מתקשה עם מצות כיבוד הורים

שלום לך,להסתדר עם בני אדם זו משימה שאיננה תמיד קלה. לאנשים שונים יש גישות שונות וסדרי עדיפויות שונים, הדרך בה הם פועלים לא תמיד מוצאת חן בעינינו וגם להם יש לפעמים מה לומר על הדרך בה אנו מתנהלים. כאשר אדם זר איננו רואה בעין יפה את התנהגותי ומעביר עליה ביקורת, אני יכול לא לקחת אותה ללב, ואם בכל זאת אני מוטרד ממנה, יש באפשרותי לנתק למגע. כאשר הביקורת מגיעה מצדם של אנשים משמעותיים בחיי, קשה להתעלם מהם, ויש גם כאלה שאינני יכול להתנתק מהם. בני משפחה הם דוגמה מובהקת לאנשים שקשורים אלי עמוקות וגם אינני חפץ להתנתק מהם, ולכן התמודדות עם ביקורת וחיכוך עם בני משפחה היא מאתגרת במיוחד. אתה בן 18 ובעוד שנים לא רבות תתחתן בעז"ה ותמצא את עצמך במערכת יחסים עוד יותר קרובה ומורכבת, שתהיה חייב לנווט בתוכה גם כאשר זה יהיה ממש לא קל.

בהקשרים הללו חשוב ללמוד איך מונעים חיכוכים ואיך חיים בשלום עם בני משפחה, אבל יש משהו חשוב לאין ערוך יותר מכך. ללמוד איך לריב. מכיוון שאיננו עומדים להפוך למלאכי השרת בטווח הנראה לעין, הרי שהחיכוכים הם בלתי נמנעים, אבל יש דרכים לנהל את הקונפליקטים הללו על מנת לשמור אותם בגבולות גזרה סבירים ולמנוע מהם להפוך לאיום מוחשי על מערכות היחסים שכל כך חשובות לנו. בהמשך אציין בקצרה כמה נקודות ואניח לך לקחת אותם למקום שאתה מבין. ועשית כחכמתך.

ראשית, חשוב לשלוט בגובה הלהבות. גם כאשר נוצר חיכוך ולהבה קטנה מתחילה לבעור, הדבר תלוי בנו אם להותיר אותה קטנה ומוגבלת עד שתיווצר ההזדמנות הנכונה לנסות ולכבות אותה, או לחילופין, להזין את האש בחומרי דלק שעלולים להפוך אותה למדורת ענק שקשה יהיה כבר לכבות. חומרי דלק ידועים הם כעס, סגנון דיבור תוקפני, שימוש במילים קשות ומעבר לטונים גבוהים. "מענה רך ישיב חמה ודבר-עצב יעלה אף". בלהט העימות, השכל מוסר לפעמים את ההגה לידי הבטן שהיא נהגת איומה, בעיקר כאשר נוסעים בדרך חתחתים. התאונה כמעט מובטחת.

ולעולם, לעולם לא לנפח את הקונפליקט הספציפי לכלל אפוס שלם… יש לנו נטייה לקחת את מקרה מסוים ולשבץ אותו בתמונה כוללת שתחילתה בפרשת בראשית וסופה בימות המשיח, אנו טורחים להזכיר שזו איננה הפעם הראשונה, שגם בשבוע שעבר, וגם כלפי מישהו אחר, וזה עומד להוביל גם לנזקים נוספים, ורואים שזה הולך ומחמיר, ומה יהיה הסוף, וכך הלאה. אז לנשום עמוק, להירגע ולהתייחס אך ורק למקרה הנקודתי. כך גם לדבר לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. לא "אתה בלתי אחראי" אלא "זה היה מעשה חסר אחריות".

נקודה נוספת היא שאם אנו רואים שעלינו על מסלול התנגשות, אפשר לבחון דרכים חילופיות במקום להתנגש חזיתית. כאשר מופרח לחלל החדר נושא נפיץ, לא חייבים לנגוס בפיתיון ולהיתפס בחכה. אפשר לבחור להתעלם או לעבור באלגנטיות לנושא אחר. זה דורש קצת תרגול, לחשוב מראש על תסריטים של עימות ולהכין נושאים אחרים שיכולים לשמש דרכי מילוט (לא להתעלם מנושאים שדורשים ליבון, אבל לבחור את הזמן, את המקום ואת האופן בהם יתנהל הליבון הזה. ארחיב בהמשך).

בנוסף, מידת עין טובה היא נכס אסטרטגי לאדם. פעם עשיתי תרגיל והעברתי בראשי עשרות אנשים שאני מכיר, כאלה שמצליחים ואהודים יותר וכאלה שפחות, ואחד המאפיינים של המצליחים יותר הוא שיש בהם מידת עין טובה. הם מעדיפים לחפש את הטוב ולא את הרע, משתדלים לדון את השני לכף זכות, לנסות לראות דברים מנקודת המבט של האחר. מי שמרגיל את עצמו במידה נפלאה זו צפוי לחיים הרבה יותר טובים מהרבה בחינות.

וכעת אשוב להבהרה שהבטחתי. בסופו של יום, אם קיימת בעיה אמתית, היא תתפרץ ותגבה את המחיר שלה אם לא יתייחסו אליה. התובנות שכתבתי צריכות להוות כלי טקטי על מנת לא להחמיר את המצב ועל מנת לא להיגרר לעימות חסר תוחלת, אבל הן אינן תחליף לשיח בריא וישיר. אם יש מריבות בינך לבין הוריך כדאי מאד לדבר עליהם בזמן ובמקום הנכון, לא בזמנים בהם המתח נמצא בשיא, וחבית אבק השריפה רק ממתינה לניצוץ שיצית אותה, אלא דווקא בזמן רגוע. אפשר לומר להורים משהו בסגנון "יש משהו שמפריע לי ורציתי לשתף אתכם. זה זמן מתאים עכשיו?". לדבר אתם על עצמך, על התחושות שלך, על איך אתה מרגיש. לא מתוך האשמה, לא בדרישה, לא בביקורת אלא פשוט לספר להם איך אתה מרגיש. גישה כזו פותחת את האוזניים ואת הלב.

ולפני סיום אני חייב להוסיף משהו חשוב. כל מה שכתבתי הוא נכון לכל סוג של קונפליקט עם אנשים, אבל כאשר מדובר בהורים, מצטרף לעניין החיוב הפשוט של כיבוד אב ואם. כבוד אב ואם לא מחייב אותנו תמיד לעשות מה שההורים אומרים, אבל הוא מחייב אותנו להבין שהקשר אתם איננו עומד על בסיס שוויוני, אלא שהם עומדים גבוה יותר. הידיעה הזו תתבטא בסגנון השיח אתם ובגבולות הגזרה של העימות, במחשבה שהם אלה שהביאו אותך לעולם וגידלו אותך, בהכרה בכך שאין בעולם מישהו שאכפת לו ממך יותר מהם ובהבנה שבגרות של אדם נמדדת בכך שהוא יודע להבחין מתי הוא עומד מול אחרים כשווה מול שווים, ואת מי הוא צריך לכבד ולהוקיר יותר.

אינני יכול להבטיח שתמיד זה יעבוד, שבכל מקרה תצליח לשמור על שיח נכון ושהדברים לא יתפתחו לפעמים למריבה למרות המאמץ שלך, אבל הניצחון לא יהיה בכך שביום אחד הכול ישתנה. מדובר בתהליך, בלימוד, ובתרגול, בהצלחות קטנות שמצטברות בסופו של יום למסה שיכולה לשנות את מערך היחסים שלך עם הוריך לטובה, ובדרך גם תרכוש לעצמך כלים נפלאים להקמת ביתך בעז"ה.

בהצלחה,

גרשון

gporush@cisco.com