אני לא מתחבר ללימוד הגמרא

שאלה:

אני בישיבה וטוב לי שמה בסך הכל. יש חברים ואוכל והכל . אבל מה שמעצבן אותי זה שכל היום לומדים גמרא . פעם בחיידר הייתי טוב בגמרא והייתי מקבל ציונים טובים אבל היום אני רע בגמרא ואני שונא אותה . למה אני שונא אותה ? אני יודע שאני לא בסדר כי זה קדוש ואסור לשנוא את זה . אבל אני שונא אותה כי אני מאוד גרוע בגמרא וכל היום לומדים גמרא !!! אני לא מבין כלום בסדרים ובשיעור ! בישיבה קטנה הייתי מקשיב בשיעורים וחלק מבין אבל מאז שעליתי לשיעור א בישיבה גדולה אני סובל נורא כי אני לא מבין כלום !!! החברותות שלי עזבו אותי ואין לי רק חברותות גרועים שלא לומדים ורק מדברים . והמקק של שיעור א היה מעיר לי כל הזמן ועכשיו גם של שיעור ב . אני רוצה להיות חשוב ומוצלח כמו בחורים שאני מכיר בישיבה אבל אני לא כזה כי אני לא אוהב גמרא . אני מסתכל בגמרא ולא מבין כלום . איך אפשר כל היום לשבת מול זה ??? בגלל זה החתלתי לשנוא את הגמרא ואני משועמם מאוד ומחפש תעסוקה . אני הולך לפעמים לספרייה העירונית שעכשיו אני גם נמצא בה וגולש באינטרנט אבל אני לא רוצה את זה כי אני מבין שזה רע מאוד . אבל מה אני יעשה ? אני שונה ללמוד ושונה להיות בבית מדרש !!! אני משועמם שם !!! פעם הלכתי ודיברתי עם המשגיח של הישיבה . [המשגיח הגדול של כל הישיבה. לא המקק.] הוא התחיל להגיד לי ללמוד עם חברותא שאני צריך לעזור לו . אבל איך אני יעזור אם אני בעצמי לא יודע כלום !!! אני לא יודע אם תוכלו לעזור לי בזה . אבל אולי כן . אז כשראיתי את האתר הזה החלטתי לנסות לשאול אותכם אולי זה יעזור לי .

תשובה:

שלום לך, בחור יקר!

כתבת שאתה שואל שאלה. אך האמת היא שאתה לא 'שואל שאלה'.

אתה מקשה קושיה.

מה ההבדל?

שאלה נועדה לבירור ואיסוף מידע. שאלה היא "למה", "כמה", "איפה", "מתי". קושיה היא סתירה והתנגשות בין שני דברים ידועים. קושיא היא "איך יתכן", "מה פתאום", "והרי".

שאלה היא שלווה ותמה. קושיה היא סוערת. לפעמים גם כואבת.

בשאלתך ראיתי הרבה כאב והרבה תסכול. מבלי משים – אינך מבקש מידע או בירור, אלא בעיקר מביע את כאבך, ותמה, ומקשה על המציאות הבלתי-הגיונית שבה אתה שרוי.

מה קשה לך?

מן הסתם אף פעם לא ערכת רשימה של הדברים המקשים עליך, אלא חשת שבאופן כללי – המצב קשה. אולי הגיע הזמן לעשות את זה?

  • אתה לא מבין את הגמרא – ידיעה זו מצד עצמה, בכוחה להוביל את האדם לתסכול. אני רוצה להבין טקסט שנמצא מולי, קורא אותו שוב, ושוב, ושוב, ולא מבין כלום! זה בהחלט מעצבן!
  • אתה לא מרגיש טעם וסיפוק – החיים שלך מורכבים מריטואל קבוע של שחרית – ארוחת בוקר – מנחה – שינה – ארוחת ערב – פטפוטים – פטפוטים – שינה – שחרית – ארוחת בוקר – מנחה – וכו' וכו'. שאר הדברים שבין לבין אינם משמעותיים בעיניך, וצפוי ומתבקש מאדם נורמלי שיחוש בחוסר סיפוק משווע. איך אפשר להמשיך כך?!
  • אתה משועמם – ב'ישיבה' התפקיד המרכזי הוא 'לשבת'. רוב רובו של היום יושבים, ואמורים לעסוק בגמרא. סדר א' + ב' + ג' = 9 שעות, שבהן אמורים לשבת מול ספר שבכלל לא מעניין אותך. זה נשמע כמו עונש! לא צורת חיים!
  • אתה מרגיש 'רשע' – אתה יודע שתפקידנו בעולם הוא ללמוד תורה, ולכן עליך ללמוד גמרא. אבל אתה נכשל, ולא מצליח, ובפועל – לא לומד. כתוצאה מכך אתה חש לא בסדר, המצפון מנקר, התסכול משתיק אותו, והלב שמפרפר בתווך גורם לך לרדת עוד יותר. סבך ללא מוצא!
  • אתה מרגיש בטלן ו'דפוק' – כולם סביבך בבית המדרש עושים שטייגען, מבינים, מתווכחים ונהנים, ואתה – מרגיש מנותק ולא שייך. אין לך מושג על מה מדברים, אין לך מושג מה הרב אומר בשיעור. אתה מרגיש מהדפוקים, אפילו שאתה ממש לא כזה. תחושה קשה, ללא ספק!

הגיוני מאוד שלתחושות הללו נלוות עוד כמה תחושות מעצבנות, המנקרות בלבך. ולפני הכל חשוב לציין שההתמודדות הזו היא מאתגרת, היא לא קלה, והיא דורשת התייחסות! זה לא קושי של מה בכך!

וכאן המקום להסביר מדוע אתה מקשה, ולא שואל.

מה אני בכלל עושה כאן?

נולדת. מטרנה. שיניים. חלאק'ה. חיידר. אלף בית. סידור. חומש. משניות. בום!!!

משחר ילדותך הוריך ומוריך דאגו לך שיהיה לך הכל, שתקבל כלים להצלחה בחיים, שיהיו לך חיים טובים ותחוש תמיד באושר. נתנו לך מתנות, שיבחו אותך על הישגים, פרגנו לך על ציונים, לקחו אותך לטיולים, למדו אותך את החיים. הכל היה טוב ויפה. השתדלת להיות ילד טוב, לעשות מה שצריך, לא לסטות מהתלם.

פתאום – בום! שוד ושבר!

פתאום אתה מוצא את עצמך אחרי שנה שלמה, במקום שבו כל החיים שלך תקועים! הכל משעמם וחסר סיפוק. הזמן זוחל, הכל אפור. סביבך יש רבנים שאתה מאמין בהם, הם רוצים שיהיה לך טוב, אבל אתה – אתה ממש רחוק מלהרגיש את זה. אתה מרגיש רע בלב, ואם אתה מרגיש משהו – בהכרח שזה נכון.

רע לך!

מול המצב הזה הלב ממש מתקומם. איך זה הגיוני?! למה עושים לי את זה?! למה תקעו אותי מול הספר המשעמם הזה מהבוקר עד הלילה, בלי סיפוק, בלי תעסוקה, בלי מטרה, בלי הישגים?! היש תחושה קשה מזו?

אתה לא שואל כדי לברר או לקבל מידע, אלא מקשה! זועק! היי, חבר'ה! לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד, הלכתי תמיד בדרך הישר, ופתאום – אני במאסר!

למה?!

ומנין לי שכך אתה מרגיש? פשוט מאוד. כי אתה אחד מתוך רבים. התחושות הללו, בצורה זו או אחרת, הן נחלתם של בני ישיבות רבים מאוד הנמצאים על אותה משבצת. ובמשבצת הזאת – כמעט לכולם יש את אותה הבעיה. והניסיון מוכיח שכאשר היא תיפתר – החיים ישתנו לחלוטין!

הסיבה שאתה שונא גמרא

לפי דבריך, שורש הבעיה הוא שאתה שונא גמרא ואתה רע בגמרא. כיון שכך – אין מוצא שום טעם בלימוד. כיון שכך אתה משועמם בישיבה. כיון שכך – רע לך.

מובן, ברור, אנושי והגיוני.

האם אתה שונא אדריכלות? האם אתה שונא אלקטרו-כימיה? האם אתה שונא הנדסה? כנראה שלא. אלו הם מקצועות שכנראה לא מעניינים אותך, ואין לך שום סיבה לשנוא אותם. בהתאם לכך, אי אפשר לומר שאתה רע או גרוע בהם. אתה פשוט לא מכיר את המקצוע, אין לך שום ניסיון בתחום, אתה לא מעוניין להכיר את התחום ואף אחד לא דורש ממך להכיר אותו.

לכאורה – הגמרא היא שונה. ולא בגלל שהיא קדושה או משהו, אלא בגלל שאותה אתה כן רוצה להכיר, וכן דורשים ממך לדעת, ואתה כן נמצא בתחום. כיון שאתה לא עומד בדרישות שלך מעצמך, ובדרישות של הסביבה ממך, אתה מרגיש שבתחום הזה אתה נכשל. וכשאדם נכשל בתחום מסוים – הוא שונא אותו.

ואם הוא מרגיש שכל חייו נדפקים מהתחום הזה, הוא יכתוב: אני-שונא-גמרא!!! עם שלושה סימני קריאה. וזה מובן, וזה נורמלי ואפילו מתבקש.

אתה מרגיש נכשל בגמרא. והתחושה שנוצרת בך היא כאב עצום, כאב המקיף הרבה חלקים באישיותך ובהשקפותיך, ובא לידי ביטוי בשאלה ששאלת.

זה למה אתה שונא גמרא.

אבל, אבל…

לא זו הבעיה! הבעיה היא לא שאתה שונא גמרא. הבעיה היא גם לא שאתה נכשל או לא מבין. אלו הן רק התוצאות, והבעיה – היא שורשית ועמוקה יותר, אבל גם פשוטה הרבה יותר.

ומה הבעיה באמת?

איך יתכן שכל כך הרבה אנשים לומדים גמרא, וזה מתוק להם? איך יתכן שאתה מרגיש רע ומר עם משהו שהוא "מתוק מדבש ונופש צופים"? פשוט מאוד. כי זה באמת מתוק. ובאמת ערב. בתנאי אחד – שיודעים לאכול את זה. מי שיודע ללמוד גמרא כראוי, נהנה מכך. מי שיודע כיצד לבנות סוגיא ברצינות – חש בסיפוק עצום בלימוד שלו.

הבעיה שלך היא בעיה של רבים מאוד מאלו שציינתי לעיל: אתה לא יודע איך לומדים. אתה גם לא יודע מה זו גמרא. אין לך שום רקע ובסיס ברור ללימוד הגמרא. מעולם גם לא היה לך.

ישנם כאלו שכשהם שומעים זאת הם מסכימים מיד, ויש כאלו שמכחישים בכל תוקף. אני? לא יודע ללמוד?! הרי אני יודע להתווכח על סברא של ר' שימען כל כך יפה! אני יודע לחלק ולהגדיר בבהירות!

יכול להיות. ועדיין, הם לא יודעים ללמוד גמרא.

והראיה – שזה מר להם. והראיה – שהם מרגישים שלא יוצא להם כלום.

כדי לחדד את זה, אשאל ברשותך כמה שאלות פשוטות. אבל יש לי בקשה ממך, אל תשאל זאת חברים בשיעור שלך, כי את חלקם הן יכולות מאוד להביך…

  • מה פירוש המילה 'גמרא'? מה באה המילה לבטא?
  • מהם התפקידים של הגמרא? איך היא מבצעת אותם?
  • למה כתבו את הגמרא? מי? בשביל מה? מתי זה קרה?
  • למה הגמרא כתובה בארמית? הם לא ידעו לשון הקודש?
  • למה הלימוד העיקרי בכל הישיבות הוא רק גמרא?
  • מהם תפקידי הלומד מול הגמרא? איך מתחילים וסוגרים סוגיה?

השאלות הללו, ועוד עשרות שאלות דומות, הן שאלות שלאדם מן הצד נדמה שכל לומד גמרא מתחיל חייב לדעת ולהבין אותם. אך האמת היא לא כך. לא כל מי שלומד גמרא יודע לענות על השאלות הללו. המציאות הזאת מוכרת לך ומוכרת לכל מי ש"היה שם". המציאות היא שלרוב הלומדים הצעירים אין את התשובות הברורות לשאלות הללו. וכשאין אותם – אפשר להתפלפל ולחדד סברות, אבל בסופו של דבר הבסיס חסר, הבניין קורס, והלומד חש שלא יוצא לו כלום.

אז מה עושים תכל'ס?

לא אאריך בסיבות לבעיה הזו, כיצד היא נוצרה ומדוע. רק אציין שראשי ישיבות, משגיחים, אברכים, ואנשי חינוך רבים התעוררו בשנים האחרונות לבעיה הזו, אחר שנחשפו להיקף ולעומק שלה, ואכן כל הזמן מועלים פתרונות אפשריים ונעשים צעדים בכדי לקדם את העניין. בכתב העת 'צריך עיון' נכתב לאחרונה מאמר מעניין על הנושא.

נו, אז מה עושים תכל'ס?

מה שאתה צריך לעשות זה פשוט – ללמוד איך ללמוד.

אי אפשר לתת כאן בתשובה הזו את כל התורה על רגל אחת. ללמוד איך ללמוד זו פעולה שלוקחת לכל הפחות כמה שעות טובות, כדי ליצור בסיס מוצק ללימוד הגמרא. אם תרצה תוכל לפנות בנושא לארגון תן בליבנו במייל10belibenu@gmail.com וכן בטל' 054-849-3335.

מידע נוסף על הדרך ללמוד איך ללמוד גמרא תוכל למצוא בספר "שותף לדף" של הרב משה יודלוב הי"ו, שזכיתי גם אני ליטול חלק בכתיבתו ובהתהוותו, וכן בספרים "מפתחות לתלמוד", "אור בשבילי הגמרא" ועוד.

אתה לומד גמרא!

לסיום, אספר כי יצא לי פעם לשהות בבסיס חיל האוויר בחצרים, וכששאלתי את אחד החיילים 'מה תפקידך' הוא ענה לי – אני טייס! שוב שאלתיו מדוע אין לו 'כנפיים' של טייס על החזה, והוא הסביר לי שהוא עדיין לא ממש טייס אלא התקבל לקורס טייס, ויום אחד הוא יהיה טייס ממש, אבל כבר עכשיו הוא נקרא טייס.

על משקל זה חשוב לי להבהיר לך, יקירי וחביבי, נקודה חשובה ביותר!

אתה לא 'בחור-ישיבה-משועמם' חלילה, אתה 'לומד-גמרא-מיומן'! אמנם, כעת אתה עדיין לא יודע ללמוד, ולכן אינך מוצא טעם וסיפוק בלימוד, אך זכית וגדלת בישיבה, יש לך את החיבור והזיקה לגמרא, יש לך את השאיפה לדעת אותה ולהצליח בה, אתה מבין את גודל מעלתו של לומד התורה, וכל מה שחסר לך זה רק להשלים את הקורס המעשי, אך כבר עכשיו אתה נקרא לומד גמרא מיומן!

היש בעולם תפקיד נעלה, נשגב, חשוב ויוקרתי יותר מזה?!

היי, אתה תותח!

לא הרביתי בפרגונים כלפיך, לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו. אבל אני חייב לציין אחר כל הדברים האלה, שאתה פשוט תותח!

עינינו כמטפלים רואות כמה בחורים מסתובבים עם התחושות הללו בלבם, וחלקם גם מחפשים מזור לשעמום, ומוצאים את מגלשת האינטרנט. אך כמה מתוכם נכנסים ל'אקשיבה' ושואלים שאלות? כמה מתוכם אינם עושים הנחות ופשוט מחפשים אמת? כמה מתוכם מודים במפורש שהם לא רוצים להישאר בפח הזבל? משאלתך ניכר שאתה לא אוחז מעצמך משהו מיוחד, ואולי פחות מכך. אבל אתה חייב להבין – אתה… תותח! אין לי מילה אחרת.

עם ישראל חייב אנשים כמוך, עם שכל, עם שאיפה, עם חזון, עם רצון ועם טוהר. אנחנו לא מוותרים עליך! אנחנו לא מסכימים שתבזבז את היכולות שלך! תשקיע, תעמול, תחפש – ותמצא את הדרך! ספרייה עירונית? נו באמת, זה לא מקום לבחור בסטייל שלך!

אני מתחייב לך שעם קצת השקעה ומאמץ – תמצא את הדרך הברורה והבהירה בלימוד הגמרא, ואז תוכל לחוש בטעם הערב והמתוק של הלימוד, שיתן לך את הכוח לצאת בקלות מכל השטויות האחרות ולהפוך לאדם מוצלח.

אתה רוצה. אתה יכול. אתה תמריא!

ישראל כ.

ic93335@gmail.com

אני שמן וזה מדכא אותי

אני שמן וזה מדכא אותי

שלום לכם מאוד נהנה לעקוב אחרי השאלות והתשובות המחכימות אשמח להתייעץ אתכם בנושא כאוב שלי. והוא נושא ההשמנה אני אנסח את זה הכי פשוט. יש לי כרס גדולה שמביישת אותי

קרא עוד »

מתקשה להתחבר לתפילה

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולקום בזמן ולא לאחר, וקשה לי מאוד. אני מתפלל כמובן אבל לא כל כך מתחבר לתפילה.  ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום בשעה

קרא עוד »

תפילה בבית הכנסת בשבת

לאור המצב במדינה. ולאור ההנחיות שאין להתקבץ יותר מ-10 אנשים במקום אחד.כיצד עלינו לנהוג לעניין תפילות השבת בבית הכנסת?בית הכנסת שלנו די גדול. ויש אפשרות לשמור מרחק של 2 מטר

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

מאשימה את עצמי כשאני עצובה

אין לי כוח כבר לכלום

נמאס לי להילחם כל היום לנסות להבין את עצמי, אין לי כוח להמשיך את החיים, אני לא מסוגלת להמשיך עוד. פשוט אני מרגישה שהבטרייה שלי גמורה ריקה אני מסתכלת על

קרא עוד »
למה הקב"ה ברא ייסורים בעולם

למה הקב"ה ברא ייסורים?

שלום וברכה למרות כל הספרים ומאמרים ועלונים וכו וכו וכו שקראתי בנושא אמונה וקבלת יסורים וכו, אינני מצליח להשקיט שאלה שמנקרת בי קשות וגורמת לי קשיים אמיתיים בקיום מצות. אם

קרא עוד »
האם מדינת ישראל קמה בזכות השואה?

מדינת ישראל קמה בזכות השואה???

שלום, יש לי שאלה שמעיקה עליי מאוד מאוד במיוחד בימים אלו. אני מרגיש שזה חונק עליי, מונע ממני לחשוב ומעוות לי המון דברים שאני באמת יודע שאני מאמין בהם וסומך

קרא עוד »

תפילה בבית הכנסת בשבת

לאור המצב במדינה. ולאור ההנחיות שאין להתקבץ יותר מ-10 אנשים במקום אחד.כיצד עלינו לנהוג לעניין תפילות השבת בבית הכנסת?בית הכנסת שלנו די גדול. ויש אפשרות לשמור מרחק של 2 מטר

קרא עוד »

קשיים בקשר עם הבת הקטנה שלי

שלום ותודה לאתר הנפלא. יש לנו בת בת 8, חכמה ומקסימה שמרווה אותנו נחת ב"ה. לאחרונה היא התחילה לומר שוב ושוב באוזננו: "אתם לא אוהבים אותי". יצויין שהבית שלנו לרוב,

קרא עוד »

יש לי פחות חשק לקיים את המצוות

שלום, אני בן 24. כל חיי חונכתי במסגרות שומרות תורה ומצוות, אבל לאחרונה קצת קשה לי עם האמונה והמצוות ואני מרגיש שהחשק שלי נחלש.  יש כמה דברים שאני ממשיך לשמור

קרא עוד »

נקרעת בין אבי לאמי

אני בת יחידה בין בנים ויוצא לי הרבה להיות עם אמא שלי לדבר איתה וכו. ההורים שלי (סליחה שאני אמרת) אבל מאוד הרבה רבים מילולית. עד כדי שאמא שלי יכולה

קרא עוד »

קשה לי לשתף ברגשותי

אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן