חוששת על ההורים שלי

שאלה:

אני הבת הקטנה במשפחה והרוב כבר נשואים
נשארתי עם אח שגדול ממני בכמעט 8 שנים והוא גם לא הרבה בבית
ההורים שלי כבר מבוגרים ואני מאד מפחדת שיקרה להם משהו חס וחלילה
וכל פעם שהם יוצאים מהבית אני בלחץ שהם בסדר עד שהם חוזרים
אבל ביום יום אין לי כל כך קשר טוב איתם
ומאד קשה לי לשתף את אמא שלי בחיי היום יום..
אני טיפוס יחסית מופנם ואין לי הרבה חברות ואני גם מאד עצובה ואין לי חשק כמעט לכלום
אם אפשר בבקשה ליעץ לי מה אפשר לעשות כדי למנוע את הפחד
ואיך אני יכולה יותר לפתח את הקשר עם אמא שלי
אני מאד אשמח

תשובה

שלום לך נערה יקרה,
איזה יופי שאת פונה אלינו לישיחנה. זה מעיד שיש בך הרבה בגרות ומוכנות לשתף במה שעובר עלייך. וזה לא מובן מאליו!
קראתי את שאלתך וחשתי רצון חזק לחבק אותך… הבת הצעירה במשפחה, שמתגוררת עם אבא ואמא שכבר מזמן שכחו מה זה להיות נערה, ואולי עסוקים בדאגות גדולות של החיים- בעיות בריאות, הנכדים, ודברים שמעסיקים אנשים מבוגרים. האחים הנשואים כנראה עסוקים בחייהם וזה שמעלייך בישיבה ואולי אין הרבה הזדמנויות להיות בקשר. ואת, יקרה, כל כך מלאה. כל כך עשירה באהבה וברצון לקשר, כל כך אכפתית ודואגת למה שקורה אתם, וקצת תוהה איך ליצור את הדבר הנפלא הזה שנקרא קשר. אני מרגישה שיש הרבה בדידות בחיים שלך, ושאת רוצה להרגיש אחרת, יותר שייכת, יותר מחוברת ומחובקת. כן, יקרה, זה צורך בסיסי של כל בן אנוש, להרגיש אהוב, רצוי, שייך ומוערך. ומי הכתובת המתאימה יותר מההורים? כנראה שבבית שבו את גדלה יש קושי להתקרב, להיות מעורבים אחד בחיים של השני, וזה קצת משאיר אותך לבד. ולהיות לבד זה מאד מפחיד. גם פיזית כשההורים הולכים ואת נשארת, וגם רגשית. כי חלק מתחושת הביטחון שלנו היא שיש שם מישהו שמבין אותנו ורואה מה עובר עלינו. וזה קצת חסר…
אז שוב שולחת לך חיבוק חם ואמיץ, ורוצה להגיד לך יקרה שכן, מגיע לך. מגיע לך להרגיש שיש מי שחושב עלייך ודואג לך, שאת ראויה ליחס חם ואוהב, ושכן, יש סיכוי לרקום אט אט חוטים של קשר עם אנשים יקרים לנו, גם אם זה לא נוצר באופן טבעי, ומהסיבות שלהם הם לא מסוגלים לעשות זאת ולהעניק לך את מה שאת כל כך זקוקה לו ומגיע לך ביושר.
לגמרי מבינה את העצב וחוסר החשק שאת מתארת. כשאנחנו קשורים, שייכים ואהובים הנפש שלנו מתרוממת ומתמלאת שמחה. את בוודאי יכולה להיזכר ברגעים כאלו, עם האחים הנשואים, אולי עם האחיינים, אם יש. וכשאלו לא נוכחים בחיים מתעוררת תחושה של דאגה, עצב וחוסר חשק…
הבשורה הטובה היא שאפשר לייצר קצת, מהטוב הזה שאת מייחלת אליו. בתור ילדה קטנה, את לגמרי נתונה בתוך המערכת של אבא-אמא. עכשיו כשאת יותר בוגרת, ויכולה להתבונן על המתרחש מבחוץ, את יכולה גם להשפיע על מה שקורה. לא רק לחכות באופן פסיבי שיזכרו ממך ויחשבו עלייך, אלא ליזום מהלכים שייצרו את מה שאת צריכה.
האם את יכולה לנסות לחשוב באיזו דרך היית רוצה שהקשר עם אמא יתבטא? אולי יציאות משותפות, ארוחה, יותר שיתוף בחיים? אחרי שתגדירי לעצמך למה את מצפה, אפשר ליזום על זה שיחה עם אמא. אני יודעת שקל להגיד וקשה לבצע… עולים חששות ופחדים… איך היא תגיב… ואם היא לא תבין… ולמה בכלל זה התפקיד שלי…. אבל, פעמים רבות אנחנו רוצים וצריכים משהו ולצד השני בכלל אין מושג על כך! אולי אמא חושבת שאת זקוקה למרחק והיא מאפשרת לך אותו, אולי היא בכלל לא יודעת שבתה האהובה מעוניינת לחזק את הקשר!
כאמא לנערה בגילך אני יכולה להגיד לך שכל אמא תשמח לשמוע שבתה רוצה להיות אתה יותר בקשר. ואם יש לך כיווני מחשבה באיזה אופן זה יכול להתבטא- ההיענות תהיה מותאמת למה שאת צריכה. אפשר בשיחה, ואם זה קצת קשה אפשר לכתוב מכתב… למשל "אמא, הייתי רוצה שנחזק את הקשר בינינו, לשתף אותך יותר במה שאני מרגישה וקורה לי ושתשאלי אותי על החיים שלי\ שנצא ביחד למקומות מעניינים\ שנאפה ביחד… "
כל דבר שנראה לך שייתן לך תחושה של שייכות וקשר.
לא כתבת על אבא, אבל אולי גם אתו אפשר לחזק את הקשר- אולי דרך חברותא- לימוד משותף של פעם שבוע, או לצאת מידיי פעם לטבע שלושתכם יחד… הרבה פעמים הורים שמחים ומתרגשים לשמוע את הבת שלהם רוצה להתקרב והם בשמחה יבואו לקראתה.
רעיון נוסף שאפשר לחשוב עליו- הוא חיזוק הקשר עם מי שקל יותר. אולי אח או אחות נשואים שיש לך אתם יותר קרבה, ולשתף ברצון הזה. גם אחות נשואה ועסוקה תוכל לחשוב על הזדמנויות להיות יחד. אולי תזמין אתכם יותר לשבתות, אולי תבוא להתארח. הכלל הוא, לדבר. לבקש את מה שאנחנו צריכים ורוצים. להביע את הצורך שלנו בצורה נעימה ומכבדת, בדיוק כמו שכתבת לנו…
ואולי דרך עזרה שתגישי תרגישי יותר מחוברת ופחות בודדה? ביום שיש לכם פחות עומס לימודי, ואולי כעת כשהחופשה הגדולה בפתח, לבוא לאחות נשואה ולהציע עזרה בשמירה על אחיינים. זה יכול לתת לך טעם מתוק של משפחתיות ושייכות.
לגבי החברות בכיתה- כעת אנחנו בתקופה מאתגרת, זמני קורונה. אני מבינה שבאופי שלך את פחות מתורגלת ליצור קשרים ולתחזק אותם. אולי קצת חוששת, האם תהיי מקובלת, האם הניסיון להתקרב לא יסתיים בדחייה כואבת… זה לגמרי מובן. הרבה בנות בגילך מתמודדות עם השאלות האלו. החברה היא זירה מורכבת, לא פשוט להסתדר בה בגיל ההתבגרות, והרבה פעמים עצה של מישהו מנוסה יכולה לעזור. אם את מרגישה בנוח לשאול אחות נשואה איך היה לה בתור נערה, מה עזר לה ליצור קשרים חברתיים ומה כדאי לך לעשות. אולי לפנות ליועצת התיכון ולהתייעץ אתה איך להרחיב את המעגל החברתי. אם לא נעים לך אפשר גם לפנות ליועצת מבחוץ, ואפילו לבקש מאבא ואמא כמה שיחות ייעוץ כאלה, בקשר לחברות. אולי הם יסכימו לאפשר לך?
את יכולה לנסות גם "להתאמן" על הקשר הקיים עם החברה שיש לך- לנסות להתעניין בה, להתייחס לאירועים חשובים שקורים כמו מבחן- יום הולדת עם מתנה קטנה. זה לא תמיד קל לתת מה שאנחנו חסרים, זה דורש מאמץ ויציאה מהמחשבה על עצמנו ועל מה שאנחנו צריכים, אבל ברגע שאת מתניעה את גלגל הנתינה, השייכות והאכפתיות חוזרות אלייך ובגדול…. שווה לנסות ליזום מחוות קטנות, שלאט לאט יחזקו את מערכת הקשרים שלך ויעטפו אותך ברכות ובשייכות.
והעיקר, יקרה, שתרימי את הראש, ותדעי שאת בת יקרה של מלך, ומגיע לך להיות אהובה, שמחה ושייכת, ושיש ביכולתך להשפיע על המציאות ולהשיג די מהר את מה שאת צריכה.
מאחלת לך המון הצלחה, שוב חיבוק,
נחמי
nehamoros@gmail.com

התמודדות יומיומית בלי אמא

שלום אני בחורת סמינר בת 18 אמא שלי נפטרה לפני שנתיים כל יום זה התמודדות לא פשוטה בכלל גם המצב בבית. המתח הנפשי. משפחה הכל סיוט אחד שמתמשך… עכשיו תמיד

קרא עוד »

אני מקנא בחברים שלי בישיבה

אני לומד בישיבה קדושה בירושלים, ולפעמים כשאני רואה בחור שואל קושיות ומעלה סברות, אני מרגיש מאוכזב מעצמי ואני מרגיש שזה קנאה. אני מתפלל לה' שיוציא ממני הקנאה וזה עוזר, אבל

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

יש דברים שקשים לי בציבור שלנו

יש נקודה שמאוד מפריעה לי. ראשית רציתי להודות לכם. על מה שפעם עניתם לי כאן תשובה מאוד חכמה.תודה.ועכשיו לענינינו: אני בן 30.גדלתי בבית של תורה במרכז ירושלים.חונכתי בתת וישיבות טובות.ובה

קרא עוד »

אמונת חכמים בימי קורונה

מעולם לא הייתח 'חזק' באמונת חכמים. אף פעם לא היה לי ספק שרבנים יכולים לטעות (במיוחד כשמספקים להם נתונים חלקיים). אבל תמיד הבנתי שהרבנים הם בעצם אנשים גדולים, רק שלפעמים

קרא עוד »
לשון הרע נוטל כל הזכויות

מפחדת להתחתן מחשש שאפול בפח

אני בת 19, בחורה מוכשרת, נראית טוב, וחכמה. אהובה מאוד בחברה ובכל מקום שבו דורכת ונהנית מהחיים וגם מהאתגרים שיש בהם. לומדת בסמינר מעולה וחשוב, בית טוב, משפחה מדהימה וילדות

קרא עוד »

מה עושים עם תלות בחבר?

עם הזמן נהיה לי תלות בחבר, שבאמת אני מחובר אליו. אוהב אותו מאוד, יש לי איתו דו שיח מעולה, כיף לנו להיות ביחד. ממש חברים אמתיים וטובים.
אבל עם הזמן גילתי שיש לי בו תלות (כך זה נקרא) מפריע לי שהוא מדבר עם משהו אחר. כשלא תמיד הוא עונה לי, או כל מיני דברים מהסוג הזה.
עד כדי כך כשעברנו כל אחד לישיבה אחרת, הוא התנתק ממני וזה מאוד פגע. אני מנסה להשתחרר ממנו ולא מצליח, אני חיב אותו זה אוויר לנשימה שלי. אמרוי לי שאני צריך יותר הערכה עצמית ועשיתי וזה לא עזר.
א"כ השאלה. מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ממנו, ושלא יקרה לי שוב עם חבר חדש?
תודה רבה רבה מראש

קרא עוד »

מחפש את הכיוון לעתיד שלי

אני בחור ישיבה גדולה מחסידות חב"ד למדתי עד לפני שנה בישיבה ולא הייתי עושה כלום חוץ (בעיות קשב וריכוז) אז חיפשתי כל הזמן ישיבה / מסגרת חלופית ולא הצלחתי לעבור

קרא עוד »

יש לי קושי להביע את רגשותי

אני אברך בן 20, יש לי קושי גדול להביע את רגשותי, אני מרגיש מעין חסימה כזאת בכל פעם שאני רוצה לבטא את עצמי בפני אנשים אשתי וכל מי שלא יהיה,

קרא עוד »

אני מקנא בחברים שלי בישיבה

אני לומד בישיבה קדושה בירושלים, ולפעמים כשאני רואה בחור שואל קושיות ומעלה סברות, אני מרגיש מאוכזב מעצמי ואני מרגיש שזה קנאה. אני מתפלל לה' שיוציא ממני הקנאה וזה עוזר, אבל

קרא עוד »

קשה לי לשתף ברגשותי

אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?

קרא עוד »

אלול ואנא אני באה?!

שלום הרב האמת שממש קשה לי אפילו לכתוב את הדברים. אני מרגיש ממש ריקנות ודווקא עכשיו באלול. תמיד כשרק הוא התקרב השתדלתי לשמוע הרצאות, להתחזק, להתקרב. והשנה משום מה?! ואני

קרא עוד »

יש לי פחות חשק לקיים את המצוות

שלום, אני בן 24. כל חיי חונכתי במסגרות שומרות תורה ומצוות, אבל לאחרונה קצת קשה לי עם האמונה והמצוות ואני מרגיש שהחשק שלי נחלש.  יש כמה דברים שאני ממשיך לשמור

קרא עוד »

כדאי לי לדעת על כל הצעה שמגיעה?

קודם כל תודה רבה לכם על המיזם האדיר הזה…. אני בחורה צעירה שמתחילה עכשיו את תקופת השידוכים בתקווה שהיא תגמר מהר בעז"ה, אבל תכלס לבנתיים כל הצעה שעולה אני מאוד

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן