שלום וברכה
אני בחור ישיבה בגיל גדול יחסית ואני עובר ניסיון לא פשוט אפשר לומר במשך הרבה שנים קושי מסוים אני צריך מישהו שיעזור לי.. אבל יש לי שאלה שגורמת לי ייאוש מסוים לגבי התפילה ולגבי האמונה איך יכול להיות שאני מתפלל כל כך הרבה להשם על הדבר המסוים הזה וגם בכיתי המון בדמעות על כך ואני לא רואה ישועה יש עליות וירידות אבל עדיין אני מתמודד לפני תפילה אני אומר לעצמי אוקיי נתפלל עוד תפילה.. לא מאמין שזה מה שיעזור לי לא בטוח בזה איך מטפלים בזה חלק מהבעיה שאני חווה גם גורמת לי המון חוסר ריכוז בתפילה ואני שואל אם רצון השם שאני יתפלל בשמחה ובדביקות ושאני יהנה מהתפילה למה יש לי הפרעות של מחשבות בתפילה עצמה..
השאלה שלי איך מחזקים את האמונה פחות מתחבר לווארטים וכאלה צריך משהו עוצמתי שיעזור לי להאמין בתפילה שלי ולצפות לה..
בכלל זה גורם גם חולשה בכל הקטע של האמונה שאמנם אנחנו לומדים תורה ועושים מצוות אבל לא בטוחים ב1000 אחוז שהקב"ה נמצא ומשגיח קיצר מה שנקרא הסתרה רוצה להיות בטוח בקיומו כי מה לעשות הניסיונות שאנחנו עוברים גורמים לנו לפקפק..
אשמח לתשובה
תודה רבה לכם
בחור יקר ואהוב!
התרגשתי מאוד לקרוא את דבריך הכנים.
אנשים הנמצאים בתקופות משבר, נוטים לפעמים לחוש שהקב"ה נטש אותם, והוא אינו עומד עוד לימינם. זוהי תחושה טבעית שקיימת לא רק בקשר שלנו עם הבורא, אלא גם ביחסים בין אנשים.
כאשר אבא מחליט להעניש את בנו, או רב המרחיק ממנו את תלמידו, התחושה המתקבלת היא של ריחוק וניתוק. כאשר זה נמשך לאורך תקופה ארוכה, עשויה להיווצר תחושת ניכור ממש. זו אגב הסיבה שניצולי שואה רבים חוו משברים אמוניים קשים. הימשכות המלחמה לאורך שנים כה רבות, הפגישה את הניצולים שוב ושוב עם התחושה הקשה שתפילתם כביכול איננה נשמעת ע"י האלוקים.
אתה מספר על חוויה דומה. במשך כעשר שנים אתה מתמודד, אך אתה חש שהקב"ה לא נמצא שם בשבילך. אתה מתפלל שוב ושוב ומבקש מהבורא שיוציא אותך מהקושי, אך נראה שאין מי שמקשיב. ואז, מתוך התסכול מתחילות לעלות להן מחשבות: אולי אין בכלל מי שמקשיב? איך יתכן שאני מבקש שוב ושוב, והבקשות נותרות ללא מענה?
ידידי היקר, לא רבים הם האנשים שגם לאחר תקופה כה ארוכה של ניסיון עדיין נלחמים ודורשים להיאחז באמונה. רבים הם הנופלים בצידי הדרך הבוחרים להרים ידיים ולהיכנע. אך בניגוד אליהם, אתה מתנהל אחרת. אתה לא מרפה מהרצון להרגיש מחובר לבורא. וגם לאחר תקופת הסתרה כה ארוכה, לא הרמת ידיים. אתה לא מסכים להתמכר לתחושת חוסר האונים, ולהניח לתובנה שאין מי שמביט ומשגיח, להכות בך שורש.
עליך לדעת שהדבר מעיד עליך כאלף עדים, על קשר פנימי עמוק מאוד להקב"ה.
ההתמודדות שלך עם שאלות באמונה אינן נובעות מריחוק שלך מהקב"ה חלילה. להיפך. בתוך תוכך אתה חש את הימצאותו באופן כה מוחשי, ולכן אתה תמה, "מדוע הוא אינו מגיב"? הרי הוא בוודאי שם, אז מדוע הוא בוחר להתנכר אליי?
אין לי ספק שזוהי מתנה גדולה מאוד שניחנת בה, והדבר ילווה אותך במעלה הדרך העולה בית א-ל לכל חייך.
ולתורף הדברים:
הרמב"ן בהתייחסו לניסיונות הקשים שנתנסה בהם אברהם אבינו, [בראשית פרק כב פסוק א.] מעניק לנו זווית חדשה על האופן הנכון בו עלינו להתבונן עם הניסיונות הבאים עלינו.
הרמב"ן מתקשה בהבנת מטרתו של הניסיון. ברור שמטרתו של בורא העולם איננה להרע לנו חלילה. הבורא הוא כולו טוב, ומטרת בואנו לעולם היא כמבואר ברמח"ל בדרך ה', רק להיטיב לנו.
ובכן, קשיים וניסיונות הנערמים לפתחינו, נראים כסתירה מוחלטת למטרת הבריאה. אנשים המתמודדים עם קשיים עשויים שלא לצלוח אותם, וליפול במשברים אמוניים.
אך הרמב"ן מסביר שההיפך הוא הנכון. הניסיון הוא אמצעי ביד הבורא כדי להיטיב לנו. הבורא לעולם איננו מנסה אותנו בניסיון שאיננו יכולים להתגבר עליו. הניסיון איננו מאורע אקראי שהקב"ה מזמן עבורנו. בדיוק להיפך. הניסיונות מותאמים עבורנו ככפפה ליד, בדיוק לפי מידותינו אנו.
כשהקב"ה רואה אדם צדיק, והוא חפץ לתת לו עוד שכר, הוא מתאים עבורו קושי מסוים, שעליו הוא יכול להתגבר, וכך על ידי התגברותו על ייצרו הרע, הוא זוכה בשכר של נצח נצחים.
בחור יקר. אם הקב"ה בחר לנסות אותך בניסיונות, הדבר מעיד בך שאתה אדם מיוחד במינו. הקב"ה רואה בך כמי שמסוגל לצלוח את הניסיון ובכך להביא אותך לדרגה רוחנית נעלית הרבה יותר. הקב"ה מאמין בך כי אתה חזק מספיק כדי לעבור את הקשיים בהצלחה.
זוהי תחושה מרוממת כל כך, זאת חוויה מעצימה כל כך.
לא כל אחד זוכה לקבל משוב משמים לגבי האופן בו בורא העולם רואה אותו. אך אתה זכית לקבל הארה נדירה ומיוחדת, כי הבורא מעריך אותך ואת יכולותיך, והוא מאמין בך כי אתה מסוגל לצלוח את המשבר ולעלות לפסגות חדשות.
יתכן שזו הסיבה שאתה סבור כי תפילותיך אינן נענות. אתה מתפלל ומתחנן לקב"ה שיוציא אותך מהקושי והכאב, אך אינך יודע שזהו בכלל כאב מתוק. זהו אינו כאב של הסתרת פנים, אלא של הארת פנים גדולה.
אתה וודאי מתבונן בעולם ורואה אנשים רבים שדרכם נראית כסוגה בשושנים, ואתה תוהה בינך לבין עצמך, "מדוע אינני כמותם? מדוע רק אני מתקשה כל כך? מדוע הבורא אינו חומל עליי?"
אך התשובה היא כי, אתה אינך אדם רגיל, אתה אדם מיוחד. לא הגענו לעולם הזה כדי לנוח על זרי הדפנה. הגענו לעולם כדי להתגבר על קשיים, ועל ידי כך לזכות לשכר הצפון לנו בעולם הבא. ואם אתה מתנסה בניסיונות קשים יותר, כנראה שאתה אדם גדול יותר. וכפי שחז"ל כבר לימדונו, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". הקב"ה כמה לתפילתך ולכן גורם לכך שתמשיך להתפלל אליו עד שתגיע הישועה המיוחלת.
כמובן שעליך להמשיך ולהתפלל, כיון שזהו רצון הבורא. הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, ואין ספק שתפילותיך מעוררות רעש גדול בשמים. אך לעולם אל לך לחשוב כי המשך הקושי מעיד על התעלמות הבורא מתפילותיך, איננו יודעים חשבונות שמים, ויתכן מאוד שבעתיד תיווכח שבזכות הקשיים אותם חווית, תזכה לשכר שאין לשער ואין לתאר.
ואסיים בסיפור קצר.
להגאון מווילנא היה שכן עשיר מופלג. פעם הגיע אל אותו שכן שליח, וסיפר לו שכל נכסיו עלו באש והוא נותר נקי מנכסיו. השליח עוד לא סיים את הבשורה המרה, והעשיר נפל מתעלף. ניסו לעוררו, וכאשר הוא התעורר ניסו שוב לספר לו את שאירע. אך מיד כאשר העשיר נתבשר במה שאירע, הוא שוב נפל מתעלף. וכך נשנה הדבר כמה פעמים, בכל פעם שניסו לבשר לו על האסון, הוא נפל מתעלף, ולא היה מסוגל אפילו לשמוע על המקרה.
שאלו את הגאון מווילנא, מה עליהם לעשות, והוא השיב להם לאלתר, כי זוהי שמועת שווא, ונכסיו של העשיר עומדים על תילם. למרבה השתוממותם של השואלים הסביר הגאון מווילנא בפשטות. "אם העשיר לא מסוגל לשמוע על המקרה, אות לכך שזהו ניסיון שהעשיר איננו מסוגל לעמוד בו, ואם העשיר לא מסוגל לעמוד בניסיון זה, בוודאי הקב"ה לא היה מביא עליו ניסיון שאין הוא יכול לעמוד בו".
בחור יקר, הנך מתנסה בניסיון מורכב, אך דע כי יש בך את תעצומות הנפש לצלוח אותו. כאשר תזכור זאת היטב, ותאמין בכך, ייקל עליך לעמוד בו. זכור תמיד כי הקושי הוא מתנת הבורא שמתבונן בך באהבה גדולה ומאמין כי תעבור את ההתמודדות בהצלחה, ובכך תזכה בעזרת ה' לשכר גדול.
מאחל לך הצלחה רבה, ומעריך אותך מאוד על האמונה החזקה שפועמת בקרבך.
דניאל
