כדאי לי לפנות לכיוון של אקדמיה?

שאלה:

שאלה
רציתי לשאול, אני בחור ישיבה וההורים שלי לא מתנגדים לכך שאלך ללמוד לימודים אקדמאים. אני לא מוצא את עצמי ממשיך ללמוד כל החיים, ומעוניין שאת השנים העיקריות שלי אנצל ללימוד שיועיל לי להמשך החיים. כמובן שאמשיך לשמור על הכללים כבן תורה, אבל למה אני צריך להיות דווקא בישיבה, במיוחד כשהלימוד גם עכשיו לא מושך אותי כל כך ואני לא מצליח להתחבר?
אשמח לקבל תשובה מעמיקה יותר מאשר "תיבת נח" וכו', כי זה לא כ"כ משכנע אותי…
אשמח לתשובתכם בהקדם.

 

 

שלום לך, בחור יקר!

הדבר הראשון שעשיתי כשראיתי את שאלתך, זה לכתוב להנהלת ישיחנה חזרה "לצערי לא אוכל לענות על שאלה זו".

אתה יודע למה? כי אלו דיני נפשות. ההחלטה שלך בשלב הזה משמעותית עד מאוד לכל עתיד חייך, ומי אני שאורה לך לאן לפנות.

אמנם, אחר שעיינתי שוב בשאלה, ולמרות שאינה ארוכה – ראיתי מאופן ההתנסחות הרהוט שלה שאתה בחור חכם, נבון ואינטליגנט, החלטתי שכן לכתוב לך מספר נקודות, אשר גם אם לא ראויים לכותרת "תשובה" – מן הסתם הן תוכלנה לסייע לך להאיר את המפה.

יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ

ראשית כל, ברמה העקרונית – אי אפשר שלא להזכיר את עצם הסוגיה ההגותית הסבוכה של עבודה ומלאכה. ביהדות על כל מקורותיה, אין כל ספק שישנה הערכה מרובה לאדם העמל לפרנסתו ומכלכל את ביתו בכבוד.

ישנם כאלו המנסים לעוות את דבריהם הברורים והחד-משמעיים של חז"ל וגדולי הדורות, החל מ"פשוט נבלה בשוק וכו'", עובר ל"אהב את המלאכה וכו'", ועוד אינספור ציטוטים לאורך ההיסטוריה. אך הבינה והדעת מלמדים כי העבודה היא ערך חשוב ביותר, גם אם אינו ערך עליון.

כך גם עובדתית התנהלה ההיסטוריה של עם ישראל. מעטי מעטים היו אלו שעזבו עול החשבונות הרבים, לא עסקו בפרנסה כלל וכלל, ואך ורק ישבו ולמדו. גם מתוכם – היו כאלו שנסיבות החיים פשוט אפשרו להם זאת (כגון אב עשיר, או גביר שפרנס אותם במתכונת יששכר וזבולון וכדו').

ואז הגיע המבול…

ביקשת שלא להזכיר, אבל אני לא מתאפק… 😊

הסיבה שהציבור החרדי כיום מתנהל אחרת מהצורה בה התנהלו לאורך ההיסטוריה, היא, כן… בגלל המבול.

היא מתבססת על מציאות, על פי תפיסתם של גדולי האומה, ולפיה היוצא לשוק העבודה – כמעט בהכרח יורד ברוחניותו.

והאמן לי, נער הייתי ואמנם לא כל כך זקנתי, אך ראיתי רבים רבים שיצאו לשוק העבודה – ובאופן כמעט מיידי ירדו ברוחניותם.

אבל ראיתי גם מעטים אחרים, וחשוב לומר זאת. היו מעטים שכן החזיקו ברוחניותם, ויש לעמוד על כך.

למה שאלת?

מעצם זה ששלחת שאלה בנושא, אני מבין שהחשש של הפסד הרוחניות קיים בך. אתה מבין שבהחלטה לצאת ללימודים ולשוק העבודה – קיים סיכון.

לא, אתה לא רוצה שיגידו לך "אויש, אוי אוי אוי, רוחניעס!! תחזור מיד לבסמדרעש!!", כי בשביל זה יש משגיח בישיבה, והגישה הזו לא רציונלית בעיניך ולכך גם לא רלוונטית כלפיך. אבל החשש – כן קיים, ולכן אתה מתלבט ותוהה, וזה נפלא!

אתה רוצה לצאת מתיבת נוח. אתה לא רואה את עצמך נשאר בה לאורך שנים. ואני אפתיע אותך – בעיני זה בסדר גמור! אני חושב שזה לגיטימי לחלוטין, ודאי כיום במציאות דורנו.

ולגבי החשש על הרוחניות – כפי שאמרתי, ראיתי גם כאלו שעשו זאת והצליחו לשמור את רוחם ונפשם!

וכאן קמה וגם ניצבה השאלה – האמנם? האם אהיה כזה, או כזה? האם אנזק ואפסיד מיציאה מהישיבה?

וזאת שאלה. שאלה גדולה שעליה אני ודאי לא אוכל להשיב, אך האמת שיש רק אדם אחד שבאמת יכול להחליט לגביה: אתה עצמך!

לו ידעה הבחרות…

אמר הקוצקר רב "לו ידעה הבחרות, לו יכלה הזקנה".

משפט זה משקף את העובדה כי ההחלטות שהחלטנו בבחרותנו, משפיעות על כל חיינו. אך ההחלטות הללו מתקבלות על ידי בחור צעיר, חכם הרבה פחות מהזקן שהוא יהיה עוד הרבה שנים, שאמנם יכול לקבל החלטה מושכלת לאין שיעור, אך בגדול – מאוחר מדי…

אני מחדד זאת כי לפני שנפרוס קצת יותר את הדברים – חשוב שתבין כי ההחלטה שתקבל היום תשפיע על כל עתיד חייך, כמעט מבלי יכולת לשנות זאת. לכן, גם אם אינך חכם כמו הזקן שתהיה אי"ה עוד הרבה שנים, אך עדיין כדאי לנסות לקלוע לדעתו.. לנסות להבין את הסיכונים, ומאידך את הוויתורים בכל אחת מהאפשרויות. ובזה אני אוכל טיפה לסייע ולמקד.

הוויתור

בשתי הדרכים ישנו וויתור.

ביציאה מהישיבה – ויתור על הזכות להיות אברך, על החיבור התמידי ללימוד ועל המעלות העצומות של תלמיד חכם. (כאמור, ברוב כמעט מוחלט של המקרים).

בהישארות בישיבה – יש ככל הנראה ויתור על חיי רווחה כלכליים, על מקצוע איכותי, על שנות לימוד יקרות במקביל לניהול בית ועוד.

הסיכון

מאידך – בשתי הדרכים ישנו גם סיכון.

בהישארות בישיבה – סיכון שמא לא תמצא את עצמך, שמא תשתעמם, ובתור אברך לא תצליח לכלכל את עצמך כראוי, וגם אם תחפש בשלב מאוחר עבודה – היא לא תהא מתגמלת.

ביציאה מהישיבה – סיכון שמא תאבד לא רק את הקשר לגמרא, אלא גם לתורה ולמצוות חלילה. וגם אם לא קשר מעשי – קשר רגשי ונפשי. יתכן וזה יפגע גם בחינוך הילדים ועוד.

אתה נמצא כאן!

מורי ורבי הגרא"י קוק שליט"א בספר למעלה למשכיל אומר שבכניסה לעיר רחובות ישנה מפה גדולה של העיר, אך כל המפה אינה שווה מאומה אם חסרה בה נקודה אדומה קטנה, שעליה כתוב: אתה נמצא כאן.

אם אדם אינו יודע היכן מקומו שלו – איך ידע כיצד לפנות ואיך להתייחס למפת הדרכים?

ואמירה זו רלוונטית מאוד גם לגביך.

את הסיכונים הנ"ל אפשר לפתח ולהרחיב, אך חשוב לא פחות לדעת: איפה אתה נמצא? לבך במזרח? בסוף מערב? מהן שאיפותיך לחיים? איך היית רוצה לראות את עצמך בגיל 40? מהם הערכים החשובים לך? איזה סוג בית אתה רוצה להקים?

שאלות אלו חשובות מאוד בדרך לקבלת החלטה כזו. ולכן המלצתי לך היא: קח דף ועט, לך לאוצר הספרים או לחור שקט אחר, ותרשום לעצמך בפרוטרוט:

רשימת הערכים שלי (מה [באמת] חשוב בעיני): א. ב. ג. ד.

רשימת המטרות שלי בחיים (מה אני רוצה להיות או להשיג): א. ב. ג. ד.

תכתוב מהבטן, ורק בשביל עצמך. לא בשביל המשגיח. אתה רוצה רוחניות? חופשות בחו"ל? עולם הבא? תורה? כסף? חסד? רכב? הכל! הכל תרשום!

אחרי שתהיה לך רשימה כזו, הסדר שלה – ישקף לך את מה שאתה. המחיקות והתיקונים – יספרו לך על הפסקות שלך. החורים הריקים או המבולבלים – יספרו לך על הסוגיות שאינך סגור עליהן (שזה לגמרי בסדר..)

ואז – תוכל לקבל החלטה בצורה מושכלת הרבה יותר.

אז השאלה תהיה ברורה הרבה יותר.

הצומת הבאה

נקודה נוספת שאני רוצה לחדד במסגרת זו.

אתה כעת נמצא בצומת, אבל בעידן הוויז אנחנו יודעים שבמקרים רבים לא נורא לפספס פניה, כשאתה בתוך העיר. מקסימום תפסיד קצת זמן, מקסימום הדרך תתארך מעט.

כעת אתה בתוך הישיבה. מרגע שיצאת ועלית על כביש מהיר – לא קל לחזור. לכן לפני שאתה יוצא, אם אתה לא בטוח – אולי חכה לצומת הבאה? אולי תישאר בעיר בינתיים?

חשוב שתקח בחשבון שיציאה מהישיבה בתור בחור, לעומת יציאה למעגל העבודה בתור אדם נשוי – אלו שני עולמות שונים לחלוטין! הנישואין מקבעים אותך, ממסדים אותך, נותנים לך יציבות נפשית ורוחנית, ומאפשרים לפרוץ הרבה יותר. אז מי אמר שנכון לך היום לצאת כבר בתור רווק?

אני לא שולל זאת, אך מעורר את הנקודה.

יכול להיות שנכון לך לחכות מעט, לברר עם עצמך את הנקודות הללו, ולצאת! אין בעיה שתצא, השאלה מאיפה, איך ומתי.

מסתבר שהחלטתך תשפיע על הבית שאתה מתכנן להקים, וגם את זה עליך לקחת בחשבון.

עשה לך רב

למדונו חז"ל – "עשה לך רב ופרוש מן הספק".

אני תמיד ממליץ, לכל אדם, לעשות לו רב. רב זה לא בהכרח מישהו בן 90, נשיא של מועצת כלשהי. זה יכול להיות מישהו צעיר הרבה יותר, אך כן אדם שמחובר לערכים שלך, והוא נבון ובר דעת, שמכיר אותך ויוכל לסייע לך בהכרעת ספק.

אבל…

אבל!

כדי לגשת לרב – צריך קודם כל ספק. והרבה מאוד אנשים ניגשים לרבנים, לא עם ספק ביד, אלא עם בלבול וטשטוש אחד גדול, בלי הבנה של השאלה, בלי הבנה של הנתונים.

לכן המלצתי היא בשלב ראשון לשבת עם עצמך, לחדד לעצמך את מטרותיך, את ערכיך, את האפשרויות השונות, את הסיכונים הכרוכים בהן וכו'. ורק בשלב שבו יש בהירות, ואתה חש שאתה מסתפק מה נכון לך ומה יביא אותך אל מטרותיך – אז יש לגשת את הרב, ולקבל את הכרעתו.

עלה והצלח ידידי, מקווה שסייעתי לך!

אם יש נקודות נוספות לחידוד, תוכל לפנות אלי דרך הנהלת האתר.

ישראל כ.

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות:

אלול ואנא אני באה?!

שלום הרב האמת שממש קשה לי אפילו לכתוב את הדברים. אני מרגיש ממש ריקנות ודווקא עכשיו באלול. תמיד כשרק הוא התקרב השתדלתי לשמוע הרצאות, להתחזק, להתקרב. והשנה משום מה?! ואני

קרא עוד »

כדאי לי לפנות לכיוון של אקדמיה?

שאלה רציתי לשאול, אני בחור ישיבה וההורים שלי לא מתנגדים לכך שאלך ללמוד לימודים אקדמאים. אני לא מוצא את עצמי ממשיך ללמוד כל החיים, ומעוניין שאת השנים העיקריות שלי אנצל

קרא עוד »

רוצה לדעת לכעוס

גדלתי בבית עם הרבה לחץ, מתח וכעס. בתור ילדה הייתי נבהלת, נלחצת, משתתקת וננעלת בתוך עצמי. היום אני מרגישה שאני לא יודעת לכעוס. אני ממש מפחדת לכעוס, מפחדת לתת לזה

קרא עוד »

אמונת חכמים בימי קורונה

מעולם לא הייתח 'חזק' באמונת חכמים. אף פעם לא היה לי ספק שרבנים יכולים לטעות (במיוחד כשמספקים להם נתונים חלקיים). אבל תמיד הבנתי שהרבנים הם בעצם אנשים גדולים, רק שלפעמים

קרא עוד »
Scroll to Top
דילוג לתוכן