בתחילת השנה העברתי את הילד שלי חיידר כי גיסי אמר שהחיידר הנוכחי שלו לא טוב, ושמבחינת לימוד גמרא זה מקום שלא מלמד מספיק טוב איך ללמוד גמרא כמו שצריך.
הוא טען שאם נשאיר אותו שם יהיה לילד קשה להשתלב בישיבה כי הוא יהיה בפיגור.
העברנו את הילד לחיידר אחר, וכל הזמן נותנים לנו שם הרגשה שלא מרוצים מאיתנו. גוערים הרבה בילד והילד לא כ"כ שמח ללכת בבוקר (בחיידר הקודם הוא היה קם בשמחה).
מצד שני, באמת רמת לימודי הקודש שם יותר גבוהה (ומתאימה לו כי הוא ילד חכם ובמקום הקודם הוא לא מימש את הפוטנציאל שלו).
אני תוהה אם להחזיר אותו לחיידר הקודם, ולוותר על מימוש פוטנציאל ויכולת לימוד גמרא בשביל יותר שמחת חיים או להמשיך בחיידר הנוכחי ששם כאמור גוערים בו הרבה יחסית והוא לא הכי מסתדר חברתית, אבל הוא מפתח את החשיבה והיכולות לעתיד.
תודה על האתר הנפלא!!!
תשובה:
מלבב ומרנין לב לראות את הדאגה האקטיבית שלך לבנך.
דאגה אקטיבית מפני שאין היא מסתפקת בסיוע אגבי או מעקב עם עידוד ותמיכה, אלא דאגה שבכוחה להניע אותך לבצע פעולות מורכבות יחסית כהעברת הבן למוסד אחר, אך ורק בשל רמת הלימוד שלו שאינה מספקת.
סבורני כי כהורה אשר מפגין אכפתיות ודאגה כזו, לצד הבנת המציאות העכשווית וראיית העתיד – הנך אוחז בידך מתכון מנצח לחינוך איכותי אי"ה.
שאלתך היא למעשה פרקטית למדי; האם להעביר או להשאיר. אך האמת היא שהיא טומנת בחובה משמעות טעונה מאוד, וקריטית מאוד. ההשלכות של מעברים אלו הן משמעותיות לילד, ועשויות לתרום תרומה בלתי ניתנת לשיעור לכל בניין אישיותו והתפתחותו העתידית. לטוב ולמוטב. החשיבות שילד מייחס לסביבתו החברתית והפיזית גדולה לאין ערוך ממה שאנו מייחסים, ומשפיעה עליו בלי כל השוואה. ילד שנמצא בחברה עוינת ובסביבה לא בטוחה הוא ילד שעלול לפתח עם הזמן בעיות רגשיות שילוו אותו למשך שנים רבות.
לא בדיני ממונות ולא בהלכות לימוד תורה עסקינן, אלא בדיני נפשות!
משכך, התשובה שלי לשאלתך היא: לא יודע…
- לא יודע, משום שלא נהירים לי פרטי המקרה, מה טיב המוסדות, מהו אופיו של הילד, מה הסיבות שאינו מסתדר בחברה, מה הטענות של הצוות וכו'.
- לא יודע, משום שגם אם אכיר ואדע את כל פרטי המקרה, עדיין סבורני שלהורים ניתן חוש אינטואיטיבי מיוחד שמאפשר להם לבחור את הטוב ביותר עבור בנם, במקרי ספק כגון אלו. כיון שכך החלטתך שלך כהורה – תהיה טובה יותר מהחלטתו של כל יועץ ומחנך אחר.
ועדיין, היות ופנית אלינו בבקשה למענה, אני רואה מקום לנסות ולהאיר את נושא לימוד הגמרא ופיתוח מיומנות לימוד הגמרא באופן כללי, מה שיאפשר לך – ההורה היקר והדואג באמת – לראות את המציאות בצורה בהירה עוד יותר, ועל ידי כך להגיע לכלל החלטה בצורה מחושבת ושקולה.
החלטה מחושבת, בהגדרתה, הינה החלטה המתבססת על הכרת המציאות ועל מטרות מוגדרות וברות השגה. את המצב הנוכחי אתה מכיר היטב, והמטרות שהצבת בשאלתך הינן:
- שיצליח בלימוד הגמרא.
- שיזכה ליחס טוב מצד החברה ומצד הצוות.
- שיחוש רצוי, מקובל ומחובר, שיהיה טוב לו ושישמח ללכת.
מתעוררת השאלה; היכן, אם בכלל, ניתן לממש את שלושת המטרות שאתה חפץ להגשים? כדי לנסות ולהבהיר את התמונה, בא ונשוחח רגע על הדרך להצלחה בלימוד גמרא, שהיא למעשה תחום ההתמחות שלי.
הצלחה בלימוד הגמרא כיצד?
ראשית כל, ההנחה שהצלחתו של הילד בלימוד הגמרא, תלויה במוסד בו הוא לומד – בטעות יסודה. מניסיוני כמקדם בגמרא ראיתי שילדים ובחורים רבים, שלמדו במוסדות פריפריה הנחשבים לחלשים מאוד – הצליחו מאוד ברכישת הכלים הנחוצים ללימוד, ומאידך תלמידים שלמדו במוסדות הטובים ביותר בציבור אנ"ש הגיעו לישיבה כשאין ביכולתם להכין דף גמרא שקלא וטריא בכוחות עצמם!
אכן, יתכן שבאופן כללי מוסדות איכותיים יותר מצליחים להגיע לתוצאות טובות יותר בהקניית מיומנות לימוד הגמרא ובהמשך אציין סיבות אפשריות לכך, אך אין ספק שמעמדו ושמו של המוסד מהווה גורם שולי יחסית במסלול החינוך וההקניה של כלי הלימוד, ולא הוא זה שיקבע האם התלמיד יצליח בלימוד הגמרא או לא.
כיצד כן?
רכישת מיומנות לימוד הגמרא, ואולי חינוך בכלל, בנויה על שלושה קודקודים: המלמד, ההורה, התלמיד.
אעמוד ברשותך בקצרה על שלושת הנקודות, כדי שנוכל להסיק מכך למקרה דנן.
המלמד
ישנה תופעה כואבת, שמלמדים רבים העוסקים בלימוד ראשוני של הגמרא בכיתות ד'-ו', כמעט ולא עברו השתלמות או הכשרה בתחום, וההוראה שלהם היא אינטואיטיבית לחלוטין. למידה פרונטלית שכזו הינה בוסרית ולקויה מאוד, משום שהקניית הכלים לתלמיד נעשית בצורה לא מושכלת, לא אפקטיבית ואולי לא נעשית כלל. בלמידה כזו התלמיד אולי מבין את פירוש המילים בסוגיא הנלמדת כעת, אך לא יוצא עם ידע או כלים שאותם יוכל לנצל מחר ללמידה עצמאית. הוא יודע ש"בקטרא דכולי עלמא הכי מקטרי" הכוונה "בקשר שכל העולם כך קושרים", אך אין לו שום מושג איך המלמד הגיע להסבר הזה, ופעמים שאינו מזהה שום קשר בין המילים למשמעות.
מלמד מיומן ומקצועי, יודע לא רק להסביר את הסוגיא בצורה יפה, אלא גם ובעיקר לתת כלים ביד התלמיד שיוכלו להעשיר את חשיבתו ולעודד אותו להבנה ולחשיבה עצמאית, תוך שימת לב להתפתחותם והבנתם של כלל התלמידים בכיתה, ולא רק למוכשרים והאטרקטיביים שביניהם. מלמד לא מיומן עשוי להסביר בצורה נפלאה את הסוגיות, לגרום לתלמידיו לקבל ציונים טובים, אך להביאם למצב בו ביום מן הימים הם ישבו ב"סדר א'" בישיבה – ויבהו בגמרא בחוסר הבנה ובתסכול.
כיון שכך – החלק החשוב ביותר בלמידה הינו המלמד, וכאן שים לב! לא החיידר המפורסם, לא החברים המיוחסים, לא המנהל הנכבד ולא הקהילה המגובשת. המלמד עצמו בלבד! (אמנם, יתכן שבמוסדות איכותיים יותר – יושם דגש על התמקצעות והכשרת המלמדים, וזו הסיבה האפשרית שמוסדות טובים יותר מצליחים יותר. סיבה אפשרית נוספת היא המרקם החברתי, המשמעת והציות).
ההורה
מלבד המלמד, ישנו קודקוד נוסף וחשוב, שביכולתו לייעל ולשפר את הלמידה של התלמיד ולתת בידו את הכלים הנכונים ללימוד, ובמיוחד במקרה בו המלמד לא עושה זאת בצורה מספקת. הלא הוא – ההורה.
ההורה אמור ללוות את הילד בלימודו, לחזור איתו על הנלמד בכיתה ולראות שמעבר להבנת הסוגיא הנוכחית – הוא רוכש את הכלים הנכונים ללמידה והבנה עצמאית, וכל זאת תוך עידוד ותמיכה, דרבון והעלאה על נס את הצלחותיו של ילד, שיהפכו עבורו את הלימוד כולו לחוויה משפחתית נעימה (ולא חלילה עול מכביד). הורה שחפץ להתמקצע בתחום כדי להכיר את הכלים הנחוצים לתלמיד, יוכל להיעזר בספר החדש והנפלא "שותף לדף" של הרב משה יודלוב שזכיתי להיות שותף ביצירתו, או בספרים נוספים העוסקים בלמידת הגמרא.
יצוין כי אין הכרח שההורה עצמו ישב עם בנו וילמד אותו, כי הורים רבים אינם יכולים לשבת עם בנם וללמוד איתו גמרא – משלל סיבות וטעמים (גם אם הם עצמם תלמידי חכמים ותיקים). במקרים כאלו על ההורה מוטלת הזכות והחובה להציב תחליף ראוי, אברך מנוסה או מקדם מוסמך בגמרא שיוכל הוא ללמוד עם הילד ולדאוג לקידום וללמידה נכונה. לשם כך ניתן לפנות לארגונים שונים הפועלים בתחום (אם תרצה המלצות תוכל לפנות אלי באופן אישי, למייל בתחתית העמוד).
התלמיד
קודקוד אחרון הוא כמובן – התלמיד. חשוב לדעת כי גם במוסדות ובכיתות שבהם לא נלמדה הגמרא כראוי, חלק גדול, ואפילו רוב התלמידים יצליחו בסופו של דבר לגבש דרך למידה עצמאית. יתכן והיא לא תהא מושלמת, מסתבר שאפשר יהיה בהחלט לשפר אותה, אך מבנה הגמרא יוצר מצב שהתלמידים קולטים בחלוף הזמן את הרעיון, וגם מי שלא לימדו אותו כראוי, יוכל בסופו של דבר לאמץ דרך למידה ולהתקדם עמה.
ברם, כשאין מעקב ופיקוח מצד המלמד וההורה, אחוזים משמעותיים בכיתה לא יצליחו לתפוס את סגנון הגישה של הגמרא, ולא יוכלו ליצור לעצמם יכולת הבנה עצמאית. בקבוצה זו נמצא את ה'חלשים' יותר, אך גם ובעיקר את ה'מוכשרים' שמתקשים להתרכז לאורך זמן. ברם, בעוד הראשונים יתגלו די מהר בחוסר ידיעתם ויוצמד להם סיוע מתבקש, הרי שהאחרונים יוכלו להתמיד בחוסר ידיעתם זמן רב, כשכשרונם יסייע להם לחפות ולהעפיל על החסרון על ידי זיכרון בעל פה של נתונים והתמקדות בסברות צידיות תוך יצירת רושם ש'הם בעניינים'.
כיון שכך, חשוב עד מאוד להכיר את נפש התלמיד, ולדעת מה מצבו וכיצד ניתן לתרום לקידום ושיפור יכולותיו באופן אמיתי. תלמיד עם יכולת ריכוז ותפיסה טובה, יוכל להצליח גם במוסד בינוני. תלמיד מרוכז פחות או בכל תפיסה טובה פחות – יוכל להיכשל גם במוסד מעולה.
הכא במאי עסקינן?
לאור הדברים, עליך כהורה לנסות ולבחון בעיון, האם הצלחת בנך בלימוד הגמרא היא דווקא במוסד הטוב יותר שהזכרת? כאמור לעיל, מבלי להכיר את המוסדות קשה לענות על כך.
אם במוסד הפחות טוב עוסקים בגמרא רק שעה ביום, סביר להניח שבסיום שנות הלימודים המיומנות הנרכשת שלו בגמרא תשאף לאפס. אך אם סדרי היום חופפים, וההבדלים הם בנחשבות המוסד ובסגנון התלמידים, כשבשני המקומות המלמדים הם מנוסים ואיכותיים, הרי שכלל לא בטוח שלמוסד אחד ישנה עדיפות על פני רעהו, ביחס לקידום ופיתוח מיומנות הלמידה של התלמיד!
לעומת זאת, אתה מציין נקודה קריטית, שבמוסד החדש הילד אינו אהוב על הצוות ועל התלמידים. לא ציינת מה הסיבה, ויכולות להיות סיבות רבות לתפקוד גרוע של ילד במוסד חדש.
יתכן וזו חוסר הצלחה חברתית, יתכן וזהו פער מנטאלי, תרבותי או רוחני.
בכל מקרה יש לבחון בעיון רב – האם יש סיכוי לילד שחש חוסר אהדה חברתית, אולי אפילו עוינות, להצליח בלימודיו?
לדעתי התשובה נוטה יותר לכיוון השלילי. ילד שחש חוסר בטחון בסביבתו, אינו פנוי בראשו ובלבו להשקעה בלימודים. ודאי לא ברכישת מיומנויות למידה לעתיד.
משכך, לכאורה חשוב יותר לפתור את הבעיה החברתית והמוסדית, ורק לאחר מכן לגשת לאיתור דרכי שיפור וקידום בתחום הלימודי.
בנקודה זו אנו שבים למעשה לפן הפרקטי שבשאלתך; האם להשאיר אותו במוסד החדש או להחזירו לישן, שעליה אינני יודע להשיב. להעביר ילד מוסד זו פעולה משמעותית, ולהעביר שוב פעם עלול להתיש אותו. מצד שני לעבור למוסד שהוא כבר מכיר ומחובר אליו, עשוי להיות מאורע משמעותי פחות, ויתכן מאוד שדווקא לדעתו ולרצונו של הילד יש כאן משקל חשוב.
בכל מקרה, מוטלת עליך הזכות והחובה כהורה לבחון מה משלושת המטרות הנ"ל, יוכל להתגשם והיכן. על ידי בחינה מדוקדקת של הפרטים, אני מאמין שתוכל להגיע לבחירה נבונה ונכונה, בחירה שתסייע לבנך לגדול ולהיפתח לתלמיד חכם אמתי אי"ה. ואם תרצה לברר נקודות נוספות – הנני כאן.
המשך הצלחה ורוב נחת!
ישראל כ.
תגובה אחת
להרב ישראל כ.
רציתי להציע ששמעתי בשם הרב יעקובזון שחיידר טוב זה חיידר שהילד שמח ללכת לשם