התמודדות יומיומית בלי אמא

שאלה:

שלום

אני בחורת סמינר בת 18
אמא שלי נפטרה לפני שנתיים
כל יום זה התמודדות לא פשוטה בכלל

גם המצב בבית. המתח הנפשי. משפחה הכל סיוט אחד שמתמשך… עכשיו תמיד אני שומעת הרצאות ואנשים
שאומרים לבחור בחיוך ושמחה.

ומשל על כוס מים שאם מחזיקים אותה שתי דקות זה לא כבד אבל אם מחזיקים אותה שבוע אז זה כבד מאד
כך הצרות שלך. וזה לא ככ מסתדר לי כי זה פשוט תופס לי את כל היום שאני חושבת על אמא שלי.

ולא מצליחה להנות משום דבר.

גם בימי הולדת. רגעים שמחים, הדמות שלה עומדת לי בראש. ואני מדמיינת את עצמי מתחתנת אז איזה אמא תהיה לילדים שלי? שכל היום עצובה ובדיכאון?

בר תקופה ארוכה שאני כל היום במיטה… נגררת ומנסה להרוויח עוד יום בלוח שנה…
אשמח לקבל עזרה. תודה לכם שאתם בכלל קיימים

תשובה:

שלום יקרה!קודם כל אני רוצה לנחם אותך.

כן, לשלוח לך תנחומים כמו פעם, לפני שנתיים שאמרו לך 'שהמקום ינחם' או 'שלא תדעו עוד צער'. כי מוות של אמא, בגיל כל כך צעיר, הוא משו שתמיד צריך לנחם עליו. זה אפעם לא נגמר. זה צער שיושב בכל מקום אפשרי בגוף, ויוצא בכל זמן. הוא יוצא כששמח, וגם כשעצוב. הוא יוצא עם חברות, ויוצא כשאנחנו לבד. הוא יוצא כשבא לנו דווקא לשכוח, והוא יוצא שוב כשכבר החלטנו בפעם המי יודע כמה שהפעם לא!!

זה כאילו, שמרגע מסוים בחיים, זה כל הזמן איתנו. וגם אם נרצה – לא נצליח להשתחרר מזה, וגם כשנצליח להשתחרר מזה – אז נרגיש אשמים כאילו הזנחנו את אמא, ואיך בכלל אנחנו מעיזים לשמוח….

גילוי נאות – גם אמא שלי נפטרה. הייתי יותר מבוגרת ממך, אבל אני מכירה ממש את התחושות האלה. כשקראתי אותך – היו לי צמרמורות בכל הגוף… כל כך הבנתי על מה את מדברת…

אני רוצה לחלק את התשובה שלי לשני חלקים: הראשון – ההבנה מה מוות של אדם קרוב עושה לנו, והשני – מה תכלס כדאי ואולי צריך לעשות עכשיו.

נתחיל בזה שלאבד אמא בגיל 16 זה אסון של ממש. כן. זה לא הגיוני, ולא נורמלי ולא מסתבר על הדעת שילדה בגיל 16 נמצאת בעולם בלי אמא שתדאג ותהיה איתה, ובלי אמא שתלווה אותה לחופה או תלך לקנות איתה שמלה. בלי אמא תהיה איתה ברגעים קטנים כגדולים.

ולמה אני כותבת את זה – שתדעי קודם כל שההרגשה שלך לגמרי נורמלית! זה באמת לא קל!

אני כל כך מתחברת לזה שכולם מסביב אומרים שצריך להיות שמחים ושהחיים ממשיכים ואין מה לעשות. זה היה עושה כזה רק רצון להיכנס מתחת השמיכה ולעצור את העולם.

להתחבר לכאב ולצעוק שמשהו לא בסדר…

ועל זה שבכל הרגעים השמחים היא נוכחת זה כל כך הגיוני. הבנאדם הכי משמעותי ברגעים האלו, שהיינו רוצים שיחווה איתנו ויחבק לא שם. הרגשת געגוע בלתי נסבל ואי צדק בעולם. אולי מין כעס כזה.

יש גם מין הרגשה כזאת שאם נחשוב על הבנאדם שנפטר וחשוב לנו דווקא ברגעים האלה השמחים אז זה בעצם מין קיום שלו בתוכי ואם אני שוכחת אותו לרגע אולי זה גם לא בסדר? ואם בתוך היומיום שלי אני לא מספיק חושבת עליו אז מזה אומר עלי? ששכחתי? שויתרתי עליו?

אז מצד אחד זה הכי הגיוני להרגיש כאלה הרגשות, ומצד שני אי אפשר להתנהל ככה בחיים ולהיות שמחים…

הדילמות האלה זה משו שאין לו כ"כ תשובת 'בית ספר' של כן או לא. זה שאלות שלומדים לחיות איתם, למצוא את דרך האמצע איתו…

אז איך כדאי להתנהל? מה אפילו צריך לעשות?

בואי נתחיל עם זה שאת צריכה לעשות את מה שעושה לך טוב. אבל לא רק נקודתית, אלא גם להסתכל על עצמך במכלול.

איך את רוצה לעבור את החיים האלה, איך את רוצה להתפתח בהם. איך את רוצה לראות את עצמך גדלה.

כי הכי קל להשאר במיטה, אבל הכי לא מוביל לשום מקום.

להשאר במיטה זו התמודדות מסוג אחד, מהסוג שבו אנחנו מעדיפים להשאר בעולם שהיה, ולא להתמודד עם מה שקורה בהווה.

זה מתאים מאד שלבים הראשונים של האבל. עד שנה. אחרי השנה הראשונה יצר החיים הטבעי שלנו אמור לחזור אלינו. הוא נאבק בזכרונות הכואבים, הוא נלחם במבטים, באמירות של 'האנשים הטובים'…. אבל הוא פה, ואנחנו צריכים לחזור איתו לחיים.

ואת יודעת מה, בלילות הכל חוזר, ואז אפשר לכתוב, לבכות, להתפלל, אבל התפקוד היומיומי מאד חשוב שיהיה. כי זה מה שמחזיק אותנו לחיות את החיים בעצם, ולא לשקוע לתוך עצמנו.

זה מאד קל לכתוב את זה, ומי כמוני יודעת כמה שזה קשה.

עולים לי שני דברים שיכולים לעשות את השלב הזה לקצת יותר קל:

1- לא סיפרת על המשפחה שלך, אבל תחשבי מי מהם יכול להיות בשבילך מקום שמצמיח אותך, שמאמין בך וביכולות שלך ויהיה לך כייף לחלום איתו יחד על המחשבות שלך לעתיד. על מי את רוצה להיות, על איזה המשך אפילו את יכולה להיות אחרי אמא שלך. זה יכול להיות מישהו מהמשפחה או חברה קרובה, העיקר מישהו שאת מספיק פתוחה איתה/ו ומרגישה בנוח לשוחח על זה.

2- אולי לחשוב רגע על אמא שלך. איך היא היתה מצפה ורוצה לראות אותך. מה היה משמח אותה במה שאת עושה. אני, באופן אישי, נוסעת מידי פעם לקבר שלה, ופשוט מספרת לה מה קורה איתי. מה מתקדם, איך הולך, ובמה היא כל כך חסרה לי.

ככה אני מקבלת כח וקשר אליה, וממשיכה את החיים….

3- לפעמים נכנסנו כבר ללולאה שקשה לנו להרים את עצמנו משם. שמעת פעם על דיכאון? דכאון זוהי מציאות שמאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך (בדרך כלל שבועות וחודשים של מצב רוח ירוד, שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואובדן עניין והנאה מפעילויות מהנות.

כניסה לדיכאון מאד נפוצה אחרי מוות של אדם קרוב. יכול להיות שטיפול נפשי ו/או תרופתי יוכל לעזור לך לצאת מזה. אל תחששי, זה תופעות שאם מטפלים בהם טוב – בעזרת ה' מצליחים לטפל בהם ולא נשאר להם הדים אח"כ.

אני ממש מקווה שהטיפים האלה יעזרו לך.

ויש עוד משו.

אני כאן אם תרצי לדבר איתי,

או עם כל מישהו אחר מהצוות שיוכל להקל עליך את התקופה הכל כך לא קלה הזו.

חיבוק גדול, ועם אמונה גדולה בכח שלך לקום!!!

אודליה

oporush@gmail.com

מתבייש לפתוח את הפה

אני בחור לא חברתי, ומטבעי אני מתבייש לפתוח את הפה. בישיבה ובמסיבות עם חברים אני יושב בשקט ולא מצליח לשוחח. אני לא ביישן בכלל, פשוט אין לי מה להגיד ומה

קרא עוד »

מה עושים עם תלות בחבר?

עם הזמן נהיה לי תלות בחבר, שבאמת אני מחובר אליו. אוהב אותו מאוד, יש לי איתו דו שיח מעולה, כיף לנו להיות ביחד. ממש חברים אמתיים וטובים.
אבל עם הזמן גילתי שיש לי בו תלות (כך זה נקרא) מפריע לי שהוא מדבר עם משהו אחר. כשלא תמיד הוא עונה לי, או כל מיני דברים מהסוג הזה.
עד כדי כך כשעברנו כל אחד לישיבה אחרת, הוא התנתק ממני וזה מאוד פגע. אני מנסה להשתחרר ממנו ולא מצליח, אני חיב אותו זה אוויר לנשימה שלי. אמרוי לי שאני צריך יותר הערכה עצמית ועשיתי וזה לא עזר.
א"כ השאלה. מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ממנו, ושלא יקרה לי שוב עם חבר חדש?
תודה רבה רבה מראש

קרא עוד »
העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם

קרא עוד »

בני מייחל למתיקות בלימודו

ללא ידיעתו של בני בן ה18 שמעתי אותו מתפלל ,הוא ממש בכה שאין לו מתיקות בלימוד ולמה לו חיים ,יצויין שבני צדיק גדול עבד ה' בכל מאודו,מאד כאב לי ,איך

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

הציבור שלנו אכן גומל חסדים?

שלום אני בחור ישיבה, ב"ה מאוד מרוצה ומחזיק מהמגזר שלנו, ומאוד מאמין בטוב ובעדינות הנפש שהתורה נותנת. יש לי שאלה שמאוד מקשה עלי, הרי אנחנו מלאים חסדים ב"ה, נותנים צדקה

קרא עוד »
האם מדינת ישראל קמה בזכות השואה?

מדינת ישראל קמה בזכות השואה???

שלום, יש לי שאלה שמעיקה עליי מאוד מאוד במיוחד בימים אלו. אני מרגיש שזה חונק עליי, מונע ממני לחשוב ומעוות לי המון דברים שאני באמת יודע שאני מאמין בהם וסומך

קרא עוד »

התמודדות יומיומית בלי אמא

שלום אני בחורת סמינר בת 18 אמא שלי נפטרה לפני שנתיים כל יום זה התמודדות לא פשוטה בכלל גם המצב בבית. המתח הנפשי. משפחה הכל סיוט אחד שמתמשך… עכשיו תמיד

קרא עוד »
מאשימה את עצמי כשאני עצובה

אין לי כוח כבר לכלום

נמאס לי להילחם כל היום לנסות להבין את עצמי, אין לי כוח להמשיך את החיים, אני לא מסוגלת להמשיך עוד. פשוט אני מרגישה שהבטרייה שלי גמורה ריקה אני מסתכלת על

קרא עוד »

קשה לי לשתף ברגשותי

אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?

קרא עוד »

אלול ואנא אני באה?!

שלום הרב האמת שממש קשה לי אפילו לכתוב את הדברים. אני מרגיש ממש ריקנות ודווקא עכשיו באלול. תמיד כשרק הוא התקרב השתדלתי לשמוע הרצאות, להתחזק, להתקרב. והשנה משום מה?! ואני

קרא עוד »

התמודדות בימי קורונה כאמא

איך אפשר לשמור על שגרה, כשהמצב ממש לא שגרתי איך אפשר להישאר רגועים במצב כזה. מה אני עושה אם נגזר עלי בידוד? מה עושים עם הילדים, כשאני צריכה להעסיק אותם

קרא עוד »

אמונת חכמים בימי קורונה

מעולם לא הייתח 'חזק' באמונת חכמים. אף פעם לא היה לי ספק שרבנים יכולים לטעות (במיוחד כשמספקים להם נתונים חלקיים). אבל תמיד הבנתי שהרבנים הם בעצם אנשים גדולים, רק שלפעמים

קרא עוד »

חסימה רגשית במהלך טיפול

שלום! דבר ראשון תודה רבה על האפשרות לקבל מענה בצורה דיסקרטית ומכבדת לפני כחודש התחלתי טיפול רגשי בעקבות אובדן שחוויתי לפני כחצי שנה אני טיפוס מופנם מאוד וכמעט שלא יוצא

קרא עוד »
אני שמן וזה מדכא אותי

אני שמן וזה מדכא אותי

שלום לכם מאוד נהנה לעקוב אחרי השאלות והתשובות המחכימות אשמח להתייעץ אתכם בנושא כאוב שלי. והוא נושא ההשמנה אני אנסח את זה הכי פשוט. יש לי כרס גדולה שמביישת אותי

קרא עוד »
חוסר במודעות חברתית אצל חבר

חוסר במודעות חברתית אצל חבר

שלום רב, אני בחור שלומד בישיבה גדולה בירושלים, אני רוצה להתייעץ בעניין אחד מחברי החדר שלי שהוא בחור חכם ורגיש ומן הצד נראה בחור ביישן אבל מהיכרות יותר אישית אתו

קרא עוד »

האם להעביר את הילד חיידר

בתחילת השנה העברתי את הילד שלי חיידר כי גיסי אמר שהחיידר הנוכחי שלו לא טוב, ושמבחינת לימוד גמרא זה מקום שלא מלמד מספיק טוב איך ללמוד גמרא כמו שצריך. הוא

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן