למה התפילה הפכה לנטל במקום לקשר? ולמה קיימת תחושה כללית שלא קיימת סיעתא דשמיא?

שאלה:

שלום
רציתי לשאול, משהו על התפלה. אני יודע שיש חיוב להתפלל ואני משתדל לקיים את המצוה הזו בדקדוק. אלא שאני מרגיש שעם השנים מתרופפת לי ההתחזקות בתפלה, ואני מבין שהגיע הזמן לחזק את הרגש של הצורך להתפלל. ניסיתי להתבונן מה הנקודה שמחמתה יש לי קושי בתפלה ושמתי לב שאני לא מספיק מבין מה הצורך בתפלה שלי, האם תפלה טובה זו תפלה שמתקבלת מיד ורואים תיכף ומיד אחרי התפלה שקיבלתי את מבוקשי? ואם אני לא רואה שבקשותיי מתקבלות, זה אומר שאני לא מתפלל כראוי? ואם כך אולי מה יש צורך בתפלה כזו שלא פועלת את פעולתה? אולי כדאי שאלמד להתפלל כראוי, ואז אתפלל תפלה ראויה שפועלת את פעולתה, כל עוד שאני לא בדרגה הזו, האם יש משמעות לתפלה שלי? האם יש משמעות לתפלה שלא רואים שהבקשות בה מתקבלות?
שלא אובן לא נכון, אני יודע בבירור כי יש חובת תפלה, לשיטות מסוימות אפילו מהתורה, ומדרבנן חייבים שלוש תפלות ביום, ואני ב"ה עושה את החובה שלי כראוי, ואני לא מפקפק בחובה שלי חלילה. אני רק רוצה לגלות את המשמעות האמתית של התפלה כדי שאבין וארגיש את הצורך בה.
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה

שאלתך חשובה מאד, התחושה הזו שלך ביחס לתפלה, הוא בירור אמת שכל יהודי צריך לברר. כל מצוה ומצוה יש צורך לברר להעמיק ולהפנים, לעשות מתוך חיבור ורצון. כל שכן עבודת התפלה שהיא עבודה שבלב כמאמר חז"ל (תענית ב, א). התפלה בהכרח צריכה להתקיים מתוך תנועה נפשית של צורך להתפלל. ולכן כל שלא חשים את הצורך, כל שרגשי הצורך כהו, יש חובה לברר ללבן ולהעמיק את הצורך להתפלל.

עבודה שבלב תמיד יותר קשה, ואני מאמין שלכן תמיד היה קושי והתמודדות עם נושא התפלה, אך נראה לי שעם השנים יש יותר ויותר שמתמודדים עם נושא התפלה, ולכן יש בי תחושה שיש משהו בעמדה הנפשית של בן ימינו הגורמת את הקושי, או הדורשת שימת לב מיוחדת, בירור העמדה הנפשית והעמידה על הקושי ועל ההתמודדות המיוחדת יכול לתת הסבר מיוחד למציאות בת ימינו, שעל ידו נוכל לברר דווקא מתוך הקושי את הצורך להתפלל מתוך המציאות החדשה-העכשווית.

בכדי להבין את המציאות החדשה, נכון לראות את ההבדלים, לחשוב איך הייתה נראית המציאות בימי קדם. ובכן, נחשוב למשל על הצורך של האדם להתפלל על גשם בימי קדם. כאשר לא היה שייך להוביל מים למרחקים. כאשר מקומו הטבעי של יהודי היא בארץ ישראל, בארץ בה אין מעיינות לרוב, והאדם סומך בעיקר על ירידת גשמים. וכמאמר הכתוב (דברים פרק יא פסוק י – יב): "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". תחושב רגע על המציאות בה האדם תלוי אך ורק במטר השמים, אם ירדו גשמים יהיה לו מה לשתות, אם לא הוא עלול חלילה למות בצמא, אם הבור בחצר ביתו יתמלא יהיה לו מי שתייה, אם לא יתמלא הבור הוא ימות בצמא. כל חייו תלויים בגשם שירד או שלא ירד, גידולי השדה שבהם תלויים כל חייו גם כן תלויים במטר השמים, אם לא ירדו גשמים לא יהיה לו אוכל לאכול, אין יכולת להעביר פירות וירקות למרחקים, הם יתקלקלו, לא היה בזמנם יכולת להוביל מארץ לארץ בקלות שאפשר לעשות זאת בימינו. תחשוב על אדם בן תקופה הזו עד כמה הוא זקוק למטר, עד כמה הוא תולה עיניו לשמים בצפייה מתי ירדו גשמים. חיים כאלו התלויים כל כך בבלתי מודע חייבים להיות נטועים באמונה חזקה. אחרת האדם יחיה בלחץ מתמיד בתחושה של פחד וחרדה מתמדת. רק אמונה יכולה לנסוך באדם חיי שלוה, במציאות כזו.

אפשר לראות את המציאות הזו גם בימינו, ישנה תופעה של אנשי עסקים גדולים שאינם שומרים תורה ומצוות שקשורים מאד עם רבנים ובעיקר עם מקובלים, זו תופעה הדורשת הסבר, מדוע זה קורה? שאלתי פעם יהודי העוסק במסחר והוא הסביר לי. השוק של המסחר במניות או במטבעות למשל, הוא שוק פרוע מאד, בכל רגע נתון יכולים להיות שינויים שיקבעו את מעמדו של הסוחר לטוב ולמוטב, לא תמיד יש צפי ברור, וזה פעמים רבות בלתי מודע, לכן הם מפתחים אמונה באדם שהם מאמינים בכח המיסטי שלו, האמונה בו נוטעת בהם שלוה, ורק כך הם מסוגלים לחיות ברוגע יחסי. העמדה הנפשית הזו, הייתה מנת חלקו של כל אחד ואחד בימי קדם. כשזה המצב הנפשי של האדם, התפלה שלו נראית אחרת הוא מרגיש צורך גדול מאד להתפלל.

אבל, אדם רגיל בן ימינו לא חווה את החוויה הזו כלל. לרוב המציאות ברורה, יש נותנים מאד ברורים ביחס להמשך, לא שאין הפתעות בחיים, אך גם כשיש הפתעות בדרך כלל יש תחזית די צפויה וברורה לגבי העתיד. המדע מאד מפותח, בדיקות רפואיות יכולות לתת אומדן די ברור לכל אחד על מצבו הבריאותי, גם כשחלילה קורה משהו יש תחזית רפואית די צפויה לגבי העתיד. נכון אמנם שמצבים רפואיים עדינים נתונים יותר לשינויים בלתי צפויים ובאמת מי שנמצא במצב הזה יותר מרגיש את הצורך בתפלה, אך ברצוננו להרגיש את הצורך גם כשאנו בריאים ומצבנו רגיל ולא נתון לשינויים בלתי צפויים.

בעבר גם המצב הבריאותי היה יותר בלתי צפוי, הידע על בריאות הגוף לא היה כמו בימינו, לא ידעו לרפא מחלות פשוטות, ובני אדם הלכו לעולמם בטרם עת בעקבות מחלות בלתי צפויות. ילדים נפטרו, אנשים לא האריכו חיים וחיו בתחושה של הישרדות מתמדת. ממש כמו במלחמה, כך היו נראים החיים אז.

בימינו בדרך כלל זה לא כך. גם כשיש הפתעות יודעים איך שהוא לנסות לעשות בהם סדר, ולצפות את מה שיתרחש. רק כעת בזמן מגפת הקורונה שהביאה בשורה של הפתעה, העולם עקב אחר ההתרחשות באופן של עקביות וסדר. והצפי להפסקת המגיפה נעשה על ידי סמיכה על חיסון, ולא על הפסקה פלאית. נכון שאנחנו כיהודים יודעים שכל זה בהנהגת בורא עולם, הוא גזר על המגיפה, והוא נטע באדם כח וחכמה לפתח חיסון, אך הדברים מתנהלים בתהליך ברור ומוגדר. בעבר כל זה לא היה קיים, וכך האדם היה נטוע בחוויה מתמדת של אירועים בלתי צפויים, שהתרחשותם בלתי צפויה והיה תלוי בצפייה מתמדת לעזרתו של הבורא יתברך.

אני מאמין שאתה אומר לעצמך כעת, "אוי באמת, כל זה נכון לגבי אנשים שהם לא משלנו, אנשים שהאמונה שלהם והתלות שלהם בבורא עולם תלויים בכאלו דברים, אבל מה לזה ולבחור ישיבה שיודע ומודע לכך שבורא עולם מנהיג את העולם ויודע שהכל תלוי בו וכל רגע יכול להפוך את העולם ובדברו וברצונו תלוי הכל", ובכן, נכון וברור, הכל תלוי בו ובידו לעשות הכל. אבל העולם מתנהל בדרכי הטבע, בדרך כלל אין שינוי נראה בדרכי הטבע, ובפשטות גם לא נכון להתפלל שיקרה לו נס (ראה ברכות ס, א, שהמתפלל שתלד אשתו זכר אחר ארבעים יום הוי תפלת שווא וראה בכור שור, שבת כא ב), ואם כן התפלה שאנו מתפללים היא לא מתוך צפייה שיקרה נס גלוי, ואם כן ככל שחווית החיים שלנו פחות עמומה, ויותר מודעת, הצורך שלנו בתפלה פוחת. ולכן גם אם אדם מאמין עדיין הצורך שלו בתפלה פוחת, נכון אמנם, שככל שנתחזק באמונה בה' נרגיש יותר את התלות בו גם ללא שינוי בדרכי הטבע, אך ברור מצד שני שחווית החיים שלנו לא זועקת את התלות הזו וזה זוקק עבודה אישית פנימית.

מה אם כן יש לעשות עוד מלבד התחזקות באמונה, מה ניתן לחדד בחווית החיים שלנו בכדי שנרגיש את הצורך בתפלה?

ובכן, נכון, בימינו יש מדע מפותח, יודעים הרבה מאד על התהליכים הטבעיים של ההתרחשות בעולם. וזה שינה את החוויה של החיים. אדם היום פחות חושש מאירועים בלתי צפויים בדרך כלל. אבל מאידך ישנה חוויה שיש לאדם בן ימינו שלא הייתה כלל לאדם בימי קדם. בימינו האדם חי וחווה הישרדות בדיוק כמו בימי קדם, אך ההישרדות היא עתידית, למשל, הידע הרפואי, אדם בן ימינו יודע יותר ויותר על תהליכים בריאותיים ארוכי טווח, הוא יודע שאכילה לא בריאה, ניוון גופני, עלולים לגרום בעיות בריאות אחרי שנים רבות. אנשים בימינו יותר מאי פעם, חיים את המחר, הם אוכלים על פי המחר, ועושים יותר ויותר דברים בשביל העתיד. זה כולל ביטוחי בריאות וביטוחי חיים, וזה כולל אפילו התנהלות מול עתיד רחוק של אסונות אקולוגיים, כאשר העולם יותר ויותר ער להתחממות הגלובלית ומחשש מפני הבאות, מדובר על חששות רחוקים, שאינני יודע אם נכון לחוש להם או לא, והאם כאנשים מאמינים אנו צריכים לשים לב אל חששות כל כך עתידיים, אך דבר אחד ברור, אנחנו יודעים יותר מאי פעם, באופן ברור על מה שאמור להתרחש בעתיד על פי דרכי הטבע.

אלא שבשונה מההתרחשויות הקרובות, ככל שההתרחשויות מתרחקות יותר הם פחות בטוחות ותלויות ביותר גורמים משתנים, כל זה גורם למציאות בה הדאגה שלנו נטועה בתקוה של שינוי על פי דרכי הטבע.

והנה שים לב, בימי קדם לא היו מודעים לאירועים קרובים, ולא היה להם את המידע הנחוץ בכדי לדעת על פי הטבע את התהליך העומד להתרחש, אך מאידך לא היו עסוקים כלל בדאגות העתיד הרחוק, לא היה להם ידע על עתיד רחוק מדאיג, וממילא לא היתה קיימת אצלם תודעת זמן עתידי, הם עסקו בהישרדות עכשווית. ובימינו במקביל להסרת הדאגה או ידיעה ברורה מידי על המתרחש בזמן קרוב, נכנס ידע על התרחשויות ארוכות טווח. הדאגה עליהם והידיעה על אורך התהליכים מקיימת באדם דאגה לעתיד והבנה שיש לעשות מעשים ולדאוג לעתיד רחוק יותר.

בימינו כשאדם דואג למתרחש הוא דואג לעתיד, הוא פועל פעולות שיש להם השלכות עתידיות. והוא מתייחס אליהם כאילו הם כבר מתרחשות, כשאדם דואג בימינו לפרנסה, הוא לא דואג רק שיהיה לו מה לאכול בחודש הקרוב, הוא דואג לימי הזקנה שתהא לו קרן פנסיה להתפרנס ממנה בימי הזקנה, בימים עברו לא היו דואגים כל כך לימי הזקנה, אורך החיים לא היה כמו ימינו והדאגה הייתה בעיקר על הזמן הקרוב. בימינו כל אדם, אפילו צעיר מאד, דואג לקרן פנסיה שיתפרנס ממנה לעת זקנה, אך לא רק לקרן פנסיה הוא דואג, הוא דואג לאכול אוכל בריא שבימי הזקנה הוא יהיה צעיר יותר, הוא דואג לכושר גופני תקין בכדי שבימי הזקנה הוא יוכל להתנייד, האדם מלא בדאגות עכשוויות על תהליכים ארוכי טווח שתוצאותיהם עתידיות. זו תודעה אחרת לגמרי של זמן, תודעת זמן ארוכת טווח.

אם תברר עם בני אדם תמצא שרוב דאגתם של האנשים, הם מפני העתיד הרחוק. רק אנשים שנמצאים במצוקה מאד ממשית עסוקים בדאגה מפני ההווה, אך רוב דאגתם של אנשים זה מפני העתיד, פעמים אפילו כשיש מצוקות בהווה, הטירדה העיקרית היא מפני העתיד ולא מפני החוויה של ההווה. את המתרחש בהווה בדרך כלל יודעים באופן ברור מידי מה הם האפשרויות שהדבר ישתנה, וממילא מיואשים משינוי ולא דואגים ממנו גם אם סובלים ממנו.

נמצא שהזעקה הפנימית בלבו של אדם היא על העתיד. נראה שלשם יש לכוון את התפלה, אל אותה זעקה. את העמדה הנפשית הזועקת על העתיד הרחוק, ולא על העתיד הקרוב ממש. אם תכוון את הבקשות שלך, אל אותו עתיד שאתה חרד ממנו תמצא את עצמך מכוון בתפלה מחובר מאד אל הצורך להתפלל, מבקש ומייחל בכל לב אל מילוי משאלות הלב העתידיות שלך.

אני חושב שאם ישכילו לכוון את התפלה אל הזעקה הפנימית שיש בלב על העתיד הרחוק הבלתי צפוי, יחדור בנו הצורך האדיר להתפלל, צריך לחדד על כך את המחשבה, לתפוס כמה אנחנו חווים כל הזמן את העתיד, כמה אנחנו מאמינים בתהליכים ארוכי טווח וכמה אנחנו מבינים שכל יום קובע לזמן רב מאוחר יותר, אם נכוון את החוויה הזו אל התפלה שלנו, תהא תפלתינו תפלה מעומק הלב. הבעיה היא שלא מכוונים לשם, התרגלנו לחשוב שהתפלה חייבת להיות על ההווה, על כאן ועכשיו, בזמן שאנחנו לא נמצאים בעמדה נפשית של זעקה על העתיד הקרוב. התרגלנו לדאוג לפרנסתנו בימי הזקנה, התרגלנו להימנע ממאכלים מסוימים בשביל ימי הזקנה, ועוד ועוד פעולות שאנחנו התרגלנו לעשות בשביל העתיד, ואולי שכחנו לכוון לשם גם את עבודת ה' שלנו, להבין שגם עבודת ה' שלנו בתפלתנו מכוונת אל העתיד, מכוונת לתהליכים ארוכי טווח.

כמובן שכשחווים חוויה של זעקה עכשווית, התפלה יכולה-צריכה להיות מכוונת לשם, אבל כל שאין חוויה כזו, צריך לכוון את התפלה אל הזעקה שהנפש זועקת.

עד כאן ביררתי נקודה חשובה בהקשר של הבדלי התודעה בין אדם בן זמנינו לאדם בימי קדם, וההשלכות האפשריות של ההבדל הזה ביחס לתפלה.

אך לשם בירור עמוק יותר יש צורך לחשוב על עיקרם של דברים. האם באמת תפלה אמורה להיות מאובחנת על ידי גילוי תוצאות מהירות? האם כאשר אנו מבקשים בתפלה אנו אמורים לבדוק אם היא נשמעה, ולראות בהכרח את קבלת התפלה על ידי תוצאות מיידיות בשטח?

לשם כך אני רוצה ללמוד כמה מאמרי חז"ל.

אמרו חז"ל הקדושים בגמרא (ברכות דף לב עמוד ב) "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר תוחלת ממשכה מחלה לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנאמר ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה הא דמאריך ולא מעיין בה". ופירש רש"י "ומעיין בה – מצפה שתעשה בקשתו על ידי הארכתו, סוף שאינה נעשית ונמצאת תוחלת ממושכת חנם, והיא כאב לב כשאדם מצפה ואין תאותו באה". מבואר כאן כי יש טעם לפגם כשמאריך בתפלה ומצפה שתעשה בקשתו, האם יש ללמוד מכאן שאין לצפות כלל שהבקשה תיעשה? הגמרא תיכף ומיד אחר מימרא זו סומכת מימרא אחרת "אמר רבי חמא ברבי חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'", נמצא שהתקוה שהתפלה תתקבל ותיענה בקשתו לגטימית, מה כוונת הגמרא בביקורת על המצפה שתעשה בקשתו?

ובכן, בורא עולם יודע את צרכיו של כל אחד, הוא יודע מה מגיע לכל אחד, גם ללא תפלה הוא יכול לתת. אלא שכיון שברצון הבורא יתברך שיהיה קשר בינו לבין ברואיו הוא מנהיג את הבריאה באופן שיש לתפלה השפעה. כך שעיקר מטרת התפלה היא לשם הקשר, אם היינו מקבלים את כל חפצינו ללא תפלה לא היה מתקיים קשר בין הבורא לברואיו.

אדם שמאריך בתפלה ועסוק בבדיקה מתמדת אם תפלתו התקבלה, זה מראה שהוא לא מקיים תפלה לשם קשר, אלא לשם קבלת צרכים, לא לשם זה התפלה קיימת. התפלה קיימת בשביל הקשר.

ובכן, מצד אחד ברור שהרצון שהתפלה תתקבל הוא רצון נכון וראוי, בורא עולם ברא את העולם באופן שהאדם יהיה בעמדה של בקשה מול בורא עולם, שהוא יתלה עיניו בו ובשיח עמו, אך צריך להתייחס אל קבלת הבקשה כאמצעי ולא כמטרה.

אך בעיקר לדעת שבאמת לא כל בקשה אמורה להתקבל כי לא כל דבר מגיע למתפלל, יש גם דברים שהמתפלל מבקש ולא טוב לו לקבל אותם, בורא עולם יודע שזה יהיה רע לאדם הזה אם הוא יקבל, ולכן לא כל בקשה יכולה להתקבל.

אך יתירה על כך, הבורא רצה שהקשר עמו יהיה מתוך בחירה, לשם כך הוא מנהיג את העולם באופן שבו ההשגחה איננה גלויה, אילו המציאות הייתה שכל תפלה הייתה נענית באופן מידי לא הייתה לאדם יכולת בחירה הוא היה רואה באופן מוחשי כי הבורא מנהיג את העולם והייתה ניטלת ממנו הבחירה. כך קיום הבקשות בתפלה מתממש בדברים שלא תמיד יכולים להצביע עליהם באצבע שהם הגיעו בעקבות התפלה, בימי קדם כשלא היה מידע על העתיד הצפוי התפלה הייתה פועלת את פעולתה גם ביחס לאירועים מידיים. ובימינו זה בעיקר משפיע על תהליכים ארוכי טווח, או כאלו שקצרה יד המתפלל מלדעת אם זה אירע מחמת בקשתו או לא. כך שהוא יכול להסביר את ההתרחשות גם בעקבות אירועים טבעיים, או לאו דווקא בבקשתו.

אך אנו כיהודים מאמינים צריכים לדעת שכל המתרחש כאן לא מתרחש אלא בזכות תפלתנו, כתוב בפסוק (בראשית פרק ב פסוק ה) "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" ופירש רש"י "כי לא המטיר – ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים". מבואר כאן שכל המציאות בעולם מתקיימת בזכות התפלה. אני חושב שיש מדרש אחר שמשלים את דברי המדרש שכתב רש"י במדרש רבה (פרשה יג סימן ז) כתוב "ואדם אין לעבוד את האדמה, ואדם אין להעביד את הבריות להקב"ה, כאליהו וכחוני המעגל". נראה כוונת המדרש, שלא די בזה שיהיה מי שמתפלל, צריך גם מי שיגלה זאת שידעו שהמטר תלוי בתפלה, כי לולי שיהיה מי שילמד זאת האדם יטעה ויחשוב שגם ללא התפלות העולם היה מתקיים.

והמדרש לא בכדי הביא את חוני המעגל ואת אליהו הנביא שניהם התפללו וביקשו שתפלתם תיענה מיד, כאשר שניהם פעלו בתפלתם ישועה שנראית לעין כל, אליהו הנביא בתפלתו הידועה מול נביאי הבעל. וחוני המעגל במעשה הידוע כשהתפלל על המטר כאשר עג עוגה ונשבע שלא יצא ממנה עד שירדו גשמים ותפלתו התקבלה וכמבואר בגמרא (תענית כג א), וכך לימדונו שתפלה מתקיימת. אלא שטבעו של אדם שהוא חושב שתפלתו לא ראויה ולא מועילה, ורק תפלתו של אליהו ושל חוני המעגל מתקבלות, בזמן שתפלתו של כל יהודי מתקבלת ופועלת את פעולתה, גם אם לא נגלה לעין כל התשועה שעל ידי התפלה.

אך צריך לדעת שההנהגה של אליהו הנביא ושל חוני המעגל היא הנהגה יוצאת דופן, בדרך כלל התפלה לא אמורה להביא תוצאות גלויות כל כך.

בנושא הזה יש דברים עמוקים שאפשר ללמוד מן המעשה עם חוני המעגל ולשם כך אביא את המעשה כמו שהוא מבואר בגמרא (תענית כג א):

"פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים שלחו לחוני המעגל התפלל וירדו גשמים התפלל ולא ירדו גשמים עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו' אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם אמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים אמרו לו רבי כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם אמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה אף על פי כן הביאו לי פר הודאה הביאו לו פר הודאה סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו ריבונו של עולם עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות כעסת עליהם אינן יכולין לעמוד השפעת עליהם טובה אינן יכולין לעמוד יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות".

חוני המעגל מבקש מטר ומקבל, יורדים גשמים מעטים מידי הוא מבקש ריבוי גשמים, וכאשר הגשמים היו רבים מידי הוא מבקש שהם יפסיקו.

בגמרא מבואר שהייתה ביקורת על חוני המעגל, וכאמור שם שמעון בן שטח אמר לו כך: "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ונותן לו ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך". אני חושב שכתוב כאן דבר עמוק מאד, חוני המעגל מבקש מהבורא יתברך בקשה מסוימת מאד, ומבקש גם שהיא תתקבל מהר. הוא רוצה לראות את הישועה במהרה. שמעון בן שטח מסביר שזו לא העמדה שאנחנו אמורים לעמוד מול אלוקים, אנחנו רק מבקשים ומייחלים שאם אנו ראויים תפלתנו תפעל את פועלה. אין לנו לבקש לראות בחוש את קבלת התפלה. אך שמעון בן שטח מסביר כי יש דרגה מיוחדת של "בן המתחטא על אביו ועושה לו רצונו" יש קשר מיוחד, יש דרגה של צדקות בה הצדיק מקיים יחס של בן אל אביו, כשהקשר כל כך חזק יש יכולת לבקש גם כשלא מגיע, יש יכולת לבקש גילוי של יחס וקירבה. בן יכול לבקש מאביו שיגלה רחמיו אליו שירעיף עליו חום ואהבה, האב מרעיף עליו חום ואהבה ונותן לו את מבוקשו ללא חשבון וללא דיוק. זו הייתה דרגתו של חוני המעגל ולכך שמעון בן שטח לא גזר עליו נידוי. אך מבואר שללא קיום של קשר כזה, התנהגות כזו ראויה לנידוי.

ואגב גם מעשיו של אליהו הנביא שהיו הוראת שעה, לא פעלו לאורך זמן ואחרי מעשה זה אליהו בקש את נפשו למות כי ראה שפעולתו לא צלחה לאורך זמן. כי גילוי של יד ה' באופן בהיר כל כך היא לא ההנהגה המובילה את האדם לבחור בטוב. תפלתו של אליהו ושל חוני המעגל הועילה בעיקר לדורות, שנדע שיש אפשרות כזו, שלא נעשית רק בשביל שיהיה לנו בחירה. וזו כוונת המדרש "ואדם אין לעבוד את האדמה, ואדם אין להעביד את הבריות להקב"ה, כאליהו וכחוני המעגל". תפלתם של אליהו וחוני המעגל לימדו לדורות הבאים על כך שעל ידי תפלה הבורא משפיע שפע לעולם.

כעת אני רוצה לומר משהו בזהירות. הקשר שלנו עם בורא עולם, הוא לא נתון רק לדרגת כל אדם ואדם, יש לכל דור מהלך של קשר המתגלה באותו דור, יש דורות בהם הקשר היה קשר של עבד למלכו של עולם, ויש דורות שמתקיים קשר של בן כלפי אביו. זו לא רק ענין של דרגה, אלא מדובר על רבדים מסוימים של גילוי של קשר עם בורא עולם. בדורנו יש קשר של בן אל אביו. היו דורות בהם הקיום של תורה ומצוות התקיים באופן של חוויה של עבדות, בדורנו יותר ויותר מתנוצצת הנהגה של בן כלפי אביו, אנשים מייחלים לחיבור, לקשר, לאהבה, רוחנית. סיפוק והתחזקות רוחנית נעשית על ידי דרכים של אהבה יותר מאשר על ידי דרכי יראה. בדור כזה, אנשים מייחלים לראות יחס של בן כלפי אביו, בדורנו כולם זועקים "אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים" אנו מייחלים לקשר של אהבה ולגילויי חיבה מאת מלכו של עולם, וזו העמדה הנפשית של מתפלל בן דורנו, ולכן יותר ויותר מחפשים לראות את התוצאה מן התפלה. אך מה לעשות שאיננו בדרגתו של חוני המעגל, איננו ראויים לגילוי גדול כל כך, אני מקוה שבעמדה שדיברתי עליה בדבריי כאן, יהיה מענה גם למתפלל מן העמדה הזו, כאשר הוא יכווין את התפלה שלו אל הסיוע שמגיע בזכותה לתהליכים ארוכי טווח שלא נגלים לעינינו, אך לבטח התפלה היא שמועילה לאותם תהליכים ארוכי טווח שבזכותם מגיעה תשועה רבה לכל יושבי תבל.

אחרי כל הדברים, יש עוד נקודה אחת מעניינת מאד, שבגינה יש ניסיון גדול בדורנו עם התפלה. בתחילת דבריי כתבתי על ההבדל בין ימי קדם לימינו, כשבימיהם לא הייתה להם תודעת זמן עתידית, הם כמו שאומרים היו "חיו את הרגע", בדורנו לעומת זאת יודעים הרבה על שנים עתידיות ואנו חיים ודואגים הרבה מאד בשביל עתיד חיינו. אך מאידך קיימת תנועה נפשית הפוכה לגמרי. בימינו התפתחו הרבה אפשרויות להאיץ תהליכים, דברים שהיו לוקחים פעם זמן רב, בימינו נעשים בזמן קצר מאד, השכלולים הטכנולוגיים ועוד המצאות נותנים יכולות של מהירות ויצירה מהירה מאד. המציאות הזו גורמת שאנחנו קצת חסרי סבלנות, בעבר אדם היה חייב להתאזר בסבלנות הוא ידע שמהרגע בו הוא רוצה לעשות משהו הוא צריך להמתין זמן רב, בימינו היכולת לעשות דברים במהירות גורמת שאין לנו כוח להמתין, כולנו חסרי סבלנות. זה מעניין מאד, דווקא בימינו שיש לנו תודעת זמן ארוכת טווח היה צריך להיות שתהא לנו יכולת להמתין, ודווקא בזמנם שחיו את הרגע, ולא ידעו כל כך על עתידם הצפוי היה מתאים יותר שלא תהא להם סבלנות להמתין. אך המציאות הפוכה, דווקא הם שלא יכלו למהר תהליכים התאזרו בסבלנות, ואנחנו לא מתאזרים בסבלנות, אנחנו מודעים לכך שיש תהליכים ארוכי טווח, אנחנו יודעים ומכירים תהליכים של שנים, אנחנו גם מתכננים את החיים שלנו לפי התהליכים הללו, אך כל זה במה שלא נמצא בידינו, אך במה שאנחנו עושים, במה שאנחנו מייצרים אנחנו רוצים לראות תוצאות מידיות.

נוצר מצב, בו אדם מתפלל, ואין לו סבלנות לראות את תפלתו מועילה אחר זמן רב, הוא חסר סבלנות הוא מצפה כל רגע ורגע מתי זה יקרה ולא מוכן לחכות. לחוסר הסבלנות הזה אין לי פתרון, אך אם נדע שהתפילה לא אמורה לפעול כמו מכונה, והיא בדווקא פועלת בעולם היותר מוסתר וחבוי ממנו,, ולכן פעולתה בדרך כלל לא מידית בכדי לא לשלול ממנו את הבחירה, אם נדע את כל זה יהיה לנו יותר כח להאמין בתפלה שלנו ולהתאזר בסבלנות ולראות איך אנחנו נושעים בזכות תפילותנו.

אני מברך אותך שתזכה שתפילותיך יתקבלו, שתזכה שהתפלה תרומם אותך לקשר של ממש עם הרוחניות שתזכה אתה ויחד אתך נזכה כולנו לרחמיו המרובים מתוך חוויה של קיום של "אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים".

בברכה מרובה

שלמה

תפילה במניין באתר זום

בס"ד האם אפשר להגיד קדיש בתפילה במניין דרך אתר "זום"? תשובה: שלום וברכה,שאלה גדולה וחשובה שאלת. באופן עקרוני עמדת הפוסקים היא שצירוף למניין הוא באמצעות התכנסות פיזית למקום אחד ואין

קרא עוד »

יש לי פחד מוות!

ישיחנה שלום! רציתי לשתף…. אני בחורה בת 18 ואני סובלת מפחד נוראי שפוקד אותי רוב היום אני מתעוררת איתו והולכת לישון איתו פחד ממות. אני פשוט מפחדת מזה מאוד אני

קרא עוד »

מחפש את הכיוון לעתיד שלי

אני בחור ישיבה גדולה מחסידות חב"ד למדתי עד לפני שנה בישיבה ולא הייתי עושה כלום חוץ (בעיות קשב וריכוז) אז חיפשתי כל הזמן ישיבה / מסגרת חלופית ולא הצלחתי לעבור

קרא עוד »

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

השארת תגובה

שאלות נוספות:

יש דברים שקשים לי בציבור שלנו

יש נקודה שמאוד מפריעה לי. ראשית רציתי להודות לכם. על מה שפעם עניתם לי כאן תשובה מאוד חכמה.תודה.ועכשיו לענינינו: אני בן 30.גדלתי בבית של תורה במרכז ירושלים.חונכתי בתת וישיבות טובות.ובה

קרא עוד »

מתקשה להתחבר לתפילה

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולקום בזמן ולא לאחר, וקשה לי מאוד. אני מתפלל כמובן אבל לא כל כך מתחבר לתפילה.  ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום בשעה

קרא עוד »

האם להעביר את הילד חיידר

בתחילת השנה העברתי את הילד שלי חיידר כי גיסי אמר שהחיידר הנוכחי שלו לא טוב, ושמבחינת לימוד גמרא זה מקום שלא מלמד מספיק טוב איך ללמוד גמרא כמו שצריך. הוא

קרא עוד »

רוצה לבכות ולא מצליחה

אני לא מצליחה לבכות. איך בוכים? זה לא שעברתי דברים מדי קשים רק שאני תמיד אומרת שאח"כ אני יבכה ובסוף זה אף פעם לא קורה. אשמח אם תסבירו לי איך

קרא עוד »

אני מאד אוהב כדורגל-יש עם זה בעיה?

רציתי לשאול משהו שמציק לי, אני בחור בישיבה גדולה מצוינת, לומד נהדר בקיצור הכל מושלם. יש לי משיכה לתחום הכדורגל, אני שומע בטלפון הרבה בנושא וצופה בסרטונים של כדורגל, המעלה היא

קרא עוד »

תפילה במניין באתר זום

בס"ד האם אפשר להגיד קדיש בתפילה במניין דרך אתר "זום"? תשובה: שלום וברכה,שאלה גדולה וחשובה שאלת. באופן עקרוני עמדת הפוסקים היא שצירוף למניין הוא באמצעות התכנסות פיזית למקום אחד ואין

קרא עוד »

גישה נכונה ללימוד תורה של בעלי

שלום וברכה, בעלי אברך כולל ולאחרונה התחלתי להרגיש יותר ויותר שהלימוד שלו לא ממש איכותי רק מזה שאני מרגישה עליו שהוא לא ממש מסופק למרות שהוא לא מסכים איתי והוא

קרא עוד »

שאיפות גבוהות בלימוד תורה

כילד וכנער הייתי מתמיד גדול, וגם הייתי הכי מוכשר בכיתה ובכל המקומות שהייתי, וכך שהייתי כביכול 'מבטיח' היה ברור לי שאצא תלמיד חכם, ובאמת הייתי בכיוון. למדתי גם כי רציתי

קרא עוד »

חסימה רגשית במהלך טיפול

שלום! דבר ראשון תודה רבה על האפשרות לקבל מענה בצורה דיסקרטית ומכבדת לפני כחודש התחלתי טיפול רגשי בעקבות אובדן שחוויתי לפני כחצי שנה אני טיפוס מופנם מאוד וכמעט שלא יוצא

קרא עוד »

אמונת חכמים בימי קורונה

מעולם לא הייתח 'חזק' באמונת חכמים. אף פעם לא היה לי ספק שרבנים יכולים לטעות (במיוחד כשמספקים להם נתונים חלקיים). אבל תמיד הבנתי שהרבנים הם בעצם אנשים גדולים, רק שלפעמים

קרא עוד »

אלול ואנא אני באה?!

שלום הרב האמת שממש קשה לי אפילו לכתוב את הדברים. אני מרגיש ממש ריקנות ודווקא עכשיו באלול. תמיד כשרק הוא התקרב השתדלתי לשמוע הרצאות, להתחזק, להתקרב. והשנה משום מה?! ואני

קרא עוד »

יש לי פחד מוות!

ישיחנה שלום! רציתי לשתף…. אני בחורה בת 18 ואני סובלת מפחד נוראי שפוקד אותי רוב היום אני מתעוררת איתו והולכת לישון איתו פחד ממות. אני פשוט מפחדת מזה מאוד אני

קרא עוד »

קשה לי מאד בישיבה בלימוד ובחברה

ישיחנה שלום! אני בחור בשיעור ב' בישיבה גדולה מוכרת, המעמד שלי בשיעור נמצא במקום די גבוה, ומשקיע המון המון זמן בלימוד ובשיעורים וכלפי חוץ נראה כאחד הבחורים הטובים ביותר בישיבה.

קרא עוד »
לא יודעת ליצור קשרי חברות

לא יודעת ליצור קשרי חברות

ב"ה קראתי באתר שאלה על מישהו שמתבייש לפתוח את הפה. וממש הזדהיתי אתו. אני בחורה שקטה כלפי חוץ, ויש לי חברה טובה אחת. למה? כי אני לא מדברת בפתיחות רבה

קרא עוד »
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן