בית של תורה, מה זה?

שלום לכם!
אני לומדת בבית ספר בית יעקב בבני ברק
בעוד שנה בעז"ה אני יוצאת לעולם השידוכים, מכינים אותנו המוןן ומחזקים את ידינו שנתאמץ ונשקיע בשביל "בית של תורה", וכמה עלינו לייקר את האברך שיהיה איתנו בבית.
אני מרגישה שחסר לי את נקודת הבסיס בעניין, והייתי שמחה אם תוכלו לעזור ולהסביר לי
מהו אותו בית של תורה? מה יש בו ומה אין בו? לא אכפת לי גם לשמוע "רשימת מכולת" אבל אני רוצה לדעת מה חובה שיהיה ובלעדיו לא מתקיימת ההגדרה של "בית של תורה" ועל מה אפשר לוותר
אותם אברכים, מה מיוחד בהם? הם קמים בבוקר ומה עושים? איך מתנהל כזה בית? מה הם עושים בשעות הפנאי או סתם אחר הצהריים?
מה דרוש ממני לוותר בשביל לחיות כאלו חיים (כמו לדוגמא: טיסות לחול, טכנולוגיה, רכב, דירה, מסעדות, לבוש, בילויים וכו)
למה שווה לי לוותר על אותם דברים? למה שווה לי לוותר על אותם דברים שכל חיי חכיתי לבעל כדי לעשות איתו אותם
ואחרון… איך מתחילים? ממה??

שואלת יקרה.
קראתי את שאלתך והתרגשתי מאד.
בעולם מלא מבוכה וחוסר בהירות, את מבקשת לברר איך נראה בית של תורה.
אשרי העם שאלו בנותיו.

ברשותך, אחלק את שאלתך למספר חלקים.
בחלק אחד את מבקשת לשמוע איך נראה הלכה למעשה סדר יומו של האברך ("הם קמים בבוקר ומה עושים? איך מתנהל כזה בית? מה הם עושים בשעות הפנאי או סתם אחר הצהריים"(
כלומר, את שואלת איך זה נראה בפרקטיקה.

בחלק נוסף, את מבקשת לעמוד על המהות ומבררת "מהו אותו בית של תורה? מה יש בו ומה אין בו? "

בחלק השלישי, את מבקשת לשאול מה דורשת ממך התמסרות לאברך ו"למה שווה לי לוותר על אותם דברים שכל חיי חכיתי לבעל כדי לעשות איתו אותם"?

בחלק האחרון נראה כי כבר הכרעת שזה מה שאת רוצה. את שואלת – איך מתחילים?

אני קוראת את שאלתך ומלאת התפעלות מהאופן בו הצגת את השאלה. אין ספק שאת בחורה ערכית.

כעת, אבקש להניח בפניך כמה כיווני מחשבה, מקווה מאד שתמצאי בהם תועלת.

לגבי השאלה הפרקטית: איך נראה סדר יומו של אברך. כדרכם של יהודים, אשיב לך בשאלה: כיצד נראה סדר יומו של הייטקיסט? או של רופאה? והתשובה היא שאין דומה סדר יומו של הייטקיסט שעובד מהבית, להייטקיסט שעובד במשרד. אין ספק שגם רופאים יכולים להחזיק בסדר יום מגוון ובלתי אחיד: מנתחת בבית חולים, רופא תורן, או רופא משפחה בקופת חולים – אמנם כולם רופאים, אך לכאורה אין תשובה אחידה כיצד נראה סדר יומם.

אפשר לענות בהקבלה, כי קיימים אופנים שונים המבטאים בית של תורה: האם מדובר באברך אשר לומד יום שלם? האם מדובר באברך המשלב משרה תורנית? האם מדובר באברך שמשלב בין תורה ועבודה?
האם לומד בכוילל אחד? במספר כויללים?
בגדול ניתן לומר כי קיים סדר בוקר, סדר צהרים, וכוילל ערב.
אולם בית של תורה יכול להיות מגוון בסדרי יום שונים.

מה שמביא אותנו לחלק הנוסף בשאלתך: מהו אותו בית של תורה? מהו המאפיין המשותף לכל אותם בתים שזכו לחסות תחת ההגדרה "בית של תורה"?

ראשית ננסה להבין מהו הערך הגדול בלימוד התורה? מה מעניקה התורה ללומד אותה? לאחר שנבין מהי דמות תורנית (אברך שמשקיע עיתותיו בלימוד רציני) נוכל להבין מהו בית של תורה.

מקורות רבים בחז"ל עוסקים במעלות הנשגבות שמעניקה התורה ללומדיה.
חשבתי להציג בפניך שני ציטוטים ועוד רעיון נחמד ששמעתי בעבר.

הציטוט הראשון מלמד על המעלות הגדולות שטמונות בלימוד התורה; הציטוט השני, מלמד על ההכרחיות של לימוד התורה בשביל עבודת הבורא וההבנה כי לא ניתן להתקיים בעולם הזה מבחינה רוחנית ללא לימוד התורה.
את הרעיון הנוסף, נשאיר לסוף 😉

במסכת אבות מפורטות המעלות האינסופיות הטמונות בלימוד התורה:

"רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי הוּא לוֹ, נִקְרָא רֵעַ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמָּקוֹם, מְשַׂמֵּחַ אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עֲנָוָה וְיִרְאָה, וּמַכְשַׁרְתּוֹ לִהְיוֹת צַדִּיק חָסִיד יָשָׁר וְנֶאֱמָן, וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַחֵטְא, וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וּגְבוּרָה… וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, וְהֹוֶה צָנוּע וְאֶרֶךְ רוּחַ, וּמוֹחֵל עַל עֶלְבּוֹנוֹ, וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים"

ניתן להרחיב וללמוד על כל מעלה ומעלה, וכמובן יש מקורות רבים נוספים שמאריכים בכך ואם תרצי, כתבי לי בחוזר ואשמח לתת לך מקורות נוספים, אולם מאחר וקצרה היריעה, נסתפק בכך כדי להבין שלימוד התורה טומן בחובו עושר בלתי נתפס. התורה היא כמו מקור כוח אדיר שהנוגע בו – מתבשם.

המקור השני, מלמד על הכרחיות לימוד התורה בשביל הקיום הרוחני שלנו כאן, בעולם הזה.
הרמח"ל במסילת ישרים מביא את מאמר חז"ל: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". כלומר, התרופה לאתגרים שמציב היצר הרע, וכולנו יודעים כמה אתגרים (בטח בדור שלנו) מציפים מכל כיוון, התרופה לאתגרים – היא התורה הקדושה. וכך כותב הרמח"ל:

"והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו".

כותב הרמח"ל, שסם הרפואה הבלעדי לתחבולות היצר הוא לימוד התורה! כלומר, אין אפשרות להינצל מהיצר, אלא באמצעות לימוד התורה.

אם כן, ראינו מחד, אילו מעלות עצומות טמונות בלימוד התורה, ומאידך, איזו חשיבות עצומה, בבחינת תרופה ממש, קיימת בלימוד התורה מול תחבולות היצר.

אוסיף לסיום חלק זה, רעיון ששמעתי והתיישב על ליבי, ואולי תמצאי בו גם את עניין.
כולנו יודעים כמה חשוב לאכול בריא: אדם שאוכל אוכל בריא, יהפוך להיות אדם בריא. אדם שאוכל אוכל מתועש, ממתקים וסוכרים, יהפוך לכאורה, לאדם לא בריא.
אותה חוקיות מתקיימת אף היא בקומתו הרוחנית של האדם: אדם שצורך תכנים נמוכים, הופך להיות אדם נמוך, ואילו להבדיל, אדם העוסק בלימוד התורה, הופך להיות "דעת תורה", אדם שכולו דברי אלוקים חיים.

בחלק הזה הבנו מיהו אותו אדם תורני ומהן המעלות הגדולות והחשיבות הרבה הטמונות בלימוד התורה. כמובן שיש מקורות רבים נוספים שמפרטים את המעלות העצומות להן זוכה העוסק בתורה.
זהו אם כן האדם התורני.
מכאן נגזרת התשובה לשאלתך, מהו בית של תורה:
בית של תורה נשען על אדם תורני, כמו שפרטנו לעיל, שמשכיל להשפיע מתורתו לביתו. כלומר, מרומם את ביתו ומשפיע על כל המשפחה מרמתו הגבוהה.

בהקשר זה אשתף בסיפור שסיפר לאחרונה ר' אשר וויס בכנס הכתרה של רב שכונה בירושלים. וכך סיפר:
פעם נפגשו בפונדק שלושה מגדולי יהדות אירופה: ה'ערוך השולחן' (ר' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין), שהיה פוסק הלכה גדול; ר' איצל'ה פונוביז'ר, שהיה למדן ידוע; ור' חיים סולוביציק, ראש ישיבת וולוז'ין. נפגשו ודנו בשאלה מה תפקידו של רב קהילה.
ה'ערוך השולחן' קבע, כי תפקידו של רב הוא לפסוק הלכה. ר' איצהלה גרס כי תפקידו של רב הינו לרומם את הקהילה בעבודת ד': להקים מוסדות, לגרום לאנשים להתחבר לעבודת ד' וללימוד התורה. כלומר, לרומם את האידישקייט בקהילה.
ר' חיים סולוביציק, שהיה, כידוע, תלמיד חכם עצום, קבע, כי תפקידו של רב הינו להיות האבא של הקהילה.

אני חושבת שניתן ללמוד מהאנקדוטה הזו, על תפקידה של הדמות תורנית גם בבית. לא די בלימוד אישי, פרטי, העלול להיות מנותק מההווי המשפחתי, אלא תפקיד הדמות התורנית בבית הינו להביא את הלימוד ומעלות התורה לאווירה הביתית.
זהו בית של תורה.

אם כן, התיחסנו לשאלתך על הפרקטיקה, על המהות, וכעת נפנה לחלק השלישי בשאלתך בו את תוהה: "למה שווה לי לוותר על אותם דברים שכל חיי חיכיתי לבעל כדי לעשות איתו אותם"?
ואני רוצה לשאול בחזרה, האם אי פעם רכשת איזשהו דבר ערך שעלותו גבוהה? תכשיט יקר? כלי נגינה משוכלל? או אפילו תיק ממותג שעלותו לא נמוכה?
האם היית מגדירה את התשלום הגבוה ששילמת כ"ויתור על הכסף"? ויתרת על הכסף כדי לרכוש את התכשיט?
ברור שלא. שילמת בשמחה על החפץ היקר שקנית. לא "ויתרת" על הכסף. המיקוד הוא בערך שהרווחת, בתמורה שקבלת לתשלום הגבוה ששילמת.
מתי אנו מתמקדים בתשלום הגבוה ששילמנו? כאשר איננו מרוצים מהתמורה. כאשר אנו חשים ששילמנו מחיר גבוה תמורת ערך נמוך.

כלומר, דבר ערך יקר עולה כסף יקר. לעיתים באמת ככל שהערך גבוה, המחיר הנקוב בצידו גבוה. האם מדובר ב"ויתור"? לא. זהו המחיר שאת משלמת, מרצון, מבחירה על דברי ערך שיקרים בעיניך.

לחיות חיים של תורה, לצד בעל אברך תלמיד חכם, שמשקיע ברצינות בלימוד, זהו ערך אדיר. בלתי נתפס ואת צודקת, המחיר לעיתים גבוה.

מכאן נשאלת השאלה, כיצד מוודאים שהתמורה אכן תהיה שווה למחיר שמשלמים? כיצד נוודא שמחיר ההשקעה בחיים של תורה יהיה רווחי וכדאי באופן שנצליח להתמקד בערך שקבלנו ולא במחיר ששילמנו?

כמובן שאין תשובה חד משמעית. יחד עם זאת אני מציעה לעשות שימוש בכלי ה'קשב':
קשב פנימה והחוצה, בירור פנימי של האיש ושל האישה, כיצד ניתן לבטא בעת הזו את האידיאל הנעלה שלפיו הם חיים. האם סדר היום שלהם מביא איתו שמחה ונחת?
קשב פנימה, הכוונה רפלקציה פנימית. האם טוב לי בצורת החיים בה בחרתי?
קשב החוצה, הכוונה התבוננות סביב, על בן/בת הזוג ועל הילדים. האם האווירה בבית נעימה ושמחה? האם לכל בני הבית יש את כל צרכיהם?

ברור שלא בכל התקופות תמיד יכולה להיות זמינות מלאה לשבת ולהיות שקועים שלושה סדרים ויותר בלימוד התורה.
ישנן תקופות ומצבים בחיים בהם הבית, האשה והילדים, עול הפרנסה וכו' דורשים את שלהם, וממילא, סדרי הלימוד עלולים להפגע. איש ואישה שכרתו ברית בינהם, שמבקשים לחיות חיים של תורה, צריכים להיות ערניים כל העת ולברר עם עצמם באיזה עוצמה, בעת הזו, ניתן לממש את הרעיון הגדול לו הם מקדישים את חייהם.

"קפיצת דרגה", כלומר, חיים על פי איזושהי אמונה, שלא מתאימה הלכה לעשה לרמתו הרוחנית של האדם, היא מסוכנת. היא מתכון לחיים של צער והתמקדות במחיר, או כמו שאת כינית: "ויתור", במקום בערך ובתמורה שקבלת.

האם מצב של עיכוב זמני בלימוד, תוך קשב לצרכי הבית, פוגע או מפחית מהגדרת "בית של תורה"? אם המרכזיות של הבית היא עדיין תשוקה לקרבת אלוקים ולימוד תורתו, אזי גם בתקופות מאתגרות יותר, עדיין ברור שמדובר בבית של תורה.

וכעת לשאלתך האחרונה – איך מתחילים?
ראשית, יש ללמוד ולברר האם זהו באמת הרצון הפנימי שלך והאם הרצון הזה תואם את דרגתך. אני מציעה לך לקרוא מאמרי חז"ל ומאמרים בכלל שעוסקים במעלת לומדי התורה. בנוסף, התבונני סביבך,

אולי כדאי לבקר בבתים אברכיים, אם זה אפשרי, ולראות כמה דוגמאות "חיות" למודל הזה על מנת להכיר קצת את הצד הפרקטי שהתעניינת לגביו, ואולי לראות גם את המחירים שהבית נדרש לשלם כדי לזכות ולהיות בית של תורה.

אני מאחלת לך שתזכי להקים בית, שהוא משכן לשכינה, בית שהוא בית וועד לחכמים,
מתוך חיבור פנימי אמיתי.

רבקי