בעלי נופל פעמים רבות למצב רוח רע ואני לא יודעת איך לעזור לו

שאלה:

שלום וברכה!
תודה על האפשרות שאתם נותנים לנו לשאול!
אני בת 21 נשואה 10 חודשים וב"ה עם תינוק כבן חודש,
בעלי אדם שמח בד"כ, אנחנו חיים ב"ה באושר, אוהבים אחד את השני,
ואני מודה כל יום לקב"ה על הבעל המסור שהוא נתן לי
בעל שעוזר, נותן, קשוב ומראה לי שהוא מעריך ואוהב,
אני לא מכירה הרבה בעלים כאלה!
בעלי הוא בן אדם מאוד מסודר ומאורגן,
לפעמים בעלי נופל למצב רוח דכאוני, הוא לא מדבר איתי ולא משתף,
הוא ככה כמה ימים עצוב, מתעצבן, ולא מתנהג כרגיל, יושב עם עצמו במחשב
וכשאני מנסה לדבר איתו הוא עונה לי תשובות קצרות ולא מספר לי מה עובר עליו
בדר"כ הסיבה היא בגלל שמשהו לא דופק כמו שהוא רוצה,
לדג' הוא למד מקצוע וכשהוא לא הסתדר בלימודים והיה לו קשה ברמה שהוא לא ידע איך להתקדם הלאה, הוא היה נופל למצב רוח הזה
או כשלא התקדמו בלימודים בקצב מהיר מספיק, והיו איטיים
ועכשיו כשהוא סיים את הלימודים אבל עוד לא מצא עבודה בכל פעם שהוא חושב על זה שהוא בבית ואין לו עבודה והוא לא עושה שום דבר עם עצמו הוא שוב פעם נופל למצב רוח הזה,
לדוג': אנחנו כרגע אצל ההורים שלי בגלל הלידה של התינוק, אבל הבית שלנו במרחק של רחוב, בעלי הולך מידי יום לעבוד על עבודה קטנה שנתנו לו מהבית שלנו כי שם יותר שקט מהבית של ההורים שלי,
אתמול הסתובבתי באזור של הבית והייתי צריכה לקחת משהו מהבית, אז עליתי הביתה וראיתי שבעלי שוב פעם נפל למצב רוח הזה, ענה לי בתשובות קצרות עם פנים נפולות,
כששאלתי אותו מה קרה? הוא אמר לי שום דבר
שאלתי אותו איך הוא מתקדם עם העבודה אז הוא אמר לי שהוא לא התקדם שום דבר
ולא פירט למה, הוא לא אמר אם הוא לא הצליח או שהוא עשה דברים אחרים במקום (אני חושבת שהוא הלך לישון – וישן יותר זמן ממה שהוא תכנן ולכן הוא נפל למצב רוח הזה כי הוא לא התקדם כלום בעבודה)
כששאלתי אותו מתי הוא חוזר הביתה להורים שלי, הוא ענה לי בעצבנות 'אף פעם'
בשלב הזה נשברתי ולא דיברתי איתו יותר, לקחתי את מה שרציתי אמרתי לו שלום ושאני מחכה לו והלכתי
הוא לא התקשר אליי אח"כ ולא דיבר עד מאוחר בלילה כשהוא היה בדרך חזרה להורים שלי,
הוא לא רצה לדבר ולספר מה עובר עליו והלך לישון,
כשבעלי נופל למצב רוח הזה, בדר"כ אני זאתי שבוכה, זה ממש קשה לי כשהוא ככה, ואני ממש לא יודעת איך לעזור לו, קשה לי שהוא לא משתף ואז אני מתחילה להאשים את עצמי, ואז אני מתחילה לכעוס עליו שהוא לא מספר, כשהוא בעצם לא אשם בזה, וככה הוא מתמודד עם הקשיים שלו,
אני ממש אשמח שתעזרו לי לעזור לו,
שאני ידע איך לדבר אליו כשהוא ככה, ואם אני יכולה לעזור לו שלא יכנס למצב רוח הזה,
תודה רבה מראש,

 

 

שלום לך שואלת יקרה

אין לך מושג כמה הפניה שלך ראויה להערכה. ההבנה כי כדאי ונכון לתת את הדעת על זרימה תקינה של מערכת היחסים הזוגית, גם אם היא לרוב בסדר גמור, היא הבנה בוגרת ומיוחדת. לא כל אחת מסוגלת להודות בקושי וגם לפנות ולבקש עצה. הכוח שמצאת לעשות זאת, רגע אחרי לידה (מזל טוב!) וזמן כה קצר לאחר נישואיך מעיד על אחריות ובגרות לא רגילים.

את מתארת בעל מקסים ומערכת זוגית אוהבת ושמחה. את מספרת על בעל נהדר שאוהב אותך, עוזר לך, קשוב וגם מראה לך את הערכתו באופן פעיל. כלומר, נשמע כי בימים כתיקונם הוא מקסים והכול טוב.

מצד שני את מתארת תופעה של מצב רוח שפוף, דכדוך או כעס המופיעה מפעם לפעם בעקבות אכזבות, טרדות או לחצים כאלה ואחרים.

כל כך מובן שקשה לך! את רואה את האדם שאת הכי אוהבת בעולם סובל. את לא יכולה לעזור לו. ויותר מכך, את עצמך סובלת מתגובות קצרות ולא נעימות. את מנסה לעזור לו ונכנסת לסחרור של האשמה עצמית כי בטח אם היית אישה יותר טובה או חכמה שיודעת איך מדברים עם בעל עצוב, הוא היה משתף אותך. ואם הוא היה בעל יותר תקשורתי ופחות עצבני את היית מצליחה לדובב אותו ומה הפלא שאת מגיעה לבכי. זה כל כך מתסכל!

ומה את בעצם מבקשת? 1. את מבקשת שנעזור לך לעזור לו. 2. את שואלת איך לדבר אליו כשהוא ככה. 3. את שואלת האם את יכולה לעזור לו שלא יכנס למצב הרוח הזה.

שאלות טובות. ננסה להבין עוד קצת את התמונה וגם לענות עליהן.

דבר ראשון, חשוב מאד שתזכרי ותשנני- את לא אשמה בשום אופן במצבי הרוח שלו! אנשים מגיבים באופנים שונים (ולפעמים משונים) למצבי לחץ ומצוקה ואף אחד בסביבה לא 'גורם להם' להגיב כך או אחרת. בעלך נשמע אדם בוגר ומקסים וכמו כל אדם מקסים, וכמו כולנו, יש לו גם חלקים פחות מושלמים בהם התגובה שלו פחות מושלמת. זו לא אשמתך ואת לא אחראית לתגובותיו.

דבר שני- את לא יכולה (וגם לא צריכה) לנסות להושיע אותו או 'להוציא אותו' מאותו מצב הרוח כאשר הוא נקלע לתוכו וגם לא יכולה למנוע ממנו להיכנס אליו. אף אחד לא יכול להציל אדם אחר מעצמו, מאופיו או מדפוסי התגובה שלו. גם אנשי מקצוע מדופלמים לא יכולים ולא מתיימרים להציל אנשים מעצמם. הדבר היחיד שהם יכולים לנסות זה לתת להם כלים לעבודה עצמית.

מה את כן יכולה לעשות?

  1. להבין אותו. כלומר, לצאת מנקודת הנחה שהוא רוצה טוב. לעצמו וגם לך. לא משנה אם זה מצליח לו או לא, נשמע מתיאורך שהוא אדם עם כוונות טובות ולב טוב ושאת חשובה לו מאד. אולי הוא דואג לך וחושב שאם ישתף אותך יכביד עליך? (את בסך הכול חודש אחרי לידה! ואת אשתו היקרה שצריכה לנוח ולטפל בתינוק!) אולי הוא חושש שאם יספר לך על קשייו הערכתך אליו תיפגע? או תחושת הביטחון שלך? יכולות להיות סיבות שונות ומגוונות לכך שבעל יחשוב שעדיף להימנע מ'הכבדה' על אשתו הצעירה. ברגע שתניחי (וזה בכלל לא משנה אם זה כך ואין שום צורך לברר את הדבר מולו) פשוט תניחי שכוונתו טובה- הרגשתך תשתפר.
  2. לדבר איתו. אבל -וזה אבל חשוב- לעשות זאת בזמן רגוע, הרחק הרחק מאותו מצב הרוח המדוכדך. באחד מימי השגרה הטובה והנינוחה שלכם.

ספרי לו כמה הוא חשוב לך וכמה את רוצה בטובתו. שתפי כמה קשה לך כאשר הוא כך (צמצמי בתיאור ה'כך' והימנעי מתיאורי צבע של ההתנהגות שלו). התמקדי בתחושות שלך.

מאחר וציינת שהוא בעל קשוב, סביר להניח שתצליחי לנהל איתו שיחה אוהבת וכנה.

ספרי לו שאת מרגישה צורך לעזור לו ושאלי אותו מה יהיה לו הכי טוב שתעשי. האם יש תגובה או אמירה מסוימת שהוא מעדיף שתמנעי ממנה? ואולי יש אחת שדווקא תסייע לו? האם יש שאלה שאת יכולה לשאול ויהיה לו נוח לענות עליה כשהוא מדוכדך? האם הוא מעדיף שתתרחקי לזמן מסוים כדי שיוכל להירגע?

בואי עם מוכנות לקבל כל דבר שיציע.

אם יגיד שטוב לו מרחק לזמן מה, קבלי את זה. אם יגיד ששום אמירה לא תעזור, קבלי גם את זה. את יכולה לסכם איתו על איזושהי מילת קוד שתוכלי לומר לו אם הוא עובר את הגבול בתגובותיו אליך או אם הוא לא חוזר לעצמו לאחר זמן מוסכם מראש.

 

גלי לבעל המקסים שלך שאת לא יכולה לנחש אותו, וכדי להיות לו אישה טובה את זקוקה לעזרה שלו. אולי במקום שאנחנו נעזור לך לעזור לו, בקשי ממנו לעזור לך לעזור לו  : )

שיספר לך מה היחס שהיה רוצה ממך. מה יסייע לו להתאושש ממצב הרוח הכי מהר. אולי יציאה משותפת? אולי יציאה בלעדיך לבד או עם חבר? אולי שלוש שעות התבודדות בחדר עם מחשב ובלי הפרעות? פרגני לו בלי להיפגע. זוגיות היא מצב אינטנסיבי שלעיתים חסר בו מרחב אישי. יתכן שגם עליו הלידה משפיעה. האבהות. האחריות. אם הוא יצליח לנהל את זמני הדכדוך הללו באופן שלא פוגע בך ולא תדיר מידי- הניחי לו. בית הוא מקום שנוח לנו בתוכו גם ליפול קצת. להתעצל לפעמים. להתעצב מידי פעם. זה נורמלי כל עוד זה לא פוגע בך ולא קורה לעיתים תדירות מידי.

ומעבר לכל הנ"ל, אם המצב לא ישתפר, אם תגלי שהוא לא מסוגל (או את) לנהל שיחה רגועה או אם חלילה המינונים של מצבי הרוח יעלו או יחמירו, המליצי לו להיעזר באיש מקצוע או לכי את בעצמך להתייעץ כדי לקבל כלים מדויקים יותר שיסייעו לך ולו להנות מהזוגיות היפה שאת מתארת ומהמשפחה והחיים שאתם בונים ביחד.

מאחלת לך רק אושר

חני

 

 

יש לי קושי להביע את רגשותי

אני אברך בן 20, יש לי קושי גדול להביע את רגשותי, אני מרגיש מעין חסימה כזאת בכל פעם שאני רוצה לבטא את עצמי בפני אנשים אשתי וכל מי שלא יהיה,

קרא עוד »

אני רווק מבוגר וקשה לי מאוד

הי לכם.. שאלה לי אליכם פשוטה אבל עם משקל כבד.. מה עושים בתקופת רווקות מתבגרת (27 וצפונה) בשביל לא להישבר ולא להישחק הן מבחינה רוחנית והן מבחינת זה שכבר יש

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

חוששת על ההורים שלי

אני הבת הקטנה במשפחה והרוב כבר נשואים נשארתי עם אח שגדול ממני בכמעט 8 שנים והוא גם לא הרבה בבית ההורים שלי כבר מבוגרים ואני מאד מפחדת שיקרה להם משהו

קרא עוד »

אין לי מטרה בחיים

אני חי לבד, ומשעמם לי, אני עובד כל היום. ונמאס לי מהשיגרה ומהכל בעצם. אני מרגיש מבוזבז כי אני יודע שיש לי הרבה מה למכור. אבל אין לי למי. הייתי

קרא עוד »

אני רווק מבוגר וקשה לי מאוד

הי לכם.. שאלה לי אליכם פשוטה אבל עם משקל כבד.. מה עושים בתקופת רווקות מתבגרת (27 וצפונה) בשביל לא להישבר ולא להישחק הן מבחינה רוחנית והן מבחינת זה שכבר יש

קרא עוד »

מה עושים עם תלות בחבר?

עם הזמן נהיה לי תלות בחבר, שבאמת אני מחובר אליו. אוהב אותו מאוד, יש לי איתו דו שיח מעולה, כיף לנו להיות ביחד. ממש חברים אמתיים וטובים.
אבל עם הזמן גילתי שיש לי בו תלות (כך זה נקרא) מפריע לי שהוא מדבר עם משהו אחר. כשלא תמיד הוא עונה לי, או כל מיני דברים מהסוג הזה.
עד כדי כך כשעברנו כל אחד לישיבה אחרת, הוא התנתק ממני וזה מאוד פגע. אני מנסה להשתחרר ממנו ולא מצליח, אני חיב אותו זה אוויר לנשימה שלי. אמרוי לי שאני צריך יותר הערכה עצמית ועשיתי וזה לא עזר.
א"כ השאלה. מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ממנו, ושלא יקרה לי שוב עם חבר חדש?
תודה רבה רבה מראש

קרא עוד »

התמודדות יומיומית בלי אמא

שלום אני בחורת סמינר בת 18 אמא שלי נפטרה לפני שנתיים כל יום זה התמודדות לא פשוטה בכלל גם המצב בבית. המתח הנפשי. משפחה הכל סיוט אחד שמתמשך… עכשיו תמיד

קרא עוד »

גישה נכונה ללימוד תורה של בעלי

שלום וברכה, בעלי אברך כולל ולאחרונה התחלתי להרגיש יותר ויותר שהלימוד שלו לא ממש איכותי רק מזה שאני מרגישה עליו שהוא לא ממש מסופק למרות שהוא לא מסכים איתי והוא

קרא עוד »

אני לא מתחבר ללימוד הגמרא

אני בישיבה וטוב לי שמה בסך הכל. יש חברים ואוכל והכל . אבל מה שמעצבן אותי זה שכל היום לומדים גמרא . פעם בחיידר הייתי טוב בגמרא והייתי מקבל ציונים

קרא עוד »

תפילה ובטחון על רוחניות

ישיחנה שלום! רציתי לשאול… חובת הלבבות בשער הבטחון פרק ד' כותב שלא שייך תפילה ובטחון על רוחניות כי לא שייך בזה ספקות, כי הכל כבר נצטווה, מה שכן שייך בו

קרא עוד »

איך נפטרים מתלות באחרים ובסביבה?

שלום, מאז שהייתי קטנה אני רגילה שסובבים סביבי, קיבלתי מענה אדיב ומהיר ו"זכיתי" בעקבות כך לכינוי 'ילדת תפנוקים'. אך, הבעיה העיקרית שנוצרה זו התלות. תלות בהורים, תלות בחברה וכו'. אני

קרא עוד »

אני צריכה לחשוש מהקפידה של אבי?

אני בחורה בת28 , חרדית ב"ה, רווקה. אני הבכורה במשפחה של שבעה ילדים. חווינו חיים מאוד מאתגרים ולא פשוטים. אבא שלי אדם קשה מאוד. עם הפרעת אישיות לא פשוטה. הוא

קרא עוד »
חשש מנערוון בתפילה ותחושה לא נעימה

לא מצליח להתחבר לתפילה

אני אברך בן 26, נשוי + 2, לומד תורה כל היום. כל זמן פנוי שיש לי מהאשה והילדים, אוטומטית אני נשאב ללימוד, זה מעניין אותי ומושך אותי, וברוך ה' כמעט

קרא עוד »

לאחרונה קשה לי ללכת לכולל

ישיחנה שלום! רציתי לשאול…. אני אברך סטנדרטי לומד בכוללים יום שלם התחתנתי לפני 5 שנים וב"ה יש לנו שני ילדים. רציתי לשאול אתכם כזו שאלה אני נמצא כעת בבעיה בחודשים

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן