למדתי בעבר בלחץ גדול וזה עדיין משפיע עלי

 אני אברך בן 25 לפני כמה שנים למדתי בלחץ אסטרונומי במשך תקופות ארוכות בלי שהעירו לי על זה.

הייתי יכול ללמוד 18 שעות ביום!  כמובן שהייתי עייף ולא מרוכז ,הבעיה שלי היא שעד היום אני מרגיש את ההשפעה של התקופה הזו.

כרגע אני עדין נחשב אברך רציני ואני לומד בכולל מצוין אבל אני חושש שזה עלול להשתנות,

  אני מגיע מאוחר לסדרים, ויוצא הרבה ולא מרוכז אפי שניה.

אני פשוט מכיר את הגמרות אז אני מבין מה החברותא שואל גם אם אני מרחף לו שעה כי אני חכם ומה שיוצא זה שאפי החברותא לא יודע מה עובר עלי אני גם לא מתפלל בכלל כי זה מלחיץ ואני נבוך במצב מרגיש תסכול צער ויאוש.

מה אפשר לעשות במצב כזה?

תשובה:

שלום וברכה

שואל יקר, מתמיד נפלא, החפץ ומשתוקק לחיים מלאים בתורה ובעבודת ה'. גם כעת שקשה לך אתה לא מתייאש ומשתוקק כמקודם, רק אתה מבין שמקודם עשית את זה לא נכון וכעת אתה חושב איך תוכל להמשיך בכמיהה ובהשתוקקות שלך אל הקודש בלא שתתמוטט.

ובכן, מאד חשוב שאתה פונה לעזרה. המציאות בה אתה נמצא היא מציאות מוכרת שקורה להרבה מאד בחורים, ולצערי לא תמיד יש להם את התבונה לבקש עצה ועזרה. והזנחה של זמן רב מידי גורמת שהאפשרות לסייע נעשית יותר ויותר קשה. ולכן חשוב מאד שפנית אלינו.

כמו שכתבתי בחורים רבים נמצאים במצב בו עומס מיותר, וחוסר שימת לב לצרכים הבסיסיים כמו שינה, מנוחה, ואכילה מכריעים אותם, לצערנו.

לא אשכח שבהיותי בחור ישיבה בישיבה קטנה למדתי בפתח תקוה, אהבתי מאד לשבת בשעות של בין הסדרים בישיבת לומז'א זו ישיבה שסבא שלי היה מקבוצת הבחורים הראשונה שנשלחה מליטא להקים אותה. באותו בית מדרש גם צמחו כמה מגדולי הדור, ולכן הרגשתי נוסטלגיה למקום הקדוש הזה. בזמנו היו עוד כמה זקנים מן הדור הישן שהיו יושבים ולומדים שם, אחד מהם מן הזקנים יותר שהיה אברך מתמיד עצום עד יומו האחרון, פנה אלי יום אחד ושאל אותי האם אני הולך לטייל כל יום, אמרתי לו שלא. הוא סיפר לי שהוא למד בברנוביץ' בישיבתו של הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, שם בישיבה היו הולכים כל הישיבה יחד לטיול יומי, כשבראשם הלכו ראש הישיבה ר' אלחנן זצ"ל ושאר הרמי"ם בישיבה. היה פעם בחור שלא רצה להשתתף בטיול הזה כי הוא חשש מהביטול תורה שיש בו. הוא הסתתר יחד עם החברותא שלו בבית מדרש אחר בעיר בשעה בה כל הישיבה יצאו לטיול, כשר' אלחנן שם לב שהבחורים הללו נעדרו מן הסיור היומי, ושמע גם על סיבת ההיעדרות הוא בירר היכן מקום המסתור שלהם והפתיע אותם בדרישה לבוא עמו לסיור בכדי שלא יפסידו את הטיול היומי. בהמשך שמעתי שכך גם סיפר סבי שהיה תלמיד של החפץ חיים, שכך נהגו בישיבתו של החפץ חיים בראדין. בכדי שאדם יוכל ללמוד הוא צריך זמן להתאוורר ולנוח. לא אשכח כמה השפיע עלי לשמוע את הדברים בצורה נחרצת כל כך מאיש ישיש מתמיד עצום שהיה בעבורי דמות של צדיק ומתמיד שהיה חלק מכותלי בית המדרש, הדרישה שלו ממני להעתיק את המנהג שנהגו בליטא החדירה בי את הצורך הפשוט הזה, זה לימד אותי שהכמיהה והחשק ללימוד התורה הקדושה, יכולים לא להיסדק גם אם יודעים להתאוורר. בהמשך לצערי ראיתי דוגמאות לרוב של כאלו שדווקא חוסר איזון והגזמה בהתמדה תוך חוסר שימת לב לעצמם, גררו לסדק בכמיהה ובחשק שלהם ללימוד התורה.

הבעיה העיקרית היא שלעשות שינוי זה קשה, הרבה מן הבעיות שיש לאנשים נובעות מכך שהם לא מסוגלים לעשות את השינוי שהם דרושים לעשות, אף שפעמים רבות מבינים את הצורך לעשות שינוי. חלק מן הסיבה של חוסר היכולת לעשות את השינוי נובעת  מכך שהם מתביישים לעשות את השינוי הנדרש. במקרה זה למשל הבחור מרגיש שהוא לא מסוגל לעשות את עצמו הוא חושש שיאבד ממנו הכבוד אותו הוא קיבל עבור ההתמדה המופרזת שהפריז, הוא לא מוכן לחזור להיות בחור רגיל. כמה שזה נשמע משונה, אבל פעמים יש ואנשים מעדיפים להתמוטט ולעשות את השינוי מתוך התמוטטות, כך הם לא יורידו מעצמם, כביכול הם נעשו חולים והוכרחו להשתנות, כך לא יתלו בהם חלילה רפיון רוחני.

מה שהם לא מבינים, זה שהכבוד שהם קיבלו הוא אמנם חשוב, אבל העתיד שלהם יותר חשוב, הכבוד הזה הוא רגעי, כי הם לא יוכלו להמשיך כל חייהם באופן הזה, הם כבר רואים את הסוף של התהליך הזה. חשוב לדעת שעדיף הרמת גבה של כמה חברים שאולי לא יבינו את השינוי שייעשה, ולא הריסת חיים שלמים.

ישנה עוד נקודה, שלפעמים מתגנבת מחשבה שזה בלתי הפיך, קרה כאן משהו, איך מישהו ישנה את המציאות הזו אליה נקלעתי. חשוב לי לומר לך אני מכיר בחורים רבים שעברו את התהליך שאתה עובר, והכל חלף כלא היה.

אך, בשביל שזה יחלוף צריך להתייעץ. ולכן טוב שהבנת שאתה צריך לעשות שינוי. אתה צריך רק ללמוד איך לעשות אותו נכון. אתה צריך לפנות ליעוץ מקצועי שיוכל לסייע לך. המצב שאותו אתה מתאר מחייב פנייה לאיש מקצוע שיסייע לך. אין צורך להיבהל, זה הפיך, הכוונה של איש שמבין תוכל לסייע לך לחזור ללמוד בהתמדה, תוכל להתרכז כמקודם ולעשות את חובותיך.

אם יש לך בסביבתך מישהו שמבין, תפנה אליו. יש ישיבות בהם יש איש שתפקידו לסייע לבחורים שנמצאים במצב בו אתה נמצא. אם אין לך מישהו כזה בסביבתך תוכל לכתוב לנו, ונסייע לך להפנות אותך לאיש מקצוע נכון שיוכל לעזור לך לצאת מהמצב אליו נקלעת.

אך טרם תיגש ליעוץ אני רוצה להעלות עוד כיוון חשוב שאולי יכול להשפיע עליך ולהיות לך לסיוע בכדי לחזור לעצמך ואולי גם למצוא ריכוז בלימוד. בתחילת חיי הבחרות יש כמיהה גדולה לכבוש את התורה הקדושה. זה רצון טהור וחשוב שאסור לבטל אותו. אך לפעמים תוך כדי מרוץ שוכחים מה המגמה העיקרית בלימוד התורה. כלומר, רצון לדעת את כל התורה הוא רצון אמתי וחשוב, אך סופו של דבר עיקר העיקרים היא שהתורה תשנה את האדם ותשפיע עליו, שהוא ידע מתוך לימודו את תפקידו עלי חלד ושימצא את החלק שלו בתורה, שהלימוד יוביל אותו להיות איש של תורה, שיודע להתנהל בחיי היום יום על פי התורה, לקיים רוצן הבורא יתברך. שיתקיים משאלת לבו של דוד המלך ע"ה (תהלים פרק מ פסוק ט)  "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹקַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי". הרצון הוא לא רק לדעת, אלא הרצון הוא להתחבר אל הדברים שהתורה תיהיה "בתוך מעי". לפעמים הרצון לכבוש, משכיח את הלוחם-הכובש בצד… הוא שוכח את עצמו ושם את כל הדגש על הידע והשטח שהוא צריך לכבוש. לעומת זאת אם הוא ילמד מתוך שימת לב לשינוי שמתחולל בו על ידי לימוד התורה, אם הוא דווקא ישים לב לעצמו יותר, יהיה ממילא הלימוד שלו יותר תועלתי ויותר מכוון אל המטרה הנכספת להיות איש של תורה, שעושה את רצון ה' בעולם.

כלומר, בשונה מן המחשבה שלך שאיכשהו נקלעת למצב ביש בו אתה אנוס מלהמשיך בדרכך הקודמת, תוכל לשנות את כל המחשבה שלך על אודות לימוד התורה. שוב לא תעשה אותו רק בכדי להשיג מטרה של השגת הידע בלבד, ושל הצלחה במרוץ מול חבריך ברכישת ידע ושעות של לימוד, אלא תכוון יותר אל המטרה האמתית של דבקות בתורה, תמצא יותר את החיבור שלך אל התורה ותמצא את האישיות שלך מתבטאת בתוך לימוד התורה שלך, כך לימוד התורה לא יוביל אותך לשכחה עצמית, אלא להיפך, תהיה כל כולך בתוך לימוד התורה, תחדש ותיצור תבין ותתבונן, ותיהפך לאיש של תורה שכל מהלכיו על פי התורה לקיים רצון הבורא יתברך.

בברכה מרובה

שלמה

sh4101199@gmail.com