העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי מהישיבה

שאלה:

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם ההיפרדות מהישיבה, מהבחורים האיכותיים, ההתנתקות מהכל. אני מרגיש שנמאס לי, אני רוצה פשוט לשכור דירה לבד ולישון שם כל היום, אני לא בחור מקולקל שילך לדירת רווקים, פשוט שברו לי את כל מהלך החיים שהיה לי ושבניתי בעמל וביזע רב. נמאס לי, אני פשוט רוצה להעלם לאנשהו, לאיזה חור בגלובוס ולשבת של כל היום ולבכות.

תשובה:

שלום לך, בחור יקר!

כאב לי מאוד לקרוא את השאלה שלך. כאב לי מאוד על המציאות שאתה נמצא בה ועל הכאב שאתה חווה. בייחוד כאב לי על כך שניכר מדבריך שאתה בחור איכותי עם שאיפות, ולא חלילה בחור מקולקל שרואה בישיבה רק מקום לינה ואכילה.

אתה נמצא כעת במצב מאוד לא קל. התחושות הן קשות. מי שנמצא מחוץ למערכת הזו, לא יכול להבין עד כמה התחושה הזו של "לעוף מהישיבה" יכולה להיות קשה והרסנית. אני לא מדבר על הישיבה שלך כי אין לי מושג מהי, אך לפעמים עושה רושם שגם צוות הישיבה לא מבין עד כמה היא קשה…

והקושי האמיתי במצב שלך הוא, שהמציאות לא בידיך. אתה לא יכול לשנות אותה כרצונך, וגם אם תחליט להיות הכי צדיק והכי טוב – הדברים לא תלויים רק בך, אלא גם במקבלי החלטות נוספים.

אך ברשותך, בא נדבר קצת על נושא אחר, שקשור באופן עקיף אליך.

הנוסחה של המצליחנים

הם חשבת פעם לעומק מה סודם של המצליחנים שכולנו מכירים? לא משנה אם אלו מטרות ערכיות, כלכליות או חברתיות. לצורך העניין נתמקד בהצלחה כלכלית, למרות שזה נכון לכל תחום.

מהו סודם של העשירים? אני לא מדבר על אלו שירשו סכומים גבוהים, אלא דווקא על אלו שהתחילו בלי כלום. על קו המרוץ עמדו שורת אנשים, אך רק בודדים מתוכם באמת התעשרו.

אני ניסיתי במשך שנים רבות לפענח אותו, ואני חושב שיש לי הגדרה שנכונה לרוב מוחלט של האנשים הללו. כשהבנתי זאת, הבנתי שרוב האנשים לא באמת רוצים להצליח, ולא באמת מוכנים להקריב בשביל הצלחה אמיתית (או לפחות מה שהם מגדירים ככזו).

אז ראשית כל, כמו לכל דבר בעולם, צריך סייעתא דשמיא. ולולי היא – אין לשום אדם שום סיכוי לשום דבר, וגם האדם שיפעל הכי נכון – ייכשל כישלון חרוץ.

אך בכללי הטבע שמפעילים אותנו כאן בעולם הזה – הנוסחה מורכבת משלושה תכונות נדרשות:

א. שאיפות גבוהות

ב. חריצות ממוקדת

ג. חוסן נפשי

א. שאיפות גבוהות

אדם בלי שאיפות – לא יגיע לשום מקום, וזו נקודת המוצא הבסיסית כמובן. קודם כל תרצה. [אם תרצה, בתשובה אחרת כאן באקשיבה הרחבתי על "שיטת מד"א", שעוזרת למקד מטרות ושאיפות]. לרצות זה לא "לחלום", אלא לרצות במובן הפשוט. לרצות באמת. רצון שמניע לפעולה.

כשאדם אומר "אני רוצה פורשה 2020", בדרך כלל הוא לא באמת רוצה את זה. הוא רק מפנטז וחולם… זה לא רצון ממשי ובר קיימא שהוא סבור שיש סיכוי שיתגשם. ולכן מסתבר שזה גם לא יתגשם לעולם…

כשאדם אומר "אני רוצה פיצה", בדרך כלל הוא באמת רוצה את זה, ומסתבר שזה יתגשם.

אך לרצות – זה החלק הקל. הרבה אנשים רוצים.

ב. חריצות ממוקדת

כדי להתקדם אל המטרה, האדם נדרש להיות חרוץ, אך לא סתם חרוץ אלא גם ממוקד. מה הכוונה? אדם יכול להתנהל במהלך היום בחריצות, אך לפעול בצורה לא נכונה.

יתכן והיה אדם (למעשה כמה חברים כאלה), חרוץ שיעבוד עשר שעות ביום ויותר, אך בצורה לא ממוקדת. או משום שהוא סובל מהפרעת קשב קלה, או כי סתם כך קשה לו להתמקד, או שהמטרות לא ברורות לו דיין. בכל מקרה, הוא יעבוד במהירות רבה מאוד, אך כל רגע הוא עובר למשימה אחרת ולפרויקט אחר. קצת פה, קצת פה, קצת שם…

אדם כזה, בסופו של יום יקבל רשימת הישגים מאוד מטושטשת. דברים התקדמו ביום העבודה שלו באופן כללי, אך הוא לא השלים שום משימה.

יתירה מכך, היות והוא לא ממוקד – הוא מוצא את עצמו מתעסק בזוטות ובדברים לא עקרוניים ולא חשובים בכלל, ובסוף הדברים החשובים באמת לא מטופלים בזמן.

כמקדם בגמרא, אני רואה זאת רבות גם בלימוד. אדם יכול ללמוד בשקידה רבה וממש לעשות שטייגען רציני, אך אם הוא לומד בצורה לא ממוקדת ומסודרת – החריצות לא תעזור לו. הוא יצא בלי דברים ברורים מהסוגיא הנלמדת, ויכלה זמן יקר בהתעסקות עם נקודות שוליות.

לכן חשוב להיות חרוץ, אבל להיות גם ממוקד.

ג. חוסן נפשי

החלק השלישי הוא חוסן נפשי.

אדם שרוצה להצליח, חייב לסכל לעצמו הסתכלות נכונה על החיים ועל המציאות בעולם החומר והמעשה. אחרת – הוא ייכשל בדרכו על המשטרות שהגדיר, ברגע שיחלו המכשולים לצוץ.

השלב הראשון בחוסר נפשי הוא לאזור מספיק אומץ, כדי להתמודד עם "משבר בלוף העריסה".

מה זה "בלוף העריסה"? סתם ניסוח שהמצאתי, למציאות פשוטה מאוד;

בלוף העריסה

משחר ינקותנו אנו גדלים במעטפת רכה של פרווה, חיבוקים וליטופים. וזו מציאות מבורכת עד מאוד שמסייעת לנפש שלנו להיבנות כמו שצריך.

וכיף, כיף שם בעריסה, בחדר הילדים.

שם הרע תמיד מפסיד, והטוב מרוויח בסוף.

שם הכל הוגן ופייר.

שם גם אם טעינו – יסלחו לנו.

שם אם אנחנו בוכים – למישהו אכפת.

שם אם נפלנו – מישהו ירים אותנו ויתן נשיקה חמה.

אבל זו מציאות מדומה, זו לא המציאות האמיתית של חיינו כאן בעמק הבכא. המציאות בעולם הזה היא קשיחה מאוד, ולפעמים נושכת ממש.

במציאות של עולמנו, לפעמים אדם שקופץ למים כדי להציל תינוק משיטפון – טובע למוות.

במציאות של עולמנו, אב שכל רצונו לחתן את ילדיו ברווח, חוטף התקף לב בגלל הלחץ הכבד!

במציאות של עולמנו תחתונים למעלה, ועליונים למטה. והשקר שולט, ונראה שהרשע נשכר!

והאמת… האמת נעדרת!

אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים, ואנחנו מאמינים בטוחים שישנם חשבונות שמיים ושאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא הנימה, ושאין אדם נוקף את אצבעו מלמטה עד שמכריזין וכו'. אבל זאת המציאות הנגלית לעינינו, אך אנו מתעלמים ממנה ומתמקדים בבלוף הזה.

והשלב שבו אדם מפנים את הבלוף של העריסה, ומבין את החיים – נקרא "התבגרות". יש כאלו שחווים זאת בגילאי העשרה, יש כאלו שחווים זאת הרבה יותר מאוחר, אך ההמרה הזו, החלפת מערכת ההפעלה הזו – היא ההתבגרות של האדם.

ולהתבגר – זה לא קל!

לכן ישנם אנשים שבמשך שנים רבות אחרי גיל ההתבגרות שלהם, עדיין עושים מאמצים גדולים כדי לדבוק בבלוף הזה, להאמין שמישהו יחבק אותם.

יתכן וההבנה הזו מבוססת על האמונה בשכר ועונש, על האמונה שיש דין ויש דיין. אך הם בטעות חושבים שהכל צריך לקרות כאן מול עיניהם, ובקרוב ממש. ולא היא!

העולם הזה הוא כמו שדה, שבו יש הרבה פרחים יפים, ואנשים טובים, והשגחה מופלאה. אבל יש גם קוצים. ועוד איזה קוצים…

וצריך לדעת את זה, ולזכור את זה!

זה לא יאומן עד כמה אנשים מבוגרים בשנים – לא מוכנים להתבגר בדעת. וחרף הזקן הלבן – לא מוכנים לעזוב את העריסה. את המקרים הקשים – הם מדחיקים. את השקר – הם מכחישים. הם עמלים לצעוד בין הטיפות כדי לא להירטב בשום אופן.

כאבי גדילה

יתכן מאוד שיש כאלו שמבינים את החיים אחרת ממני, ואולי גם נכון יותר ממני. אך בצורה בה אני מבין את החיים – זו המפה. וזו הדרך להגיע אל נקודות הצמיחה שלנו.

ונקודות הצמיחה שלנו, הן דווקא במקומות בהן נתקלנו בקושי – ומצאנו את הדרך להתמודד איתו באמת. לא לברוח.

נער שגובה – סובל מכאבי גדילה. גם אדם שגובה ברמתו ובדרגתו, סובל מכאבי גדילה, מסוג אחר.

כאבי הגדילה – הם האתגרים שהחיים מזמנים לנו. וכל השאלה – מה אנחנו עושים איתם.

ומה מגדיר אם אנחנו מתמודדים עם המכשול או בורחים ממנו? פשוט מאוד! האם המכשול מסיט אותנו מהמטרה שלנו או לא.

אם המטרה לא השתנתה, והדרך לא השתנתה באופן מהותי, ואנו מוכנים להתאמץ נפשית, ואולי גם פיזית, כדי להגיע אל הדרך למרות המכשול, הרי לנו נקודת גדילה.

אם מול המכשול אנחנו עומדים ואומרים "עזוב, אני הולך וזהו" – נפלנו! נפלנו עמוק עמוק אל תוך העריסה. אל בור הכישלון.

וזה בסדר, כי אנשים מרשים לעצמם כל יום ליפול וליפול, להישבר ולהתייאש. אז אנחנו לא מוזרים, או בעייתים מאוד, אבל גם לא מצליחנים.

כי המצליחנים – יודעים היטב להצביע על הנקודות בהיסטוריה שלהם, בהם הם התמודדו עם קשיים עצומים – אך לא ויתרו על המטרה!!

כי המתמידים הגדולים – יודעים היטב באלו תקופות היה בא להם מאוד לטרוק את הגמרא, לעזוב את בית המדרש וללכת לנוח בעריסת הבינוניות!

כי העשירים הגדולים – יודעים היטב מתי משבר כלכלי איים למוטט אותם, מתי כולם הזעיפו להם פנים, ומתי הם כמעט הגיעו לפשיטת רגל ואפילו יד!

מניסיון ובחינה של מקרים רבים מאוד, אני יכול לומר לך ברורות: תבדוק ותראה שכל מצליחן שתפגוש, יוכל לספר לך על המכשולים הגדולים שעמדו מולו, וכיצד הוא נלחם בחירוף נפש וצלח אותם בלי לוותר על מטרותיו.

מורכבות החיים

והאמת, שהמציאות היא לא נושכת, ולא מכילה. היא פשוט מאוד מורכבת. יש בה חלקים קשים, ויש רכים. יש אנשים טובים, ויש אנשים רעים. וכל אדם – יש בו פן טוב, ויש בו פן פחות טוב.

והבגרות – מלמדת את האדם לתפוס מורכבות של דברים. ללמוד למשל שיש אדם שהוא 90% רשע, אבל 10% צדיק. ויש אדם שהוא 90% צדיק, ועשר רשע. ובהיררכיה של החיים שלנו כאן – גם אלו שהם גדולים מאיתנו, זה לא אומר בהכרח שהם 100% צדיקים. יתכן ומישהו שנחשב לגדול ממני, זה משום שהוא באמת גדול ממני אבל לא בצורה קיצונית. אני לצורך העניין 50% צדיק, והוא 80% צדיק.

וזה לא אני המצאתי. זה מישהו חכם מאוד שכתב פעם "כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא". אז לא ניכנס כעת לניסוחים והגדרות, אבל נדע שגם אם ראינו מישהו שגדול מאיתנו ועשה משהו שהוא לא בסדר, גם אם יש לנו חדות תפיסה ושכל להבין זאת – עדיין הוא גדול מאיתנו, ועדיין צדיק מאיתנו וחובה עלינו לכבדו ולהעריכו על הטוב שיש בו.

נוחתים

אחר כל התיאוריות האלה, שאני מקווה שהצליחו לעניין אותך, נרד חזרה אל הקרקע למקרה שלך.

הסיטואציה שאתה נמצא בה, כאמור, היא כואבת וקשה. וגם – מורכבת מאוד.

מצד אחד – אתה אוהב את הישיבה, מצד שני – עפת ממנה. מצד שלישי – אתה מעריך את הצוות ומחובר אליו, מצד רביעי – הוא הרי בעט בכך כעת והעיף אותך. מצד חמישי – אתה רוצה לחזור לשם. מצד שישי – בשביל מה לחזור למקום שככה התנהג כלפיך. מצד שביעי – בכל זאת הברזת כמה סדרים בניגוד לתקנות הישיבה. מצד שמיני – כן, אבל על זה מעיפים בחור טוב?…

בקיצור – מורכב.

מתוך הנחה שאתה בחור בוגר, הייתי רוצה שתתן את דעתך למורכבות הזו, ותראה בה לא יותר מאשר נקודת צמיחה בשבילך. יש לך כאן אתגר, מורכב מאוד, מסובך מאוד, אבל אתגר.

כפי שהבנתי משאלתך הקצרה והמדויקת – לך יש מטרות בחיים. אתה רוצה לגדול, אתה רוצה ללמוד, אתה רוצה להתחתן כבן ישיבה וכבן תורה. אלו הן מטרות עצומות בחשיבותן!

וכעת יש לך מקרה שעלול להפריע לך למטרות שלך. וכפי שהגדרנו – כל מקרה שמפריע לך במטרות שלך, הוא אתגר. הוא נקודת צמיחה, והוא גם צומת דרכים.

אתה יכול לברוח.

אתה יכול לשכור דירה ולישון בה לבד ולבכות. אתה יכול להסתדר בחדר בבית. אתה יכול לטייל בשכונה ולחפש חברים חדשים שיקבלו אותך בכל מקרה ולא מעניין אותם מתי עפת ומאיפה.

אך האם זו תהיה התמודדות ראויה עם האתגר? האם זה לא יסיט אותך מהמטרות שלך? התשובה ברורה. אם המקרה הזה גרם לך לוותר על המטרה – נכשלת. נכשלת בדרכך אל ההצלחה שלך!

אתה יכול גם להילחם.

זה ממש, אבל ממש לא קל! אבל אתה יכול להחליט שאתה על המטרות שלך לא מוותר ויהי מה. אתה תילחם עליהן. איך בדיוק? את זה כבר צריך לתכנן, אבל לפני התכנון – אתה מחליט שאתה נלחם ולא מוותר! אתה רוצה להיות בן תורה? אתה רוצה להתחתן כבן ישיבה ולהקים בית של תורה לתפארת? תילחם!

תילחם כי אתה במציאות החיים האמיתית, בה אף אחד אחר לא ירים אותך. אף אחד לא ימריא לך את המטוס שלך, אף אחד לא יחבק וילטף.

תילחם כי אתה גבר!

תילחם כי אתה אדם בוגר, ערכי, שיש לו מטרות נעלות, ולא מקרה אחד כמו לעוף מהישיבה – הוא זה שיסיט אותך מהדרך שלך! תילחם כי זו נקודת צמיחה בשבילך, בדרך להצלחה האמיתית שלך!

איך בדיוק להילחם?

אוקי, זה יפה לומר "תילחם" אבל איך בדיוק?

העיפו אותך. אתה בחוץ, זה לא תלוי בך. מה אתה אמור לעשות?

הפתרון במקרה שלך הוא טכני, ואתה מכיר את המערכת טוב יותר כך שאם המטרה תהיה חשובה לך מאוד – אני מאמין שתמצא את הדרך לחזור ומהר.

אני יכול להמליץ לך על דרך שעבדה לי בעשרות מקרים שהייתי מעורב בהם. בשאלה ראיתי שאתה יודע לכתוב ולהתנסח. תכין מכתב ארוך ויפה, שבו אתה מפרט בכנות את החרטה שלך על המקרה שגרם לסילוקך, על ההערכה הגדולה שלך לצוות ולסדרי הישיבה ועל החיבור שלך לישיבה. תכתוב על הרצון שלך ללמוד ולצמוח לתלמיד חכם, ועל הפחד שלך שאם תעוף מי יודע מה יצא ממך. תשפוך את לבך, תכתוב את הכל.

את המכתב הזה תגיש לסמכות העליונה בישיבה שרלוונטית לקבל את ההחלטה (בדרך כלל ראש הישיבה), ואתה יכול גם להכין שני עותקים אם צריך (אם אתה כותב עותק – עדיף לציין "שלחתי עותק גם למרן המשגיח שליט"א").

בדרך כלל זה עובד, אך אולי במקרה שלך זה לא רלוונטי. את זה אתה יודע טוב ממני.

אך המסר שלי הוא: תראה בזה אתגר, תראה בזה נקודת צמיחה. תראה בזה מאורע שביום מן הימים תוכל להסתכל אחורה, לזכור אותו ולומר "שם! שם גדלתי!".

אם זה לא יצליח – כלום לא ישתנה! המסרים הנ"ל עדיין נכונים. המטרות שלך חייבות להישאר! אם הישיבה לא מוכנה לקבל אותך – תחפש מקום אחר, דרך אחרת, ובסוף תצליח! אני אהיה מוכן לנסות ולהפעיל מעט קשרים אם יהיה צורך, אך זה רק אחרי שבאמת תנסה ותילחם.

כי אני – אין לי שום ספק שאתה רוצה להיות מצליחן, אתה יכול להיות מצליחן, ואתה בעזרת ה' תהיה מצליחן גדול בתורה וביראת שמיים טהורה.

אם יש לך עוד שאלות – אשמח להיות איתך בקשר.

בהצלחה, חבר.

ישראל כ.

ic93335@gmail.com

חסימה רגשית במהלך טיפול

שלום! דבר ראשון תודה רבה על האפשרות לקבל מענה בצורה דיסקרטית ומכבדת לפני כחודש התחלתי טיפול רגשי בעקבות אובדן שחוויתי לפני כחצי שנה אני טיפוס מופנם מאוד וכמעט שלא יוצא

קרא עוד »

בני מייחל למתיקות בלימודו

ללא ידיעתו של בני בן ה18 שמעתי אותו מתפלל ,הוא ממש בכה שאין לו מתיקות בלימוד ולמה לו חיים ,יצויין שבני צדיק גדול עבד ה' בכל מאודו,מאד כאב לי ,איך

קרא עוד »
פחד משתק מכלבים

פחד משתק מכלבים

שלום ותודה על עצם קיומכם. יש לי בת בת 9.5 שרועדת מפחד מכלבים. כאשר אנחנו עוברות ברחוב והיא רואה כלב, אפילו ממרחק, אפילו שקשור ברצועה, מיד היא נכנסת לחרדה (כך

קרא עוד »

התמודדות יומיומית בלי אמא

שלום אני בחורת סמינר בת 18 אמא שלי נפטרה לפני שנתיים כל יום זה התמודדות לא פשוטה בכלל גם המצב בבית. המתח הנפשי. משפחה הכל סיוט אחד שמתמשך… עכשיו תמיד

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

אלול ואנא אני באה?!

שלום הרב האמת שממש קשה לי אפילו לכתוב את הדברים. אני מרגיש ממש ריקנות ודווקא עכשיו באלול. תמיד כשרק הוא התקרב השתדלתי לשמוע הרצאות, להתחזק, להתקרב. והשנה משום מה?! ואני

קרא עוד »

חשש מיום הדין הקרב

איך אפשר להגיע ליום הדין כשאני עדיין מתמודדת ללא הצלחה בנסיונות קשים, ואין בכוחי עדיין לעשות תשובה, משום שעוד לא הגעתי למקום הפנימי בלב שמאפשר זאת?? תשובה: שלום יקרה,מאז ששלחת

קרא עוד »

כל המעמסה נופלת עלי!

שלום לכם, יש לי שאלה שאולי פוגשת עוד נשים רבות, אך נראה לי שאצלי זה עמוק יותר. אני מרגישה מזה זמן רב המשרתת בבית, וזה שוחק אותי באופן בל יתואר,

קרא עוד »
האם מדינת ישראל קמה בזכות השואה?

מדינת ישראל קמה בזכות השואה???

שלום, יש לי שאלה שמעיקה עליי מאוד מאוד במיוחד בימים אלו. אני מרגיש שזה חונק עליי, מונע ממני לחשוב ומעוות לי המון דברים שאני באמת יודע שאני מאמין בהם וסומך

קרא עוד »

אני מקנא בחברים שלי בישיבה

אני לומד בישיבה קדושה בירושלים, ולפעמים כשאני רואה בחור שואל קושיות ומעלה סברות, אני מרגיש מאוכזב מעצמי ואני מרגיש שזה קנאה. אני מתפלל לה' שיוציא ממני הקנאה וזה עוזר, אבל

קרא עוד »
מאשימה את עצמי כשאני עצובה

אין לי כוח כבר לכלום

נמאס לי להילחם כל היום לנסות להבין את עצמי, אין לי כוח להמשיך את החיים, אני לא מסוגלת להמשיך עוד. פשוט אני מרגישה שהבטרייה שלי גמורה ריקה אני מסתכלת על

קרא עוד »

שאיפות גבוהות בלימוד תורה

כילד וכנער הייתי מתמיד גדול, וגם הייתי הכי מוכשר בכיתה ובכל המקומות שהייתי, וכך שהייתי כביכול 'מבטיח' היה ברור לי שאצא תלמיד חכם, ובאמת הייתי בכיוון. למדתי גם כי רציתי

קרא עוד »

אין לי מטרה בחיים

אני חי לבד, ומשעמם לי, אני עובד כל היום. ונמאס לי מהשיגרה ומהכל בעצם. אני מרגיש מבוזבז כי אני יודע שיש לי הרבה מה למכור. אבל אין לי למי. הייתי

קרא עוד »

משבר בישיבה

אני חרדי ולומד בישיבה חרדית, ואני עכשיו בתקופת "משבר", ואני מרגיש שכל מה שאני עושה בישיבה זה לחמם כיסא, אני לא לומד כלום, האם אפשר לומר לי איך לצאת ממצב

קרא עוד »

מה עושים עם תלות בחבר?

עם הזמן נהיה לי תלות בחבר, שבאמת אני מחובר אליו. אוהב אותו מאוד, יש לי איתו דו שיח מעולה, כיף לנו להיות ביחד. ממש חברים אמתיים וטובים.
אבל עם הזמן גילתי שיש לי בו תלות (כך זה נקרא) מפריע לי שהוא מדבר עם משהו אחר. כשלא תמיד הוא עונה לי, או כל מיני דברים מהסוג הזה.
עד כדי כך כשעברנו כל אחד לישיבה אחרת, הוא התנתק ממני וזה מאוד פגע. אני מנסה להשתחרר ממנו ולא מצליח, אני חיב אותו זה אוויר לנשימה שלי. אמרוי לי שאני צריך יותר הערכה עצמית ועשיתי וזה לא עזר.
א"כ השאלה. מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ממנו, ושלא יקרה לי שוב עם חבר חדש?
תודה רבה רבה מראש

קרא עוד »

מחפש את הכיוון לעתיד שלי

אני בחור ישיבה גדולה מחסידות חב"ד למדתי עד לפני שנה בישיבה ולא הייתי עושה כלום חוץ (בעיות קשב וריכוז) אז חיפשתי כל הזמן ישיבה / מסגרת חלופית ולא הצלחתי לעבור

קרא עוד »

קושי גדול עם תפילות

אני בן 26 והחיים שלי מלאים חוויות ברוך השם. רוב הזמן אני עסוק ושמח. אני מתחיל עם זה כיוון שחשוב לי להדגיש שאני לא במצב של דיכאון, וזה הבעיה שלי.

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן