לא מוצא חברותא כלבבי

ישיחנה שלום! רציתי לשאול….
אני כבר 15 שנה אברך בכולל ועוד לא מצאתי חברותא כלבבי תמיד נפלתי אם לא יוצלחים עברתי כמה כוללים אני בטוח שאין לי מה לנסות לעבור כולל כי זה המצב.
משום כך אני לא מתקדם אין לי סיפוק מהלימוד בכולל, כלל ואני מרגיש שאני מבזבז שם את הזמן.
ב"ה אני קם מוקדם לומד בבוקר ומבחינתי זה הלימוד שלי היות ויש לי זמן פנוי אני מסתובב ברחוב סתם ומחפש את עצמי מרוב שעמום
אני לא מדבר בשבחי אבל להבנת העניין בכולל במקום שהייתי אני בשורה הראשונה הוצאתי ספר על אחת המסכתות הקשות בש"ס
אבל הסד"א וס"ב משום מה תקוע כמה שנים כך אני כל הזמן אומר לעצמי שעדיין לעבוד או לצאת מהחממה זה יותר גרוע אבל א"א להמשיך כך
התמודדתי גם עם אתגרים בבית של ילד שהיה חולה ועוד הת עם צרכים מיוחדים וכו
אם היה לי חברותא טוב הייתי ממלא את הזמן והייתי מקבל מזה סיפוק בלימוד אבל זה שאני לא לומד אני לא יכול להתמודד אפילו עם דברים שאנשים מתמודדים איתם ביתר קלות
אני יודע שמי שעונה לא מכיר אותי אבל אולי איזה עצה טובה אני יבין מה ה' רוצה ממני

שלום וברכה אברך ת"ח יקר וחשוב!

כאב לי לקרוא את שאלתך.
אתה מתאר מצב בו הנך רוצה להתעלות בתורה במסגרת הכולל, יש לך כשרונות ברוכים וגדלות בתורה, וחרף כל זאת המצב תקוע.
הסיבה לכך היא, כפי שתיארת, שלא מצאת חברותא כלבבך. המצב מביא אותך לשעמום והסתובבות ברחוב. אפשר להבין את המצוקה שאתה חש. כדג בלי מים.
כמה אני מזדהה עם הקטע לקראת הסוף, בו אתה כותב שאם היתה לך חברותא טובה היית יכול להתמודד עם קשיי החיים, אבל בלעדי זה, אין לך כוח להתמודד עם כלום. אכן, התורה נותנת כוח לעמליה, וכשאתה לא מחובר ללימוד, יש בלבך חלל, ושוב אין את הכוחות הפנימיים הרוחניים הנצרכים על מנת להתמודד.
א.
אנסה להתמודד עם 'גופו של דבר', ולראות אולי נוכל לחשוב על עצה כלשהי. כמובן שהמידע שיש לי הוא חלקי מאד, אך כך הוא טיבה של תשובה שכזו, שמנסים "לירות" לכמה כיוונים, בתקווה שתהיה תועלת. [אך דע לך, שעצם הפנייה שלך היא כבר התועלת הראשונה, כאשר אתה מנסח את הדברים ופונה לעצה והקשבה, זו תנועה בריאה של נפשך, וזה כבר דבר חשוב].
המעכב המרכזי שאתה מציג, הוא שאתה לא מוצא חברותא כבר הרבה שנים.
בוגרי הישיבות מכירים את המושג המלחיץ "שוק חברותות", כאשר בבת אחת מופר השקט וכולם מסתובבים אחוזי תזזית לחטוף חברותא טובה. אכן, חברותא היא נושא רציני.
יש אנשים שיכולים ללמוד היטב לבד. חברותא אינה מעכבת אצלם. פוק חזי את מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שכל חייו למד בדד. או מרן החזון איש זצ"ל, שאת ספריו הנוראים כתב מתוך לימוד לבד.
אך רוב הלומדים נצרכים לחברותא (וכבר דיברו בגמרא במכות על אלו שלומדים "בד בבד"). אמנם, כדאי שלא לפתח "תלות גמורה" בחברותא – כך שאם החברותא לא מגיע, או שאני נמצא בבין הזמנים בלי חברותא, אוכל ללמוד גם כך. אך לשבת ימים ושבועות שלמים בלי חברותא, לרוב האנשים זה לא מתאים ולא שייך.
באשר למה שתיארת. התהייה הראשונה שעלתה בי, היא: אתה מתאר את המצב בכולל. אבל מה היה כשהיית בחור בישיבה? האם גם אז לא הסתדרת עם חברותא? אם בישיבה כן הסתדרת, אז מה בעצם קרה אחרי כן?
כשאתה אומר שאין לך חברותא כלבבך, מתאר לעצמי שהתחלת עם חברותא וה'שידוך' לא החזיק מעמד. מי החליט שלא להמשיך? האם אתה החלטת שהחברותא לא מתאים לך, או שהחברותא עזב?
בהנחה ואתה עזבת את החברותא, יתכן שראית שהוא לא לרמה שלך. ואז לא מצאת מישהו שמתאים לך מהבחינה הזו. וכאן יש מקום לבירור עם עצמך, האם באמת לא תוכל להסתדר עם אף אחד? בסך הכל, זו בעיקר שאלה של החלטה פנימית. להחזיק את החברותא, ולראות כיצד הוא משלים אותך.
או אולי הרגשת שהוא לא לומד בסגנון שאתה רוצה, וגם כאן יש מקום לבירור עצמי, אולי יש מקום להתגמשות; אולי אפשר לפתוח את הענין עם החברותא ולהגיע איתו לעמק השווה? יש אנשים שקשה להם לייצר תקשורת פתוחה (ולפעמים לא רוצים לפגוע), אך המציאות מראה שאין דרך אחרת. חייבים לדבר בפתיחות ובכבוד, ולראות איך אנחנו מסתדרים ביחד. לקום ולברוח ממצב של קונפליקט, זו לא שיטה טובה.
ב.
עכשיו נעלה את האפשרות האחרת. שהחברותות עוזבות. מה יכולה להיות הסיבה?
אולי החברותא מרגיש שאתה יותר מדי חכם? אם יש כזו תופעה שראובן ושמעון לומדים יחד ושמעון עוזב מפני שראובן יותר מדי חכם, בדרך כלל זה בגלל שראובן מקפיד להראות את זה (שלא במתכווין), והשדר הזה לא נעים. או שראובן חסר סבלנות כלפיו.
לימוד בחברותא, הוא כעין זוגיות. צריך לדעת להיות גמיש וסבלן. להבין שהמציאות רחבה יותר מהזווית שלי, ויש לי כבוד למישהו שחושב אחרת ממני, ואני רוצה ללמוד להסתדר איתו, ולא להיות בודד אלא לקבל מהזולת את מה שיש לו לתת לי.
המילה המרכזית היא "כבוד". הכרחי לחלוטין שיהיה לי כבוד לחברותא שלי. אם אני מזלזל בו, לא נוכל לייצר יחד חברותא. יכול להיות שיש מקום לעבוד על נקודה זו, לפתח כבוד פנימי לאנשים ששונים ממני, ושפחות מוכשרים ממני. רק ממקום כזה אוכל לשבת עם חברותא ולהנות יחד מלימוד משותף ופורה.
[יכול אני לספר על עצמי בגדר וידוי אישי, שבימי חורפי, בתחילת הישיבה הגדולה, לא הבנתי את סוד הכבוד מול החברותא, והייתי (מבלי כוונה לפגוע) מזלזל בו. למשל: כשהיתה לי שאלה טובה, הייתי קופץ לשאול את אחד הבחורים המבוגרים, לפני שבכלל אמרתי את השאלה לחברותא. זה פגע בהם, ונוצר מצב שלא רצו ללמוד איתי. בזמנו אפילו לא קלטתי את הענין. אחד החברותות אף כתב לי מכתב בו הוא מפרט את הפגיעה שהוא חש ממני. הדברים לא חדרו ללבי, ורק כעבור כמה שנים הבנתי למפרע איזו טעות היתה לי הן מצד 'בין אדם לחבירו', והן מצד חוסר ההבנה מהי חברותא.]
ג.
יכולות להיות גם סיבות טכניות [ושוב, מחוסר ידיעה אני 'יורה לכל הכיוונים'].
יש אנשים טובים ואיכותיים שההופעה החיצונית שלהם לא מטופחת, והם גורמים לרתיעה מסוימת אצל זולתם. יש לומדים שפיהם ידבר חכמות וליבם יפיק תבונות, אך הם לא מוצאים חברותא, מפני שיש סביבם ריחות זיעה או ריח הפה, ואם רק היו שמים לב לכך, ומטפלים ברובד הטכני הזה, החיים שלהם היו משתנים.
היסוד הוא שבלימוד עם חברותא, אני מוכרח לראות את העולם גם דרך המשקפיים שלו. הן בכדי שאתאים את עצמי אליו ברמה שמאפשרת לנו ללמוד יחד. והן בעצם הלימוד המשותף שמטרתו להשביח את הלימוד בכך ש"ברזל בברזל" יתחדד.
בנקודה זו אפשר ותוכל לעשות עבודה, לפתוח את המבט לעוד זוויות. ולא בגלל שאתה לא מספיק טוב, אלא כדי להיות עשיר יותר.
עד כאן מחשבות בנוגע לדרכי מציאת חברותא וההתאמה שלנו אליו. ואני חוזר ומדגיש: יתכן ובמה שכתבתי יש נקודות שלא רלוונטיות בכלל עבורך, אך כך טיבו של מענה אנונימי, מנסים לקלוע בעיניים עצומות…
ד.
עכשיו אוסיף כמה מילים.
יתכן והסיפור האמיתי אינו 'כן חברותא – לא חברותא', אלא משהו בתוכך לא מוצא מנוח ורוגע, וזה מתבטא בכך שאין לך יציבות בכוללים, ובחברותות, ובכלל בתחושת האישור הפנימית שכל אדם זקוק לה. (ושוב, חסר לי מידע מה היה בתקופת הבחרות והנערות, האם גם אז היה כך? או לא?)
סיפרת על קשיים שונים שעברו עליך במהלך שנות הנישואין  אלו לא דברים של מה בכך, יתכן ויש לך נפש רגישה שמגיבה לאותן מועקות בדרך שהיא מגיבה, וזה משפיע לך על מצב הרוח ועל תחושת היציבות.
כתבת שהוצאת ספר על מסכת בש"ס. יש להניח שבשעה שעבדת על הספר, הרגשת סיפוק והיה לך עוגן. אולי תעבוד על ספר נוסף. יש שנרשמים למבחנים שונים (רבנות; דיינות; דרשו; מפעל הש"ס) ובכך נוצרת להם מטרה מוגדרת שממלאת אותם בסיפוק.
זאת ועוד כדאי לחשוב על מציאת ויצירת יציבות פנימית בתוכך. יכול מאד להיות שתפיק תועלת מלגשת ולקבל טיפול רגשי. שם תוכל להבין לעומק את התהליכים שאתה עובר. היום כולם יודעים שזה דבר מומלץ לכל אחד. תזכור שאלו הם החיים שלך, ותהיה נחוש לשפר את הרגשתך, ולבנות לך עולם פנימי יציב.
ה.
איני יודע אם בדברים שכתבתי לאורך המענה, אכן קלעתי למטרה, אך דבר אחד אני רוצה שיהיה ברור לך:
אתה לא הולך לוותר כאן!!
תתרגם את הזעקה שהשמעת כאן, לפעולות מעשיות. מגיע לך ולמשפחתך שתחיה חיי שמחה ויצירה. ושלדרגה הגבוהה שלך בתורה, יהיה יישום בדמות לימוד ועלייה.
בטוחני שבעזרת ה' תמצא את הדרך שתעניק לך שמחה.
המכבד ומעריך אותך ואת תורתך,
ומאחל לך כל טוב שבעולם!
ישי