברים שחשבתי עליהם רבות ואילו הם אלו החסמים שיש לי יש לציין שכבר הייתי בטיפול מספר פעמים והיה קצת שיפור אבל בגדול המצב קשוח
א'
יש לי הרבה זכרונות משנות הילדות שלי שהורי מה שנקרא חנקו אותי לא נתנו לי ביטוי הם לא דאגו להוציא את כשרונותי לפועל וחלק מהם גם לדכא לא דחפו לקשר חברותי על אף שיש לי יכולות חברותיות רבות ותמיד הייתי בצד במשחקי השכנים והסביבה והורי לא הסכימו לי להשתתף כי לדעתם המשחק לא התאים להם אבל בלימודים כן הייתי משוחרר ושיחקתי עם כולם וכן לא הסכימו לי דברים שרציתי כגון נגן רק אחרי שאבי שאל רב הוא הסכים ועשה לי תנאים וכן בלבוש רציתי להתלבש ולהראות נורמלי ולהם זה מאוד הפריע והעירו לי ע"ז כסדר ואני רואה אצל אחיותי שחלקם נשואות שהתפרצו לגמרי מתלבשות איך שבא להם גם לא כ"כ לפי כללי ההלכה וכן בקניית והכנסת כל מני דברים שהורי אסרו ואוסרים וגם הורי לא כ"כ חזקים ולא בטוחים בעצמם והרבה פעמים לא מתואמים הם אנשים מאוד נחמדים וטובי לב רק כנראה יש להם פחד שלא נתחנך טוב אבל תכלס אני לא קיבלתי מספיק כח מהבית ולכן קשה לי כל פעם לחפש כח ואהבה ממקומות חיצוניים וזה גומר אותי.
ב'
מה שהכי בולט בכל הסיפור זה הצורך החזק בחברה וכמה שזה תופס לי את הראש תמיד עיקר החברה שלי היתה עם אנשים צעירים ממני שאחזו ממני ונהניתי לדבר איתם וגם הם נהנו אבל עם חברה בגילי זה פחות זורם חוץ ממי שבא מעצמו וגם הצורך באישור סביבתי כ"ז מגיע מצורך למלאות את עצמי בגדול זה ההרגשות שלי וזה מגיע עם הרבה תופעות לוואי קשות בכל מני דברים אשמח מאוד לקבל עזרה וזה פשוט להציל חיים כפשוטו אם אפשר דרך המייל זה יהיה מצויין אבל אם יש צורך בטיפול אז אשמח אם תודיעו לי וכן אשמח לקבל מידע על מטפלים מומחים או כל דבר אחר שיכול לעזור
תודה מראש ובברכת כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים
שלום וברכה.
ראשית ברצוני לציין ולהוקיר את הפניה שלך ולשבח את עצם המודעות שלך למה שמתחולל בתוכך, אתה לא מוכן לחיות חיים סתמיים ואתה מצליח לזהות חלקים כואבים שזועקים לעזרה בתוכך ואתה גם מצליח לקשור אותם לעבר שלך בילדות. אני מאמין שכלים וכוחות אלו יעזרו לך להמשיך ולהתפתח בהמשך הדרך בכל תחום בחיים.
- אתה מציין שני דברים מאוד חשובים, בתחילה אתה כותב על הזיכרונות ילדות על כך שההורים לא אפשרו לך התקדמות והתפתחות, על חסימה בחלק החברתי ואתה מוסיף שאתה מכיר בכך שגם לא קבלת מספיק גב ותמיכה דבר שגרם לך לחפש אהבה במקומות אחרים. מאוד הגיוני הרצף שאתה מתאר. לפני שאתייחס עמוק יותר לקונפליקט חשוב לי לבאר מעט את עניין הקשר והבניה שלנו בחיים ע"י הקשר עם ההורים משום שכל אחד מאתנו נושא איזה טינה או תסכול מאיך שהוריו גידלו אותו, גם הילד שקבל חום ואהבה עדיין גם חלקים שפחות מתוקנים אצל הוריו בוודאי השפיעו ועדיין מנחים אותו בחייו, ההסתכלות היהודית מזמינה אותנו להבין כי זה חלק מהעבודה של האדם בחייו לברר את אותם דברים להתעלות מהם ולצמוח מתוך אותם קשיים.
- חז"ל לימדנו כי שלושה שותפין באדם. הקב"ה, אביו ואמו. עוד בעודנו ילדים רכים בשנים, למעשה בשנותיו הראשונות של האדם, מעצבות הדמויות המרכזיות בחייו חלק בלתי נפרד מתפיסת עולמו. למעשה הילד רואה את העולם דרך אותה התוויה אליה הוא נושא עיניים ומפנים את אמונותיהם ותפיסותיהם של הוריו, גם כלפיו. עם צמיחתו של האדם יתעורר בו הצורך להזדהות מחד ולמרוד מאידך בדמויות שעצבו את חייו. מסננת פנימית שפעמים רבות לא מודעת וע"י בוחר האדם מה יהיה במערכת חייו ומה לא. לעיתים קרובות אדם עלול למצוא את עצמו נוהג עם ילדיו בדיוק באותו האופן בו נשבע לעצמו שלא לנהוג. הן כיוון שהיחס נטמע בו. לכן חשוב ביותר להיכנס לתהליך שמטרתו הברורה הינה עיבוד הקשר עם הוריך וליבון המערכות הפנימיות שהם חלק בלתי נפרד ממך ופועלות בך. קשה עד בלתי ניתן לברוח מזה וכדאי מאוד להתייחס לאותם משקעי ילדות כשליחות אלוקית לעבודה עצמית. אתה כותב כי אצל אחיותיך חוסר ההכלה ואי היכולת של הוריך לשחרר להתמודדות בונה, גרם הדבר לתסכול שהיום הם מנסות לפצות את עצמם בדרכים שאינם תואמות את דרך התורה, חבל שכך אך תשמח שאתה מבקש ודורש מעצמך תיקון ושינוי ואינך מוכן לפצות על הקונפליקט בדרכים שלא באמת יגעו בשורש הדברים.
- ההורים משרתים אצל כולנו בכמה תפקידים. בחיים עצמם אי אפשר להפריד בין התפקידים ההוריים השונים כיוון שלרוב הם באים בצורה מעורבת, אך במבט מלמעלה ניתן לומר שיש שני תפקידים מרכזיים. האחד לאהוב את הילדים, והשני ללמד ולחנך אותם על פי הערכים בהם הם מאמינים. במקרה שלך ישנו קונפליקט, אתה כותב כי הוריך הם אינם אנשים רעים אלה שמרניים ואולי מעט חרדתיים ואולי זה מה שגרם להם לשמר אותך קרוב אליהם ולא לאפשר לך להתמודד עם העולם החיצוני אך יחד עם זאת הדרך שהם בחרו לגדל אותך מתוך דאגה ולגונן מפני העולם החיצוני שבאמת נעשה ליותר ויותר מאתגר הוא לא מה שבאמת גרם לך רק להיבנות אלא יצר אצלך גם סדקים בביטחון העצמי ובבניית הזהות.
- יש מושג שנקרא "ייצוג פנימי", הכוונה היא לזה שהדמויות המשמעותיות בחיינו מתקיימות בתהליכי רגשות ומחשבות שלנו גם ללא האמירה הפיזית של הדובר. למשל: אתה עושה משהו ואומר לעצמך "אויש, אמא הייתה אומרת לי על זה שזה לא בסדר". ההפנמה של דמויות מרכזיות בריאה כי היא משרתת חלק ממערכת המוסר שלנו בודאי בהיותנו צעירים, אך היא גם יכולה לגרום סבל כאשר המוסר האישי כמו במקרה שלך מתנגש עם הצרכים שלך להתפתחות תקינה מול החברה. חשוב שתכיר מושג נוסף שנקרא "נפרדות", כחלק מההתבגרות שלנו אנו עוברים תהליך שמתחיל מאז שאנו ילדים עד לסיום תהליך ההתבגרות ולעיתים אף הרבה יותר מאוחר. משמעותו של התהליך זה הוא שאנו לומדים לחוות את עצמנו כ'ישות' נפרדת שחיה לצד ההורים ולא כחלק מהם. בגיל ההתבגרות אנו מתחילים לעצב את עמדותיהם כלפי ענייני העולם. אחת המשימות ההתפתחותיות של גיל זה היא ליצור נפרדות מההורים: בעצמאות בחיי היום יום, בדעות, בקבלת ההחלטות ובקבלת האחריות על חיי. כדי להצליח למצוא "איפה אני" , מהן עמדותי בנפרד מאלו של הורי להן חונכתי כל חיי. הנערים בגיל ההתבגרות יוצרים לעצמם "אני" אחר, שונה מזה של הוריו. בד"כ הוא מבוסס בדברים רבים על התשתית שהנער גדל אך מותאם ומתגבש באופן אישי ע"י הנער בו הוא מוצא את הקול השונה שלו בתוכם. הדיבור הפנימי של ילד הוא זה אשר למד, שינן והפנים מהוריו. כדי לשנות את הקול הפנימי לקול האותנטי שלו, על המתבגר להוציא תחילה את קולם של הוריו, את דעותיהם, ליצור איזה שקט שבו יוכל להפריד בין כל הקולות.
היכולת לנפרדות ומציאת הקול השונה היא הכרחית להתפתחות כמבוגרים בהמשך החיים לעמוד על שלהם בעולם, להתנגד לקולות שמתנגשים עם עמדותיהם ולשמור על ה'אני האמיתי' שלהם מול לחצים חיצוניים בזוגיות, בעבודה, ובין חברים. הקונפליקט אותו אתה מתאר הוא גם חלק מתהליך זה, אתה בוחן את החלקים בהם יש לך דעה עצמאית אל מול חלקים בהם אתה עדיין מושפע וצריך את האישור והתמיכה של ההורים. אתה גם מושפע מכל אותם ארועים בהם ההורים שמרו עליך בנוקשות מהשפעות זרות בחברה. למעשה מה שיכול לעוזר לך הוא לייצר תחושת 'נפרדות' ע"י ההבנה והתבוננות במורכבות. כאשר אנחנו יודעים שיש לנו בעיה קשה אך היא טבעית, היא חלק ממחזוריות החיים והיא חולפת, כבר קל לנו יותר לקבל אותה. אנחנו מרגישים פחות אשמים ופחות אבודים ובודדים. כדי להתבונן באמת ובאומץ במצב, נסה לדייק עם עצמך מה הם הרגשות המתעוררים בך כלפי מצב היחסים החברתיים שלך, ראוי שתכיר כיצד ההשפעה על חייך ביום יום, עד כמה אתה מופעל ופועל עם אותם קולות וזיכרונות ונסה לעשות הפרדה בין מה ששייך לעבר ומה שחשוב לך באמת היום. - רוב חיינו אנו מנסים להימנע ממה שגורם לנו תחושה לא נעימה, ולא פעם בצדק. אם חם לנו כשניגע בתנור נזיז את היד, אם מקום גבוה גורם לנו לחץ נרד למטה למקום בטוח יותר, כשעולה בנו כעס אנו פועלים באופן מיידי כדי לפרוק או להביע אותו, כשעולה בנו מתח או חרדה נפעל באופן מיידי כדי להרגיע אותם. תגובות אלו הן מיידיות, כאילו מישהו בעבר תכנת אותן בנו. קבלה של רגש לא אומרת שבחרנו להרגיש כך ולא אומרת שהוא נעים לנו, היא לא אומרת שקל להרגיש אותו, או שזה ייסב לנו נחת ושלווה. קבלה של רגש משמעותה שחווית רגש והישארות איתו זה בדרך כלל לא דבר רע. אם נצליח לפעמים להתגבר על ההרגל, שכאילו מתוכנת בנו, להעביר הלאה ולא להתמודד, לא לחוות את הרגש השלילי, אז אומנם בטווח המיידי לא בטוח שנרגיש את ההקלה או הפורקן אליו אנו שואפים, אך סביר מאוד שכן נצליח להרחיב את יכולת ההתמודדות שלנו כך שתנבע מתוך חשיבה שקולה ולא מתוך תגובות אוטומטיות (ויתכן שבטווח הארוך עוצמת הרגש השלילי אף תפחת). חידוד חשוב במקום זה הוא שקבלה היא אינה הימנעות. חוויה של רגש אינה אומרת הפנמה שלו וחוסר תגובה קבלה של רגש היא אינה הימנעות מתגובה בכלל, אלא חוויה המאפשרת הימנעות מתגובה אוטומטית. קבלת רגש היא אינה התעלמות ממנו, אלא דווקא התבוננות ובחינה עצמית של העולה בנו, כדי לאפשר תגובה ממקום שקול יותר, שמודע גם לחוויה הרגשית השלילית.
אל תפחד מרגשות שליליים הכר בהם ותן להם נוכחות ומקום, אני שומע את הזעקה שלך לברוח מאותם רגשות שליליים, לא כדאי להתנגד ולדחות אותם אפשר להם לעבור דרכך כך הם גם יוכלו לעזוב אותך.
- אתה מציין כי אתה מזהה אצלך כישורים חברתיים מפותחים ועל אף ההתנהלות של הוריך והחוסר גיבוי שלהם בחיזוק התכונה החשובה מצאת את הדרך להביא אותם לידי ביטוי אך יחד עם זאת מפריע לך כי אתה נמשך להתחבר לצעירים ממך, יתכן ודווקא בשל התלאות שעברת כצעיר אתה מבין ורגיש יותר ללבם של הצעירים ואולי אתה מבקש גם דרך אותם צעירים לתקן ולרפא את השברים שלך, אני לא רואה בכך שום בעיה אדרבה, דברים מופלאים קורים בעולמינו כאשר אנשים מודעים מחליטים לפתח ולפתור קונפליקטים פנימיים, רוב המענים של ארגוני החסד והעמותות קמו מתוך מציאות של חסר אך חשוב שהדבר יעשה בצורה מאוזנת ומרפאה, נסה לראות בצורך שלך לחברה כתהליך בניה ותשלוט בצורך. אתה מוזמן לשנות את גישתך לאתגר שבורא עולם שלח לך, במקום להגיד כפי שכתבת שיש בך צורך באישור סביבתי וכו' נסה לשנות את ההסתכלות ותספר לעצמך סיפור שונה שיגדל בך כישורים ויסייע לך לרפא את הכאב, במקום להביט בנוקשות על הביטוי שלך
- כתבת שהיית במספר טיפולים וחשת שיפורים קלים אך עדיין אתה לא מוצא מזור לנפשך, מניסיוני האישי גם כמטפל וגם כמטופל, כפי שהקשיים שלך נוצרו אצלך שנים לא מועטות כך גם הריפוי והצמיחה לוקח זמן ומצריך סבלנות, השינוי אינו קורה בהבנת דבר מסוים או באמירה חכמה של מטפל כזה או אחר התהליך הוא דרך ארוכה ודינאמית ומשתנה ואיתה יחד עליות ומרדות, כמו"כ פעמים שלוקח זמן למצוא את המטפל המסוים שמתאים לך, במידה ותרצה שננסה להפנות אותך לעוד ניסיון טיפולי אתה מוזמן לפרט קצת יותר אצל מי טיפלת ובאיזה גישה וליצור קשר בשמחה. יש לך הזדמנות נפלאה של חיבור לפסוק מתהילים "כי אבי ואימי עזבוני והשם יאספני". מאחל לך אך טוב וחסד כל הימים.
בברכה
אברימי פרידמן
