עוד מעט אני מתארס-אבל מי אני בכלל?

מי אני?
בן 22 מבני ברק, ועוד כמה ימים בעזרת ה' סוגר וורט
מה אני? אין לי מושג, כי
מצד אחד: אני לא שומר כמעט על כלום, אין לי מושג מתי הפעם האחרונה שהנחתי תפילין/בירכתי/התפללתי/וכו', גם בענייני קדושה המצב לא מזהיר.., ושבת שלי נהפכה ליום שינה כמעט מכניסת שבת ועד ליציאתה ומתי שלא ישן אז פיצוחים ועיתונים וכדומה.
מצד שני: אני נחשב לאחד הבחורים הטובים בישיבה, למדן, ראש טוב, ירא שמים, (מי שיראה אותי בטוח שאני צדיק של החיים..). מחזיק פלאפון כשר בלי הודעות אפילו (מאוד נדיר אצלנו בישיבה )
מצד שלישי: אני נחשב לסוג של עסקן בקהילה ויש הרבה פעילויות שאני אחראי עליהן,(כתיבה בעלונים, קופות צדקה) וגם בכללי אני סוג כזה של עסקן מאז שאני זוכר את עצמי אני מארגן כל מה שזז סביבי
המשגיח שלי בישיבה והרבנים וכו' לא נראה לי (אני מקווה…) שהם יודעים על המצב, מבחינת המשגיח שלי אני מתפלל בנץ, וגם כשאני נעדר לילות הוא לא חושד בי כי הוא יודע שאני עורך קונטרסים וכדו'.
החברים שלי יש חלק קטן שיודע, אבל זה לא מתפקידם והם לא מנסים להגיד כלום.
ואני עצמי מצד אחד לא דן את עצמי בגלל שגדלתי בבית מאוד סגור עם המון חומרות שאוזן לא שמעתם.. ובאיזשהו שלב כשעליתי לישיבה קטנה אז לאט לאט היהדות שלי התחילה להתפורר, לא כמו היום אבל קצת התפוררות כן היה, ואחרי שלוש שנים כמעט בישיבה גדולה שאכלתי בהם סרטים ואולי חצי מהם הייתי בבית במעבר בין ישיבות (על שטויות באמת) וגם בזמן שכן הייתי בישיבות, עברתי סיפורים ארוכים עם חברים וצוות ובפנימיה שאני לא רוצה לפרט אבל כל זה השפיע על מי שאני היום.
בערבי שבתות הייתי יורד לפנימיה אחרי שהבחורים עלו לערבית (עם מוקצה בכיס.. ומקלחת במים חמים..) ואחרי כל זה אז כמעט לא נשאר לי כלום מהיהדות שלי, אבל … איפשהו זה כן מפריע לי המצב הזה כי יהודי לא אמור לחיות ככה, אבל .. לא יודע.. תכלס ברגע האמת המצב נשאר ככה ולא משתנה, ואני אמור השבוע לסגור וורט.. עם בחורה צנועה וחסודה.. כיאה לחיצוניות שלי.. ואני מפחד שיום אחד היא תגלה שבעצם בעלה חילוני בכובע וחליפה…
תכלס, מה עושים? אני צריך קצת סדר במחשבות, מי אני, מה אני, לאן כל זה הולך
תודה

שלום לך בחור יקר
ראשית הצטערתי לראות את התיאור של מה שעברת, יותר ממצבך הרוחני מטריד אותי מה בחור יכול לעבור בישיבה.
אבל כמובן שזה לא לוקח לך את הבחירה, את החיים שלך עצמם שנראה כרגע שאתה לא באמת לוקח עליהם אחריות. לכן גם לא ברור לי למה אתה רוצה להתחתן במצב הזה, אני אומר בזהירות, ייתכן מאוד שזה לא צעד נכון כעת, ויתכן שאתה הולך ליפול לזה ממקום של חוסר אחריות ולא מבחירה, שבעיני זה מתכון לאסון. אנסה לתת לך כלים לבדוק את זה מול עצמך.
אתחיל ישירות מהדבר הזה, כי הוא הדבר הקריטי בשבילך ברגע זה, שלא תעשה טעויות שישליכו לך על כל חייך וחיי הנערה איתה תתארס. אני גם לא מקנא בבחורה שהולכת להתארס עם בחור שאין לה מושג מיהו. אני באמת שואל את עצמי, וחשוב מאוד שתערוך בירור פנימי ותשאל את עצמך:
1. האם ולמה אני רוצה להתארס עכשיו, להיכנס למחוייבות מול אשה, ילדים, כסף כאשר אני מבולבל לגבי עצמי ולא יודע מי אני? האם יש לכך סיבה עצמית מוצדקת, האם הלב שלך אומר לך שזה הדבר הנכון או שאתה נגרר כאן אחרי חברה/תדמית/הורים/קהילה וכן הלאה.
2. למה אני מעוניין להתחתן עם אותה בחורה צנועה וחסודה? האם אני אוהב אותה? האם אני מוכן להתמסר אליה? אז איך יכול להיות שלא חשפתי בפניה כלום מחיי וממצבי האמיתי? מה עומד מאחורי הרצון להתחתן איתה ודווקא איתה? האם אני כן עם עצמי בהחלטה הזו? אני לא מנסה להצביע לך על התשובה, יכול להיות שבכלל כל הבלבול הזה הוא רק חיצוני ובעצם אתה רואה את עצמך כאברך צדיק ושמור אחרי החתונה, יכול להיות. ולכן אוסיף לך עוד שאלה.
3. מי האדם שאהיה אחרי החתונה, האם כל מה שאני עכשיו ומצבי הרוחני זה דבר זמני וחולף והפנימיות שלי, האני האמיתי שלי זה אדם ירא שמים מבפנים ומבחוץ, רק פשוט הסרתי אחריות מעצמי בגלל סיבות שונות? או שמצב זה שאני נמצא בו עכשיו משקף שאלה פנימית בתוכי שתמשיך איתי הלאה? השאלה הזו משנה וקריטית מבחינתך, כי אם התשובה היא שזה משקף וילך איתך הלאה, יש לך חוב מוסרי הכרחי וגם יהיה מאוד חכם מצידך לשתף אותה לפחות חלקית במצבך הרוחני ולנסות לקבל החלטה יחד. (ואין כזה דבר אי אפשר, כל עוד שלא סגרתם, זה בהחלט אפשרי ורצוי, גם אם לא מקובל בקהילתך)
אם אחרי התשובות שתענה לעצמך עדיין תראה לנכון להמשיך את השידוך ולהתארס, נוכל לעבור לשלב הבא, הבירור העצמי שלך מי אני ומה אני עושה כאן בעולם. אולי שלב ראשון של לקיחת אחריות עליך ועל חייך.
האמת שהתלבטתי, האם הבירור הזה הוא משהו שאתה זקוק לו עכשיו גם יותר לעומק, ולכן, למרות שהיתה לי מחשבה להשאיר את הבירור הזה לפנייה נוספת שלך אחרי שתחליט, לא אעשה כך אלא אפרוס בפניך גם את הדרך בה אני חושב על מצבך כיום, כאילו לא היתה לנו שאלה הרת גורל שתלויה ועומדת:
מה שעולה מהתאור שלך הוא שישנו בחור יקר, שבבסיס הוא ירא שמים ואין לו שום התנגדות פנימית ליהדותו, גם כלפי חוץ הוא שומר על תדמית כזו וכנראה לא לחינם, הוא יודע בתוכו איך יהודי אמור להתנהג ולחיות ומעונין עקרונית להתנהג כך, הוא גם לומד טוב בישיבה ובעל מעמד טוב, הוא עוסק בדברים ציבוריים אפילו במידה זו או אחרת.
אבל, הבחור פשוט לא מחובר לכלום, לא חלילה מרצון רע, לא מרצון למרוד אלא פשוט כי הוא לא ממש לוקח אחריות על עצמו, על עתידו, וגם לא מעניין אותו מספיק, נוח לו במקום הזה, עולם של סיפוקים מידיים וזרימה עם הרגע. הקב"ה והקשר הרציף איתו בכלל רחוק ממנו וממושגיו, המושג של ייעוד רוחני שאדם חותר אליו לא ממש מדבר אליו, ייעוד ומטרות בחיים ולו בתחום הגשמי גם כן אינם מעניינו, הוא זורם בכל דבר, כך גם בישיבה השיג את מעמדו לא בזכות מאמץ מיוחד אלא בזכות החן והכישרון הטבעי, וגם בלהתחתן, הוא זורם עם הזרם, נפגש ושואל את עצמו אם זה בסדר ומתחתן,  ואז מגיע איזה משבר, הזוגיות לא משהו.. אין כסף, אין כוח ואין מטרה, בקיצור לא אלאה אותך.. מקוה שתוכל לצייר את התסריט בעצמך.. הסוף גם יכול להיות טוב, אם תצייר אותו בזמן הנכון.. הוא יכול להיות טוב גם אחר כך, אבל אז זה יכול להיות מסובך הרבה יותר ועם תשלום גבוה בכל המובנים..
אני חושב שאין לך בעיה מהותית מבחינה דתית וגם לא מבחינה נפשית, כך לפחות הרושם שלי, הבעיה שלך היא מחלה רוחנית נפוצה מאוד כיום, חוסר חיבור.
חוסר חיבור אין פירושו רק עצלות ורצון להנות, אלו הם תסמינים של חוסר החיבור, חוסר חיבור הוא בד"כ חוסר ברגש, חוסר בלב פתוח לחיים, אדישות לדברים שלכאורה אמורים להיות משמעותיים וחשובים אך הם לא מדברים אלי, משעממים אותי, לא תופסים אצלי את המקום שהיה ראוי להם לתפוס. הדבר שמתנתק הכי מהר הוא מה שנוגע לרוחניות ולקדושה, כי זה הדבר הכי עדין, דברי תורה קל לשוברן ככלי זכוכית, הם לא דבר שיש לו השלכות ישירות לעולם היומיום, דברי תורה הם פנימיים, הם פנימיות הלב וחוסר החיבור מוחק פשוט את הקשר איתם וברגע שהלב שלך לא מחובר קורה מה שקורה, אתה לאט לאט מתחבר לתכנים אחרים שתופסים יותר את העין השטחית והמחפשת נואשות ריגושים.
לחוסר החיבור מתלווה גם חוסר האחריות, בהיותך בחור ישיבה חסר עול כמו רבים קל לך להגיע למצב בו אין לך את המושג של נטילת אחריות על חייך, אנשים מחוץ לבית המדרש גם אם מבחינה רוחנית הם ירודים אבל יש להם תודעת אחריות אפילו בסיסית, להתפרנס, ללמוד, לדאוג לעתידם. יש כמובן בחורי ישיבות הדואגים לצמיחה שלהם ולוקחים את עצמם ברצינות, אבל יש כאלו שלא וזה קל מאוד כשאין כל מחוייבות שמישהו תלוי בך. האחריות מביאה גם סוג של חיבור- חיבור למציאות.
אבל העניין יותר מסובך, אילו היה זה משהו שבא לידי ביטוי בחיצוניות שלך, היה זה פשוט יותר, יש כאלו שזה מצבם הרוחני אך יש הלימה בין זהותם לבין התנהגותם, במובן הזה הדבר עדיף, כי הם לפחות מחוברים למי שהם, יודעים מי הם ומזדהים עם זה, וכך הכל מכריז עליהם מי הם, אין אצלם צורך להעמיד פנים. אצלך הזהות החיצונית שלך נותרה כאילו לא השתנה דבר בפנים. וכאן השאלה הגדולה היא שלך, האם תבחר לאסוף את עצמך ולקום ולהיות מי שאתה באמת, לממש בחייך את האמת שאתה מאמין בה, או שמא כבר חוסר החיבור זחל אל תוך אישיותך שלא תרצה באמת לחזור לשם ואז עליך לגבש זהות חדשה בהתאם לכך.
הדבר הכי גרוע שאפשר הוא להיות צבוע, להיות כפול פנים, מציאות זו במהותה לא יכולה להחזיק, השקר אין לו רגלים, והיא גם מלווה במחירים שלא תרצה לשלם בחיים. המחיר של אי הנעימות מהסביבה היא מחיר קטן מאוד לעומת המחירים של חיים כפולים. זאת מלבד הבעיה המוסרית העמוקה שבעצם הצביעות.
אבל יש גם נקודת אור בכל הסיפור הזה, למרות שאינני מכיר אותך לבי לוחש לי שאתה בזהותך האמיתית מה שאתה מייצג בנראות שלך בעיני המשגיח וכל הסביבה. הבלבול שלך נובע באמת מחוסר החיבור הזה שגורם לך גם להתרפות, לזלזל ולא להיות מחובר ליהדותך.
אם פני הדברים כך אז הפתרון פשוט יחסית, ראשית עליך לקבל על חייך אחריות, לא משנה לאן תבחר ללכת תלך אבל מתוך בחירה ומתוך הבנה ולא מתוך זרימה אחרי הנוחות של אותו הרגע. ואם אתה אכן בוחר בצד של התורה והיהדות, אז השלב השני יהיה לחזור וליישם את זה. אבל איך מיישמים אם אין מוטיבציה? אם אין חשק ואין חיבור? התשובה היא שמנסים להתחבר.
מה זה להתחבר? זה לא משהו שאני יכול להצביע עליו, אין לי מתכון בדוק לכך, אולי זה חיבור לקב"ה, לרגש, ללב שלך. זה מסע מסויים שאתה צריך לעבור גם מול עצמך וגם מול הקב"ה והתורה, מול התפילה שלך, מול הקשר שלך עם בורא עולם, עם שורש החיים. וגם מול עצם החיים שלך, איפה הרגש שלך נמצא, איפה המודעות שלך לחיים ולמה שאתה עובר?
אני מאמין שהיו לך רגעים של חיבור בחייך, כנראה בגיל צעיר יותר, אולי תנסה גם לחזור אליהם, אולי הם יניבו פרי. אני זוכר בהתבגרותי רגע מכונן שנזכרתי בחיי המוקדמים, בחיבור הרוחני האינטנסיבי שהייתי בו ופשוט נאכלתי ממצפון על איפה אני נמצא. והרגע הזה באמת חיבר אותי, למרות שהוא לא היה פשוט בכלל.
והאמת, מעבר לחיבור יש כאן עניין של התבגרות, אתה צריך לעמוד מול עצמך ולהתחיל לשאול שאלות שכנראה לא שאלת מעודך, אז המסע הזה הוא גם מסע אל עצמך, אל בניית האישיות שלך.
ועוד נקודה חשובה מאוד, תיארת שבאת מבית מלא חומרות וכנראה גם חסר רגש. אני מקשר בין הדברים גם אם זה לא נראה לך קשור כרגע. מה שגרם ליהדות שלך להתפורר. אז מאוד חשוב ומאוד יעזור לך למצוא יהדות אחרת, אני לא יודע גם מה מתאים לך ולאישיותך אבל יש ביהדות מקומות מלאי רגש ולב, אם זה ספרים, ספרי חסידות בעיקר, אם אלו פעילויות שונות. אתה צריך למצוא את הדרך של הלב שלך אל כל הדברים המופלאים שיש ביהדות, ואז אולי במקום הנחות היסוד שלך שגרמו ליהדות שלך להתפורר מבפנים, תציב יסודות חדשים ואיתנים והפעם מתוך חיבור אמיתי ועמוק. תהיה בבחינת בעלי תשובה שבאים ליהדות ולקב"ה מתוך בחירה עמוקה. התרופה לחוסר החיבור ולהתפוררות היא רק זה- חיבור ליהדות דרך הלב שלך. זהו מסע אישי מאוד, שמילות המפתח בו הם בחירה וחיבור. מסע שהוא רק שלך ואתה זה שצריך לקבל את האחריות לבחור בו.
אם תרצה ותראה לנכון, אם הדברים הביאו לך תועלת, ואתה מעוניין לדבר עוד בהמשך אשמח להמשיך את השיחה הזו הלאה במייל ryehmeir@gmail.com
אני מברך שתחליט עבורך את ההחלטה הנכונה. העיקר שלא תיגרר לתוך הנישואין בלי שיקול דעת בוגר. שהקב"ה יתן לך שכל טוב להנחות את עצמך אל דרך נכונה.
בברכה ובתקוה למסע אל עצמך
אריה מ.

נ.ב. לאחר הכתיבה רציתי להוסיף לך נקודה חשובה, אדם שלא מחובר, לאלוקיו ובעיקר לעצמו, אדם שהלב שלו חסום, לרוב יקשה עליו מאוד לאהוב ולהתמסר באמת. לא מדבר על ההתלהבות הראשונית אלא על הטווח הארוך, רמזתי את זה גם בתסריט שביקשתי ממך לדמיין, מעבר לפער בינך לבינה יש גם את העניין הזה. הסיבה היא כי התמסרות אמיתית נובעת מחיבור, מלהרגיש את השני ואם אין את זה מאוד קשה להתמסר גם אם יש הרבה רצון טוב. סוף דבר חוסר החיבור הוא דבר שצריך לחקור ברצינות.