איך הבחירה חופשית
אם אומרים לך
אם אתה בוחר רע
אתה מקבל עונש.
הרי " מחייבים אותך " להתנהג לפי ההלכה ,
לא ישתלם לך אם לא -הרי תענש
איך הבחירה חופשית -איפה החופש לבחור ?
שלום לך.
התשובה אומנם התעכבה אך אני יכול לומר שהשאלה שלך היתה לי תמיד בראש ובלב במשך ימי הפסח,
ודוקא זה נתן עומק נוסף לשאלה. עומק של רצון להיות בברית, לבחור בה, להביא את עצמי, את הלב שלי – לא לשחק 'משחק מכור'.
זו שאלה נכונה ואמיתית.
יש תשובות אמיתיות לשאלה הזו, הסברים שמסבירים למה למרות שיש שכר ועונש זה מוגדר בחירה ושבהסתכלות פילוסופית או הלכתית זה מוגדר מעשה שעשיתי מבחירה שלי – למרות שנצטוויתי לעשות אותו ושאם לא הייתה עושה אותו הייתי נענש.
ניתן לגשת לזה מכמה זויות לבאר את הבחירה שקיימת בעומק.
בחרתי, לא להכנס לשיח הזה. לא כי הוא לא אמיתי – אלא כי הוא לא תשובה לשאלה בעומקה.
כי אם השאלה הייתה שה'שכר והעונש' יוצרים תחושה שהאדם אינו בוחר, והוא רק מובל – אז לענות לו שבעומק זה מוגדר שהוא כן בוחר, או שזו רמת בחירה שמספיקה בשביל לקיים את העניין העמוק שבבחירה – זה אולי לענות תשובה – אבל לברוח מהשאלה.
כי השאלה בעומקה היא הרצון של האדם להרגיש משמעותי. בוחר.
זו התשוקה 'להיות שם'. להרגיש ש'אני' שם. שהלב שלי בחר בזה, שהנפש שלי כאן כי הרגישה שזה מתאים לה, מואר לה, נכון ואמיתי.
לא יעזרו תשובות. צריך כאן הסתכלות מאירה שתיתן לנו את תחושת החיבור לעבודת ה' ולקיום המצוות. אני מקוה מאד שאצליח לגעת בנקודה.
נכון. אין בתורה 'בחירה חופשית' במובן של אין אמת מוחלטת, ואתה חפש לך את האמת שאתה מאמין בה ותבחר בכל אשר תשיג דעתך. נכון. התורה מציגה בצורה ברורה מה האמת והטוב ומה השקר והרע.
למרות זאת אני חושב, שה'שכר והעונש' לא בהכרח מובילים את האדם לתחושה שהוא מובל בכבלים חיצוניים לעבודת ה' ושאין לו מקום של בחירה אישית בדבר.
אני רוצה לגשת לזה משני נקודות גישה.
הנקודה הראשונה היא ההבנה העמוקה מהו ה'שכר והעונש' התורה מבטיחה.
השכר והעונש באופן כללי אינם אמצעי איום שמנותקים מעצם הקשר והסיפור של הברית עם ה', הם לא חיצוניים – הם חלק מהסיפור.
אם אנחנו מדברים על ה'שכר ועונש' בעולם הבא – זה בודאי מובן, שהשכר המצופה לצדיקים, כמו שלימדו אותנו רבותינו (מהר"ל רמח"ל ועוד) – אין זה שכר שמנותק מהחיבור לאורו של ה', אלא שנשמת האדם שהתקרבה בחייה לאלוהים, וזיככה את עצמה, כעת, כשנפלו כבלי החומר, היא מרגישה את הרוחניות ואת החיבור המתוק לאינסוף.
השכר, הוא עצם הקשר עם אלוהים שאין דבר שיכול להאיר ולענג כמו ההתחברות למקור האינסוף, לזוך וההארה.
כמו גם ה'עונש' – הוא איננו עונש חיצוני – אלא היא עצם התשוקה של הנשמה להתקרב למקור ההארה והמתיקות – לאינסוף – וחוסר היכולת שלה בגלל העכירות והטומאה שאוטמת אותה.
(אלו לא רק דברים נשגבים ומנותקים מאיתנו, ניתן להרגיש 'הדים' של ההרגשה גם היום בעולם הזה, את העונג מקסם רוחני, ואת הכאב בחוסר המשמעות והריקנות).
גם השכר והעונש בעולם הזה, הם השלכה ישירה מהקירבה אל ה', מההארת פניו, וחוסר הברכה וההצלחה שנובע מהריחוק ממנו.
למה התיאור וההבנה שה'שכר והעונש' הם תוצאה ישירה מההארת פני ה' וחיבור אליו – בגלל אם אנו מבינים וחווים את הדברים כך – הרי שהמציאות הזו שיש שכר ועונש – לא נותנים לנו תחושה שבחרנו בברית עם ה' מסיבות חיצוניות או שהובלנו אל עבודת ה' מתוך הכרח חיצוני.
לא.
אדרבה, השכר והעונש הם הפרחים והפירות של הקשר המתוק עם ה', זה חלק עמוק מהופעת הברית שלנו עם ה'.
חלק מהותי מהתשוקה שלנו להתקרב לה' ולברית עמו היא מתוך ההבנה שאצלו מקור חיים באורו נראה אור.
הרתיעה מלעשות עבירות בגלל ה'עונש', יכולה להתפרש כרצון להמלט מכאב גרידא, אבל באופן עמוק היא יכולה להתפרש כהבנה שלהתרחק מה' זה לוותר על הגב שלנו, על ההגנה שלנו, זה להיות נתון לכל הרוע והכאב של המציאות.
אנחנו בוחרים להיות שייכים למקור האור. אנחנו רוצים להיות בצילו של ה'!
אפשר להמשיל את זה לבעל ואשה, שלשם המשל לבעל יש הרבה מעלות, הוא חזק, מוכשר, מוצלח ועשיר, האשה רוצה להישאר איתו כי טוב לה איתו, המעלות שלו, העושר שלו – הם המבטח שלה, העונג והטוב שלה איתו בגלל מעלותיו ועושרו – אינם בהכרח חיצוניות – הם חלק מהמרכיב של הברית איתו. ובסוף הבחירה שלה היא – להיות איתו. זה טוב לה. זה שווה לה.
זו נקודה אחת. לדעתי כשמעמיקים בה היא שופכת אור.
ישנה נקודה נוספת.
נכון, יש שכר ועונש על קיום המצוות.
את שואלת – איפה הלב שלי? אני מרגישה מובלת, כבולה, אין מקום לבטא את הרצון שלי, את הבחירה שלי ואת האופי שלי בקשר ה'כפוי' הזה.
ובכן. יש כ-ל כ-ך הרבה מקום לבחירה ומקום אישי בתוך הקשר.
כי נכון, יש 'כפיה' (מסוימת) על קיום המצוות. התורה מגיעה מתוך ברירות שהיא יודעת מה האמת והטוב. מה הצדק ומה הרע.
אבל אין לנו מקום? אין מקום לבחור?
לדעתי יש ה-מ-ו-ן מקום לבחור. בחירה היא כמה אני מביא את עצמי למרחב של הקשר עם ה', כמה אני מביא את הלב שלי.
אפשר למלמל תפילה בשביל לצאת ידי חובה, ואפשר לעצום עינים, להתרגש מה' ולבחור להביא את עצמי לקשר הזה.
לבחור להאמין בה' מכל הלב, לבחור לאהוב אותו. לבחור להיות מוקסם ממנו, מהטבע שלו, מהתורה שלו, מהבריאה, מההנהגה.
זה כמו אמא ובת. אין לבת בחירה האם להיות הבת של אמא שלה. זו מציאות. אבל, האם נאמר שהבת לא יכולה להרגיש שהיא מביאה את עצמה לקשר הזה???
הרי הקשר יכול להיות רופף כל כך, רק 'טכני', ויכול להיות מלא לב, מלא ברית, מלא בחירה.
אני מרגיש שההבנה שישנם מרחבים שלמים שבהם נצרכת הבחירה שלנו בהם נותנת לנו את התחושה של החיבור שלנו לעבודת ה', ואת המקום האישי והבוחר שלנו בה' ובברית עמו.
בברכה שנזכה להביא את עצמנו לברית עם ה', שנזכה להיות שם, לבחור בזה, ולהיות מוארים מאורו של ה'.
שלום ג.
